בחודש שעבר, החללית הבלתי-מאוישת סטארשיפ של חברת SpaceX התפוצצה כ-8 דקות לאחר שיגורה מבסיס בדרום טקסס. מדובר בטיסת הניסוי השביעית של הרקטה הענקית, שנחשבת לפרויקט הדגל של החברה בבעלות אילון מאסק. SpaceX אישרה כי השלב השני של החללית חווה "פירוק מהיר ולא מתוכנן" במהלך שלב הבעירה - ביטוי טכני למה שבפועל היה פיצוץ עוצמתי שהותיר אחריו כדורים של אש בשמיים.
בעוד החברה מתמקדת בלמידה מהכישלון, מומחים מזהירים כי ההשלכות של האירוע עשויות להיות משמעותיות הרבה מעבר למסלול הטיסה. מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שהפיצוץ פיזר כמות גדולה של מזהמים לאטמוספירה העליונה, ביניהם תחמוצות מתכתיות ותחמוצות חנקן שעלולות לפגוע בשכבת האוזון.
על פי הערכות ראשוניות של ד"ר קונור ברקר, חוקר כימיה אטמוספרית מאוניברסיטת קולג' לונדון, הפיצוץ יצר 45.5 טון של תחמוצות מתכתיות וכ-40 טון של תחמוצות חנקן - כמות זיהום שמשתווה לשליש מכלל המטאוריטים שנשרפים באטמוספירה מדי שנה.
לדבריו, ההשפעה המדויקת של האירוע עדיין לא ברורה, אך הזיהום בגובה רב עשוי להישאר באוויר לאורך זמן רב ולפגוע באיזון הכימי של האטמוספירה. בנוסף, החומרה של המזהמים תלויה גם בסוג החומר שנשרף - והחדשות הטובות, לפחות במקרה הזה, הן שהסטארשיפ עשויה מפלדת אל-חלד, ולא מאלומיניום כמו לוויינים ורקטות אחרות. שריפת אלומיניום בטמפרטורות גבוהות מייצרת אלומינה, חומר הידוע בפגיעתו האפשרית בשכבת האוזון.
הפיצוץ של סטארשיפ מצטרף לשורת תקריות מהשנים האחרונות שבהן שיגורי חלל מסתיימים בכשל. עם הגידול במספר הלוויינים והשיגורים, מדענים מזהירים כי השפעות הזיהום מהתעשייה הזו עשויות להפוך לגורם משמעותי במאבק הסביבתי העולמי.