פיתוח חדשני של המוסד האקדמי להנדסה ועיצוב ואומנות שנקר, יסייע לחיילי העתיד בשדה הקרב להתמודד עם מתקפות של גזים רעילים על ידי שינוי בצבע הבגד שהם לובשים מצהוב לירוק, כמו גם יכול להגן בטיחותית על עובדי תעשיות כימיות ולסמן ישירות על בגדם חשיפה מסוכנת לגז רעיל, מבלי צורך לענוד תגים או מד ייעודי.
הטכנולוגיה, שפותחה במחלקה להנדסת חומרים פולימריים בשנקר, בשיתוף עם מחלקת הנדסת חשמל ואלקטרוניקה המרכז לחקר הטקסטיל שנקר, ומכון המחקר הגרמני פראונהופר (שאחראי אגב, גם להמצאת ה-MP3...) ובמימון מפא"ת, היא יצירה של סיב או חוט פולימרי, הניתן לאריגה וסריגה תעשייתית בבגדים, המשנה את תכונותיו הכימיות (צבע ומטען חשמלי) במגע עם גז האמוניה, המסוכן לאדם.
בשיחה עם "וואלה טכנולוגיה" מסבירה פרופ' אליזבת' אמיר, ראש המחלקה להנדסה כימית ומרצה בכירה במחלקה להנדסת חומרים פולימריים בשנקר, כי החומר הפעיל בחיישן הוא מולקולה אורגנית שיש לה מבנה שמאפשר לה להגיב עם גזים רעילים מסוג אמוניה, ובהמשך גם גזים אחרים.
"אמוניה הוא אחד הגזים הרעילים הנפוצים ובחרנו להתמקד בהתחלה בו", מסבירה הפרופ' להנדסה כימית. "אמוניה בריכוזים גבוהים באוויר יכולה לגרום לנזקים בריאותיים ואף מוות...המבנה הכימי של החיישן משתנה, ומכאן השינוי בצבע. החידוש בפיתוח הוא ייצור של סיב טקסטילי רציף, שבעזרת שילוב חומרים, הופך לחיישן גזים, (לפני כן, חומר הזיהוי הגיע בצורה של אבקה - נ.ל.)", אומרת פרופ' אמיר.
בהמשך, היא מסבירה, ניתן יהיה לחבר את החיישן גם למערכות אלקטרוניות אחרות המשולבות בבד, וכך למשל לאותת למרכז פיקוד או בקרה במקרה של מפעל, על זיהום אפשרי של גז אמוניה. המטרה היא כמובן, להתאים את החיישן בהמשך גם לגזים מסוכנים אחרים הנפוצים בשדה הקרב.
אבל תחום מפתיע אחר שבו אפשר לשלב את הפיתוח הישראלי הוא דווקא - אריזות מזון. פרופ' אמיר מציינת כי "יש מאמצים לפתח אריזות חכמות שמסמנות למשל פגות תוקף של מוצר, בצורה יותר מדויקת מאשר תאריך תפוגה. בשרים ודגים למשל, כשהם מתקלקלים, מפרישים גזים כמו אמוניה וגופרית. ולכן הפיתוח יכול להתאים גם לתחום המזון, וגם לתחומים נוספים כמו למשל קוסמטיקה. החיישנים הם הדור הבא של האריזות, כשבד הוא אריזה של הגוף", היא מסכמת.
בפיתוח החיישן האריגי החדשני השתתפו גם פרופ' אנה דותן, ראש המחלקה להנדסת חומרים פולימריים, וגלעד אוטורגוסט, החוקר הראשי, חבר הסגל במחלקה בשנקר.