אסור לפספס את רכבת ההייטק: הצבע האדום של באר שבע

ב-2015 קבע מחקר חדש של בית הספר הבין-לאומי לעסקים של אוניברסיטת ברנדייס וחברת הייעוץ T3, כי באר שבע תהיה אחת משבע ערי ההייטק העתידיות החשובות בעולם. מחקר זה עורר הרבה מאוד סימני שאלה ואף ביקורת בישראל. לא מעט מבקרים החזיקו בידם סטופר מטאפורי וביקשו לדעת מתי בדיוק תחזית זו תתממש. לא נכנס כרגע לשאלה הרטורית למי מראים חצי עבודה ומה עולה בגורלם של ספקנים מקצועיים, רק נאמר שבימים אלה החזון הזה הולך ומתגשם, הלכה למעשה.

המחקר של ברנדייס התבסס, בין היתר, על ההחלטה ההיסטורית של ממשלת ישראל להעביר לנגב את יחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל בתחומי התקשוב והמודיעין. באותה שנה זו נראתה כעוד הבטחה ממשלתית שספק אם תוגשם, אך מי שעובר היום בבאר שבע וסביבתה יכול לראות במו עיניו את התקדמות הבנייה בקריות החדשות של התקשוב והמודיעין.

שתי הקריות הטכנולוגיות הן לא פחות מ-Game Changers עבור האזור בכלל ובאר שבע כבירת המטרופולין בפרט, וזאת בשל ההשלכות טכנולוגיות, הכלכליות והחברתיות האדירות שלהן. במשותף הן תאכלסנה למעלה מ25,000 חיילים ולפי אחת ההערכות, הן תבאנה לפעילות כלכלית של 60 מיליארד שקלים במשך 20 שנה, כאשר על כל חייל שישרת בהן ייווצרו שלושה מקומות עבודה חדשים.

חשובה לא פחות מכך היא העובדה ששתי הקריות עומדות בליבת האקו-סיסטם הטכנולוגי שמוקם באזור ומתבסס על שיתוף פעולה סינרגטי בין התעשייה, האקדמיה והצבא.

לכך צריך להוסיף את מעבר התעשיות הצבאיות דרומה. מדובר במהלך המורכב משני צירים מרכזיים. הראשון, הקמת מפעל היבשה הבין-לאומי של התעשייה האווירית (תע"א) ואלת"א, בבאר שבע, שיעסיק כ-700 עובדים בתוך חמש שנים. הציר השני הוא העברת פעילות הייצור של תע"ש - שנמצאת היום בידי אלביט - לקריה הטכנולוגית של אלביט ברמת בקע, שתושלם לקראת סוף השנה הנוכחית. במפעל יועסקו מאות עובדים והוא צפוי לתמוך בכ-2,000 משרות נוספות של ספקים מהאזור.

לצד הממד הביטחוני קיים גם הממד האזרחי, שמורכב מהאקדמיה בנגב, הכוללת את מכללת סמי שמעון וכמובן את אוניברסיטת בן גוריון בנגב ושתיהן יחד מכשירות כ50% מהמהנדסים בישראל. כבר היום הן שתיים מעוגני הצמיחה המרכזיים באזור בשל תרומתן לפיתוח המחקר, קידום חדשנות מדעית וטכנולוגית והיותן מנוע לצמיחת סטארט-אפים.

עוגן צמיחה נוסף הוא פארק ההייטק, שמושך אליו כבר כיום חברות טכנולוגיה עילית, מחזק את הבסיס למחקר משותף עם חברות רב-לאומיות ומטפח חברות הזנק.

כל העוגנים הללו יתכנסו יחד ברובע החדשנות של העיר, המוקם בימים אלה ויתפרש על פני שטח של 2,620 דונם, ויתבסס גם על המרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורוקה". החזון הוא שהרובע יהפוך למרכז חדשנות לאומי, תוך הרחבת הזדמנויות ההשכלה והתעסוקה של תושבי העיר והאזור, חיזוק הקשרים בין קהילות וחוקרים ויצירת קהילת חדשנות דינמית ומגוונת.

כל זה קורה כשברקע העיר באר שבע מתפתחת בקצב שיא, וזאת בהיבטים רבים ובהם חינוך, תרבות וספורט, פיתוח אזורי תעשייה חדשים, הקמת שכונות חדשות, הקמת מוקדי פנאי ובילוי, יצירת אטרקציות תיירותיות, פארקים ועוד.

דוגמה אחת מובהקת להתקדמות החינוך בעיר היא הזינוק שנרשם בעיר בשיעור הזכאים לתעודת בגרות: שיעור זה עלה מ-68.8% בשנים 2013-2014 ל-84.1% בשנים 2020-2021 - גידול של פי-1.22 והזינוק המרשים ביותר מבין ארבע הערים המרכזיות בארץ. באר שבע גם חוותה את הגידול החד ביותר בזכאים לבגרות טכנולוגית - עלייה מ-3% ל-10% שפירושו גידול של 206%.

נכון, לא הכל וורוד ויש עוד אתגרים רבים להתמודד עימם. למשל, בתחום התחבורה, שהוא חסם רציני בפני פיתוח כלכלי וחברתי. לאזור דרושה מערכת תחבורתית מתקדמת שצריכה לכלול, קודם כל, את שדרוג קו הרכבת באר שבע-תל אביב והקמת רכבת קלה בבאר שבע עצמה, שני פרויקטים שייתנו גם מענה לחיילים הרבים שיגיעו לשתי הקריות הצבאיות החדשות. פרויקט חיוני נוסף הוא הארכת כביש 6 עד עיר הבה"דים.

אי אפשר להגזים בחשיבות פרויקטים הללו להתפתחות האזור והעיר באר שבע ודווקא על רקע הזינוק האפשרי של האזור, האיטיות בפיתוח התשתיות עשויה לפגוע בצורה אנושה בהתפתחות האזורית.

כאן נכנסת הממשלה לתמונה. על הממשלה להבין, כי מוטלת עליה משימת ענק לתמוך בצמיחת העיר והאזור, תוך יצירת מעטפת של תמיכה חיצונית, שתביא גם לפיתוח ההייטק באזור.

על הממשלה גם לחדש את הטבות המס לחברות ולעובדים אשר יגיעו לעיר וכן לספק תמריצים לחברות רב-לאומיות במטרה לעודד את הגעתן. כמו כן, יש להחזיר לבאר שבע את חוקי הנגב, שורה של הקלות במס שבזמנו גרמו לפריחה בלתי רגילה בנגב ולצערנו ובוטלו.

פיתוח הנגב חייב להיעשות בצורה רחבה וכמקשה אחת ולכן חובה לשלב את חזון פיתוח הנגב בתוכניות השיקום של מנהלת "תקומה", שכוללות מרכיב חזק של פיתוח תשתיות טכנולוגיות.

פיתוח מטרופולין הדרום, שבאר שבע היא בירתו, ומיצוי הפוטנציאל האדיר הטמון בו הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני מדינת ישראל בשנים הקרובות. דווקא היום, לאחר השבעה באוקטובר, ברור שהמשך "עסקים כרגיל", כלומר, התבססות על המרכז תוך הזנחת הפריפריה בצפון ובדרום, פירושו אסון לישראל וכי עתידה של המדינה תלוי בהגשמת חזון הנגב, המשתרע על פני למעלה מ-60% אחוזים משטחה של ישראל.

ההצטופפות במרכז איננה רק איום דמוגרפי, סביבתי ותחבורתי, על סף קטסטרופה, אלא גם איום ביטחוני.

יותר מדי זמן היה קידום העיר באר שבע והדרום מושא לדיבורים, הצהרות חלולות וסיסמאות ריקות מתוכן. הגיע העת למעשים. העובדה שמשנת 2000 אוכלוסיית ישראל גדלה מ-6 מיליון אזרחים ל-10 מיליון, כלומר גידול של כ-50%, אך בירת הנגב, באר שבע, לא רשמה כל גידול דמוגרפי, היא תעודת עניות לכל ממשלות ישראל.

תושבי הנגב לא יישארו אדישים אל מול ביצוע איטי, השהיות ותירוצים בכל הקשור לפיתוח הנגב. הם שבעו הבטחות שלא קויימו ויודעים להיאבק. תקופת הפאסיביות האזרחית הסתיימה, כפי שהוכח במאבק הציבורי המוצלח להעברת בסיס המודיעין של צה"ל לנגב.

הם העניקו פעם אחר פעם תמיכה אלקטורלית נדיבה לקואליציה הנוכחית, אך התמיכה הזו היא לא צ'ק פתוח לאי עשייה. על הממשלה לשנס את מותניה, לחזק את התיאום הבין-משרדי ולראות בקידום הנגב ובאר שבע בראשו משימה לאומית ממדרגה ראשונה.

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני והוותיקה בישראל, המציינת השנה 155 שנה להיווסדה. יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב" שפעלה לקידום מעבר בסיסי המודיעין של צה"ל לנגב.