המתקפה של אתמול שפצעה אלפי אנשי חיזבאללה והרגה כמה מהם בעזרת הטמנה של חומר נפץ בזימוניות, כך לפי דיווח של הניו יורק טיימס - העלתה לאוויר את השאלה: מה זה זימוניות, ולמה בעצם אנשים עדיין משתמשים בטכנולוגיה הזו, שהייתה נפוצה טרום עידן הסלולריים, אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת?
אז נתחיל ממה זה זימוניות. זימונית, הידועה גם בשם ביפר, הם מכשירי תקשורת אלחוטיים קטנים, שהומצאו לראשונה ב-1949. הפונקציה הבסיסית של הזימוניות היא לקבל ולהציג הודעות טקסטואליות או קוליות דרך שידור גלי רדיו מתחנת בסיס או מוקד מרכזי, ולהעביר מסר קצר על גבי הצג למי שמחזיק בהן.
בשנות ה-80, זימוניות נחשבו לסמל סטטוס, ומי שאחז בהן היו אנשים כמו רופאים, צוותי הצלה וחירום ועוד. לרוב, המשתמש יכל לקבל על הצג הקטן הודעה טקסטואלית, שלא פעם גם הכילה מספר טלפון שאליו היה צריך הנמען להתקשר טלפונית. כזכור, מדובר בימים של טרום הסלולריים - שפונקציית ה-SMS שבהם, הודעת הטקסט, בעצם הרגה את הזימוניות כי לא היה בהן עוד צורך כמכשיר אלחוטי נפרד להודעות טקסט קצרות.
אז למה עדיין יש אנשים שמשתמשים בהן? מכמה סיבות. ראשית, כיון שמדובר בטכנולוגיה מיושנת יותר, חצי אנלוגית בטבעה, קשה יותר לפרוץ או לנטר הודעות שנשלחות לזימוניות, או לבצע אחריהן מעקב שכן בזימוניות אין רכיב GPS כמו שיש בסמארטפונים. בנוסף, גודלן הקטן והעובדה שהן שקטות יחסית לסמארטפון, מאפשרת לאנשים לשאת אותן בדיסקרטיות או לקבל הודעות גם בסביבות רועשות, בזכות פונקציית הרטט המובנית במכשיר, בדומה למצב השקט בסמארטפונים.
יתרון אחר הוא האמינות שלהן יחסית לרשתות חדישות יותר, דווקא בגלל שהן מבוססות על גלי רדיו בתדרים נמוכים, מה שאומר שהן יכולות לפעול גם באזורים ללא קליטה סלולרית בכלל. ולבסוף, זימוניות הן מכשיר פשוט (בטח בהשוואה לסמארטפונים) שלא צורך הרבה חשמל. בשל דרישות הזרם הצנועות, הן יכולות לפעול גם מספר ימים בין טעינה לטעינה עם סוללה נטענת, או שאפשר אפילו להפעילן בעזרת סוללת אלקליין AA פשוטה בחלק מהדגמים.
מכל הסיבות האלה, אפשר להבין למה ארגון טרור כמו חיזבאללה בחר בזימוניות כאמצעי תקשורת עיקרי לאנשיו: זימוניות הן אמצעי תקשורת אמין, זול, חסכוני בסוללה, שהוא גם דיסקרטי וקשה לאיתור, פריצה או מעקב.