חוק סגירת האינטרנט: פגיעה בדמוקרטיה הישראלית

כאשר פרצה מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, מיהרה הממשלה להשתמש במצב החירום כדי לקדם אג'נדה מסוכנת של צנזורה והגבלת חופש הביטוי. תחת מעטה של "הגנה על ביטחון המדינה", ניסתה הממשלה לקדם תקנות שעת חירום שיאפשרו לשר התקשורת לסגור כלי תקשורת ללא כל פיקוח או הליך הוגן. רק לאחר התנגדות נחרצת של ארגוני זכויות אדם והיועצת המשפטית לממשלה, רוכך הנוסח והוגבל לגופי שידור זרים. אולם מה שהחל כצעד חירום זמני, מאיים כעת להפוך לכלי קבוע בארסנל הממשלתי לדיכוי חופש הביטוי.

הצעת החוק החדשה של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, המבקשת להעניק לשר התקשורת סמכות לחסום אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות, ללא הגבלת זמן או פיקוח משפטי, חושפת את הכוונות האמיתיות: לא הגנה על ביטחון המדינה, אלא יצירת מנגנון צנזורה ממשלתי רחב היקף, המקובל במשטרים לא דמוקרטיים.

למרבה האבסורד, משרד התקשורת שנדרש לבחון דרכים ליישום הצעת החוק, הצביע בעצמו בפני הוועדה לביטחון לאומי, על חוסר ההתכנות הטכנולוגי של ההצעה. כך למשל, הפתרון של הצבת משדרים משבשים, כרוך בהשקעה כלכלית עצומה, וייאלץ את המדינה להתמודד גם עם סיכון לשיבוש שידורים "לגיטימיים". בדומה, הפתרון של שיבוש האות בדרך ללוויין מנוגד לדין הבינ"ל ועלול לפגוע בקליטת שידורים במדינות אחרות

כיצד הוגשה הצעת חוק כה דרמטית מבלי שנבדקה כלל היתכנותה הטכנית? איך ייתכן שגם לאחר שהתברר חוסר היתכנותה הטכני ממשיכה הקואליציה להתעלם מאנשי המקצוע במשרד התקשורת ולקדמה במרץ? נראה כי התשובה ברורה - מטרת הצעת החוק האמיתית אינה יישומית, אלא פוליטית - ניסיון להעביר חקיקה המאפשרת צנזורה ממשלתית, גם אם היא בלתי ישימה בפועל.

בנוסף לקשיים הטכניים בחסימת שידורי לוויין, אם יקודם החוק, הוא צפוי להיתקל בהתנגדות נחרצת מצד ענקיות הטכנולוגיה העולמיות אשר כבר התבטאו בעבר נגד ניסיונות צנזורה ממשלתית, והביעו נכונות לשתף פעולה רק מקום שהבקשה לחסימה הייתה בגין תוכן ספציפי, ולא של ערוץ שלם, והייתה מבוססת משפטית (קרי, במענה לצו של בימ"ש או רשות עצמאית). כיום, ענקיות הטכנולוגיה נענות לדרישות דחופות ומוצדקות מצד הרשויות בישראל והצעת החוק עשויה רק לפגוע בשיתוף הפעולה והאמון בין הצדדים.

מעבר לחוסר ההיתכנות הטכנולוגי, בהצעה פגמים חוקתיים רבים, ומטרתה להחליש את הדמוקרטיה הישראלית. החוק נעדר מידתיות והנזק הצפוי לדמוקרטיה ולזכויות יסוד כגון חופש הביטוי עולה על התועלת הביטחונית המשוערת (ככל שיש כזו), הפיכת הסדר שמקורו בשעת חירום לקבוע מערערת את בסיס החוקתיות שלו (שכן זמניותו היא תנאי הכרחי), חסרה תשתית עובדתית ומקצועית של גורמי הביטחון בדבר נחיצותו של חוק מעין זה, הצעת החוק מערערת על עקרון הפרדת הרשויות ופוגעת במנגנוני האיזונים והבלמים על ידי הענקת סמכויות בלעדיות ונרחבות לשר התקשורת ללא כל פיקוח אפקטיבי וביטול הדרישה לאישור של ביהמ"ש כך שלא תהיה כל ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת. ניתוח מעמיק של הקשיים החוקתיים בהצעת החוק וכשלונו לעמוד במבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו הוצג ע"י גורמי המקצוע במשרד המשפטים וע"י היועמ"שית לממשלה לקואליציה, אך כאמור, זו בשלה, נחושה להשלים את ההפיכה המשטרית בישראל.

ההשלכות הכלכליות של החוק עלולות להיות הרסניות שכן ידוע לכל שמשקיעים נמנעים מהשקעות במדינות בהן התקשורת מוחלשת כגון סין, רוסיה, הונגריה וכיוב'. השלמת הליך החקיקה עלולה לסכן עוד יותר את מעמדה ההולך ונחלש ממילא של ישראל כאומת הסטרטאפים ולהציב אותה בשורה אחת עם משטרים אוטוריטריים כמו סין המגבילים את חופש האינטרנט ומדורגים נמוך במדדי חופש העיתונות.

במקום חקיקה דרקונית ולא יעילה, מה שבאמת נדרש הוא לחזק את המנגנונים הקיימים להתמודדות עם תכנים מסוכנים, לשתף פעולה בזירה הבינ"ל בהתמודדות עם דיסאינפורמציה ולהגן על חופש הביטוי תוך שמירה על איזונים דמוקרטיים.

הצעת החוק האמורה היא יותר מסתם חקיקה פופוליסטית ורשלנית - היא סימפטום של מגמה מסוכנת לכרסום בערכי הדמוקרטיה. הניסיון להפוך הוראת שעה חריגה לחוק קבע, תוך הרחבת סמכויות והסרת פיקוח, מחייב התנגדות נחרצת מצד כל מי שחרד לעתיד הדמוקרטיה הישראלית.

זהו תמרור אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנו. הגיע הזמן שהציבור הישראלי יתעורר ויבין - מה שמתחיל בהגבלת ערוץ זר אחד, עלול להסתיים בהשתקת כל ביקורת על השלטון.

*הכותבת היא שותפה וראש מחלקת טכנולוגיה והגנת הפרטיות במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM)