סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, אישרה כי היא מפתחת תקן זמן אחיד לירח ולגופים שמימיים נוספים, זאת על רקע התחרות הגוברת בין מדינות וחברות פרטיות על השליטה בחלל. כחלק מהאסטרטגיה האמריקאית להוביל ולקבוע נורמות בינלאומיות גם מעבר למסלול כדור הארץ, הנחה משרד הבית הלבן למדיניות מדע וטכנולוגיה את נאס"א לגבש תוכנית ליצירת "זמן ירח מתואם" עד סוף 2026.
למעשה ככל שסוכנויות חלל כמו נאס"א, לצד חברות פרטיות וגופים בינלאומיים אחרים, מגבירות את פעילותן בחלל ושולחות משימות לירח, מאדים ואף רחוק יותר, הצורך בקביעת "שעון" אחיד לכל גרמי השמיים הופך להיות קריטי.
למה הירח צריך אזור זמן משלו? התשובה טמונה בתורת היחסות של איינשטיין. הזמן, על פי התאוריה, מושפע ממהירות וכוח הכבידה. מכיוון שכוח הכבידה על הירח חלש יותר, הזמן שם עובר מעט מהר יותר. שעון מכדור הארץ שיוצב על הירח ירוויח כ-56 מיקרו-שניות בכל יום. זה אולי נשמע מעט, אבל ההפרש הזה עלול לשבש חישובים קריטיים במשימות עתידיות הדורשות דיוק מירבי.
"עבור משהו שנע במהירות האור, 56 מיקרו-שניות מספיקות כדי לעבור מרחק של כ-168 מגרשי פוטבול", אמרה שריל גרמלינג, מומחית לתזמון ותקינה בנאס"א. "אם מישהו מקיף את הירח, צופה בכדור הארץ שלא מפצה על ההשפעות של תורת היחסות במשך יום יחשוב שאותו אסטרונאוט רחוק בערך 168 מגרשי פוטבול מהמקום שבו הוא נמצא בפועל."
הבית הלבן הנחה את נאס"א לעבוד בשיתוף פעולה עם מחלקות המסחר, ההגנה, המדינה והתחבורה כדי להתוות את הדרך להכנסת ה-LTC עד סוף 2026. בעלי עניין גלובליים, במיוחד חותמי "הסכמי ארטמיס", ישחקו תפקיד מרכזי בתהליך. הסכמים אלה, שנחתמו בשנת 2020, כוללים כיום 43 מדינות המחויבות לנורמות שצפויות להישמר בחלל. עם זאת, סין ורוסיה סירבו להצטרף להסכמים.