"נתגלו סימנים להימצאותם של מים בתת-הקרקע של מאדים", הודיעה בשמחה סוכנות החלל האמריקאית NASA לפני כמה ימים. וכצפוי, הבשורה המרעישה עוררה גלים בכל אמצעי התקשורת בעולם, שכן מים משמעותם חיים, או אפשרות לחיים, מה שמדענים בכל העולם מבקשים למצוא על הכוכב האדום במהלך העשורים האחרונים.
את סימני המים לא גילו בני אדם, אלא מה שמכונה בעגה המקצועית "רוברים" - רובוטים שנשלחו אל הכוכב חמושים באמצעים המתקדמים ביותר - והם אכן מספקים את הסחורה.
לפני ש- NASA שיגרה את הרוברים לחלל, היא ביקשה למצוא להם כינוי אחר, משהו מהחיים, ובאמצעות תחרות לבחירת השם המוצלח ביותר גם להגביר את העניין ואת המעורבות של האזרחים בפרויקט. כך כתב הזוכה אלכסנדר מת'ר (13) מווירג'יניה, בהצעה ששלח לתחרות: "סקרנות, תובנה, רוח, הזדמנות. אם אתה חושב על זה, כל השמות האלה של רכבי חלל על מאדים הם תכונות שיש לנו כבני אדם. אנחנו תמיד סקרנים ומחפשים הזדמנויות. יש לנו את הרוח והתובנה לחקור את הירח, את מאדים ומעבר לו. אבל אם לרוברים יהיו את התכונות שלנו כמין אנושי, החמצנו את הדבר החשוב ביותר - התמדה (Perseverance). אנחנו, בני האדם, התפתחנו כיצורים שיכולים ללמוד להסתגל לכל מצב, קשה ככל שיהיה. אנחנו זן של חוקרים, וברור שניתקל במכשולים רבים בדרך למאדים. עם זאת, אנחנו יכולים להתמיד. אנחנו, לא כאומה אלא כבני אדם, לא נוותר. המין האנושי תמיד יתמיד במסעו אל העתיד".
Perseverance, השם שהציע מתר, ניתן לרובר האמריקאי החדיש ביותר, שנחת על מאדים לפני כשלוש שנים, נצר לשושלת של רובוטים רבים שנשלחו לחקור את כוכב הלכת האדום, בהם הנחתת Insight (תובנה), שחקרה גם את רעידות האדמה על הכוכב. באמצעות ניטור הגלים המופקים בזמן רעידות אדמה חישבו חוקרי NASA והגיעו למסקנה שככל הנראה יש כמות גדולה מאוד של מים בתוך סדקים בסלע, בעומק של בין 11 ל-20 ק"מ, ושאילו כמות המים הזאת הייתה עולה אל פני הקרקע, היא הייתה מציפה את כוכב הלכת כולו.
השאלה המתבקשת היא מדוע אין על מאדים אגמים או נחלים זורמים, ובמילים אחרות - לאן נעלמו המים שהיו בו?
התשובה היא שהידלדלות האטמוספירה של מאדים במשך מיליארדי שנים גרמה למים שהיו על פני הקרקע להתאדות.
קיצור תולדות הרובוטים על מאדים
בשנת 1965, כשהגשושית האמריקאית מרינר 4 שלחה את תמונות התקריב הראשונות של מאדים, העולם כולו עצר את נשימתו. אלו היו תמונות ראשונות של כוכב לכת במערכת השמש שלנו. 11 שנים לאחר מכן עשו היסטוריה ויקינג 1 וויקינג 2, כשממש נחתו על פני השטח האדמדם. אבל הייתה זו רק ההתחלה: ב-1997 החלו גלגליו של הרובר Sojourner לגמוא מרחקים על פני מאדים ולמעשה נפתח עידן חדש של חקר פעיל.
בשנת 2004 הגיעו הרוברים Spirit ו-Opportunity וגם סיפקו הפתעה מרעישה. Opportunity, שתוכנן לפעול 90 יום, המשיך לחקור במשך כמעט 15 שנה. היום הרוברים הגדולים והמתוחכמים - Curiosity ו-Perseverance (כן, זה עם השם שהציע התר בן ה-13), מטיילים על פני מאדים ושולחים תמונות מרתקות. אלה הרוברים של ארה"ב. מי שעוד לוטשת עיניים רעבות אל הכוכב האדום היא המעצמה העולה סין, שהנחיתה על מאדים רובר בשם זורונג (Zhurong), הדומה באופן מפתיע, או שלא במפתיע, ל-Opportunity האמריקאי.
לאורך השנים נשלחו סוגים שונים של רובוטים למאדים, המכונים "מקפות". אלו נמצאים במסלול סביב מאדים, כמו הלוויינים סביב כדור הארץ, מצלמים אותו ומאפשרים לבנות מודלים תלת מימדיים של פני השטח. הם מודדים את הטמפרטורה בכל אזור שלו, לומדים להכיר את הרכב האטמוספירה שלו, את שארית השדה המגנטי שבו ועוד תכונות חשובות, וכמובן, מחפשים סימנים למים באמצעות מכ"ם החודר את הקרקע. נחתות מיוחדות שמתמקמות על הכוכב משמשות כתחנות מחקר נייחות.
כיום ישנן שבע "מקפות" המתפקדות במסלול סביב מאדים ושני רוברים שמטיילים עליו. כל שאר החלליות שבקו חיים. מכונות מושפעות מהתנאים הקשים שעל מאדים. הטמפרטורה שם נעה בין 20 למינוס 150 מעלות צלזיוס והרובוטים צריכים להצליח לעבוד בקור הזה. הם חשופים גם לקרינת השמש שגורמת לתקלות ברכיבים האלקטרוניים.
בגלל המרחק מכדור הארץ, הרובוטים פועלים באופן אוטונומי ולא מסתמכים על פקודות מכדור הארץ. הדבר המשפיע ביותר על אורך חייהם של הרובוטים הוא אנרגיה. רוב הרוברים, הנחתות והמקפות מסתמכים על אנרגיה סולארית (מהשמש) ולכן הבעיה הגדולה ביותר היא הצטברות של אבק על הפאנלים הסולאריים. האבק במאדים קטן מאוד וחד ולכן קשה לנקות אותו בלי לשרוט את הפאנלים. מסיבה זו החלו לפתח חלליות המכילות כור אטומי שמספק אנרגיה במקום הפאנלים הסולאריים. החללית Preserverance נושאת כור הפועל על המרה של החום הנפלט מפלוטוניום לאנרגיה הנאגרת במצבר.
המרוץ לחלל: התחנה הבאה מאדים
NASA וסוכנות החלל האירופית מתכננות שחללית עתידית תחזיר לכדור הארץ דוגמאות קרקע שהרובור Preservirance קדח בתוכה. הפרויקט הזה, כמו רבים אחרים, חורג מהתקציב שהוקצה לו (בשלב זה 11 מיליארד דולר) ומלוח הזמן המתוכנן לשנת 2040. לכן סוכנות החלל האמריקאית פנתה לתעשיות החלל בבקשה לקבל רעיונות כיצד להחזיר את הדוגמאות מהר וזול יותר.
המושג "המרוץ לחלל" מזכיר את התקופה שבין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, שבהן ארה"ב ובריה"מ לשעבר התחרו ביניהן מי יצבור יותר הישגים בחלל. כיום מתקיים מרוץ חדש, בין ארה"ב לסין, גם כמעצמות כלכליות וגם בשליטה בחלל. שתיהן מתכננות להחזיר דוגמיות קרקע ולשלוח אסטרונאוטים למאדים.
ומה הלאה?
בכדור הארץ עוברים מדענים ואסטרונאוטים אימונים קשים לקראת המסע הארוך למאדים. בהוואי חיות קבוצות של אסטרונאוטים בתוך כיפה סגורה המדמה תחנת חלל על מאדים. במערות עמוקות באירופה לומדים אסטרונאוטים לעבוד בתנאים קיצוניים ובאנטארקטיקה נבדק ציוד שיידרש לשרוד בתנאי הקור של מאדים.
גם בישראל, בדרום, מתוכנן מתקן שידמה חיים על מאדים ויאפשר לאסטרונאוטים, חוקרים, יזמים ואנשי מקצוע נוספים לחיות בתוך מושבה סגורה, להתנסות בחיים מבודדים ולבצע משימות חלל מגוונות.
הכול מוכוון אל מטרה גדולה אחת: למצוא את התנאים שיאפשרו בבוא העת חיים על מאדים, אם כדי ליצור תחומי מחייה חדשים בכוכב אחר או כאילוץ לאחר אסון שהטבע או האנושות עלולים להמיט על הכדור שבו אנו חיים כיום.
לצפייה במפה שבה מסומן מיקומם של הרובר Preservirance והמסוק Ingenuity היכנסו לקישור הזה.
איל בן-זאב ואסנת ברק הם הבעלים של ארץ מאדים, חברה המפתחת מתקן המדמה חיים על מאדים