הכול התחיל מעבודה של סטודנט: החלליות ששינו את ההיסטוריה

במעמקי החלל החיצון, הרחק מעבר לגבולות מערכת השמש שלנו, שתי חלליות קטנות ממשיכות במסען ההיסטורי. וויג'ר 1 ו-2, שנשלחו לחלל בשנת 1977, הן תוכננו ל 5 שנים וחוגגות 47. הן החפצים מעשה ידי אדם שהרחיקו לכת יותר מכל דבר אחר בהיסטוריה האנושית והביאו לנו הוכחה היכן מסתיימת מערכת השמש שלנו.

והכuל התחיל מעבודת קיץ של סטודנט.

תוכנית וויג'ר החלה כחלק ממירוץ החלל בין ארצות הברית לברית המועצות. NASA רצתה לחקור את כוכבי הלכת הגזיים במערכת השמש שלנו: צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

גארי פלנדרו (Flandro) היה באמצע הדוקטורט שלו כשהחליט לעבוד בקיץ של שנת 1964 במעבדות של NASA JPL בקליפורניה. המשימה שהוטלה עליו הייתה למצוא את המסלול היעיל ביותר שחללית יכולה לעבור בין כוכבי הלכת. עכשיו אם תחשבו על זה רגע, כל כוכב לכת מסתובב במסלול משל עצמו במהירות שונה ולכן כוכבי הלכת השונים יכולים להיות משני צידי השמש בלי יכולת של חללית להגיע מאחד לשני. למרבה הפלא גארי חישב וגילה כי פעם ב- 176 שנים כוכבי הלכת נמצאים במיקומים כאלה במסלולם שמאפשרים הגעה מהירה מאחד לשני. ההפתעה האמיתית הייתה כשגארי חישב וגילה שהפעם הבאה בה כוכבי הלכת יסתדרו בצורה זו היא בשנת 1977, זמן שיכול להתאים בדיוק לבניית חללית או שתיים.

החלליות נבנו, וויג'ר 2 שוגרה ראשונה ב-20 באוגוסט 1977 (היום לפני 47 שנים), ווויג'ר 1 אחריה ב-5 בספטמבר. היופי במסלול שגארי גילה הוא שהחלליות לא זקוקות להרבה דלק, הן בעצם נעזרות בכוח המשיכה של כוכבי הלכת ע"מ להאיץ ו"להיזרק" במהירות לכיוון נקודה מסוימת בחלל אליה יגיע כוכב הלכת הבא בתור כעבור מספר שנים.

כל אחת מהחלליות נושאת עמה מטען מדעי מרשים, הכולל מצלמות, מדי קרינה, גלאי חלקיקים ומכשירים נוספים. אך מעבר לציוד המדעי, וויג'ר נושאות עמן גם מסר מיוחד מכדור הארץ - תקליט הזהב של וויג'ר. תקליט זה מכיל צלילים ותמונות המייצגים את התרבות האנושית, כולל ברכות ב-55 שפות, מוזיקה מתרבויות שונות ותמונות של החיים על כדור הארץ.

במהלך מסען, החלליות סיפקו לנו מידע מדעי חסר תקדים על מערכת השמש החיצונית. הן גילו הרי געש פעילים על הירח איו (Io) של צדק, חשפו את מורכבות טבעות שבתאי, וצילמו לראשונה מקרוב את אורנוס ונפטון. וויג'ר 2 היא עדיין החללית היחידה שביקרה בשני כוכבי הלכת האחרונים.

לאחר שסיימה את משימתה וצילמה את כל כוכבי הלכת, במרחק עצום ולא נתפס (אך זעום בחלל) של 6 מיליארד ק"מ מכדוה"א, מהנדסי NASA סובבה את וויג'ר 1 כך שמצלמתה תפנה לכיוון כדוה"א ותצלם אותו. התוצאה היא תמונה איקונית של המרחבים העצומים של החלל לעומת כדוה"א הקטן שתופס פחות מפיקסל בתמונה.

האסטרונום קארל סייגן ששכנע את NASA לבצע את הצילום אמר לאחר מכן בזמן התבוננות בתמונה: "מהמרחק ומנקודת המבט הזו, כדוה"א לא נראה בעל עניין, אבל בשבילנו זה שונה… זה הבית שלנו, חיים עליו כל מי שאתם אוהבים, כל מי שאתם מכירים, כל מי שאי פעם שמעתם עליו, כל בן אנוש שאי פעם חי… כל גיבור, כל פחדן, כל יוצר והורס של ציוויליזציה, כל מלך, כל איכר, כל זוג מאוהב… כוכב הלכת שלנו הוא גרגיר בודד בחלל החשוך…. לי זה מבהיר את המחויבות שלנו להתנהל בצורה נעימה יותר עם הבריות ולשמר את הנקודה הכחולה החיוורת, הבית היחיד שאי פעם הכרנו."

אחרי שהשלימו את משימתן המקורית, החלליות המשיכו במסען אל מחוץ למערכת השמש. ב-25 באוגוסט 2012, וויג'ר 1 הפכה לעצם הראשון מעשה ידי אדם שחצה את גבול מערכת השמש ונכנס למרחב הבין-כוכבי. וויג'ר 2 הצטרפה אליה ב-5 בנובמבר 2018.

כיום, וויג'ר 1 נמצאת במרחק של כ-23 מיליארד ק"מ מכדור הארץ, ווויג'ר 2 במרחק של כ-19 מיליארד ק"מ. המרחק העצום הזה משמעותו שלאות רדיו מכדור הארץ לוקח יותר מ-20 שעות כדי להגיע לחלליות.

הישרדותן של החלליות במשך למעלה מ-45 שנה היא הישג הנדסי מרשים. הן תוכננו במקור למשימה של 5 שנים, אך ממשיכות לפעול הרבה מעבר לכך. עם זאת, האנרגיה המוגבלת שלהן מהווה אתגר משמעותי. החלליות מופעלות על ידי גנרטורים תרמו-חשמליים המונעים בפלוטוניום.

כדי לשמר אנרגיה, מהנדסי NASA נאלצו לכבות מערכות שונות לאורך השנים. למרות זאת, הם מקווים שהחלליות ימשיכו לשדר נתונים עד שנת 2025 לפחות.

מסען של וויג'ר 1 ו-2 הוא לא רק הישג טכנולוגי, אלא גם בעל משמעות פילוסופית עמוקה. הן מייצגות את הצעד הראשון של האנושות מחוץ לסביבתה המיידית במערכת השמש, אל המרחב הבין-כוכבי. המידע שהן אוספות על הגבול בין מערכת השמש לחלל הבין-כוכבי מסייע למדענים להבין טוב יותר את מקומנו ביקום.

בנוסף, תקליטי הזהב שהן נושאות מהווים מעין "בקבוק בים" קוסמי, המכיל מסר מהאנושות אל כל צורת חיים אינטליגנטית שעשויה למצוא אותן בעתיד הרחוק. גם אם הסיכוי קלוש, עצם המחשבה על תקשורת פוטנציאלית עם תרבויות חוץ-ארציות מעוררת השראה ומרחיבה את הדמיון האנושי.

בעוד החלליות ממשיכות במסען אל תוך האין-סוף של החלל, הן מזכירות לנו את הפוטנציאל האדיר של המין האנושי לחקור, לגלות ולהרחיב את גבולות הידע שלנו. מסען של וויג'ר הוא עדות לכך שעם חזון, נחישות וסקרנות, אין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג - אפילו מעבר לגבולות עולמנו.

הכותבים איל בן-זאב ואסנת ברק הם הבעלים של ארץ מאדים, חברה המפתחת מתקן המדמה חיים על מאדים.