מהפכת הסמארטפונים הגיעה לסופה - לאן הולכים מכאן?

18 שנים עברו מאז שהאייפון הראשון שינה את עולם הטכנולוגיה, ועכשיו נראה שהחזון שהוא התחיל - הושלם. זה לא שהחדשנות נעלמה לגמרי, אבל אם מסתכלים על מכשירי הדגל של 2024, קשה להתעלם מהתחושה שהגענו לשיא האבולוציה של הסמארטפון הקלאסי - מלבן זכוכית דקיק בכיס. ייתכן שזאת הסיבה שסדרת האייפון 16 של אפל, והגלקסי S25 של סמסונג נראות כה מוכרות, ואולי זו גם הסיבה שמכשירי הדגל האחרים שצפויים לצאת השנה לא מביאים איתם בשורה מסעירה.

בזבזנו שנים על ניסיון להיפטר מהמגרעת או החור של המצלמה, אבל בסוף נשארנו איתם. כל מכשיר דגל מגיע עם מצלמה מתקדמת, חיישנים גדולים, תמיכה בצילום 8K, ועוד שלל פיצ'רים שאמורים להדהים אותנו - אבל התחושה היא שראינו כבר הכל.

וזה העניין - אין יותר לאן להתקדם בעיצוב. כל סמארטפון מרגיש אותו הדבר, נראה אותו הדבר, עושה את אותם הדברים. אין כאן מהפכה. גם אם נוסיף עוד קצת פיקסלים למסך, גם אם נעשה אותו בהיר יותר, גם אם המצלמה תצלם קצת יותר טוב בתנאי תאורה קשים - החוויה הבסיסית לא משתנה. וזה מעלה את השאלה הגדולה - לאן הולכים מכאן?

אם 2023 הייתה השנה של "מהפכת הבינה המלאכותית", הרי שב-2024 גילינו את המחיר שלה. היצרניות דחפו את כל הפיצ'רים הכי חכמים למכשירים החדשים, אבל תוך חודשים ספורים, חלק מאותם פיצ'רים החלו לזלוג גם למכשירים ישנים יותר - במיוחד אצל גוגל וסמסונג. המשתמשים שכבר שדרגו, והוציאו סכומים לא מבוטלים על מכשירים חדשים, הרגישו מרומים: למה בעצם נאלצנו לשלם אלפי שקלים אם יכולנו לקבל את רוב היכולות הללו על המכשירים הישנים שלנו?

ואם כבר מדברים על הבינה המלאכותית, גם אפל ניסתה להצטרף למהפכה השנה, אבל בדרך השמרנית והאיטית שלה. בזמן שסמסונג וגוגל דחפו את העוזרים החכמים שלהן ואת פיצ'רי ה-AI כבר עם ההשקה של מכשירי הדגל החדשים, אפל בחרה לדחות את השקת הבינה המלאכותית שלה לחודשים אחרי הכרזת האייפון 16. אבל לא רק זה - גם כשהיא סוף סוף השיקה את Apple Intelligence, זה קרה רק למשתמשים בארצות הברית ובמדינות דוברות אנגלית. כלומר, אם אתם משתמשים במדינות אחרות - כולל ישראל - הבינה המלאכותית של אפל עדיין לא קיימת עבורכם באופן מלא. בשורה התחתונה? אפל אמנם רוצה להיות חלק מהטרנד, אבל כרגע היא לא ממש שם.

בנוסף, לצד השיפורים הצפויים במערכת ההפעלה, היא הציגה כפתור צילום חדש שנועד לשפר את חוויית השימוש במצלמה. אלא שהתוצאה הייתה הפוכה: הביקורות על המיקום שלו ועל הנוחות שלו בשימוש יום-יומי היו שליליות למדי. משתמשים דיווחו על לחיצות מקריות, על היעדר התאמה לידיים קטנות, ועל כך שהכפתור הזה מרגיש יותר כמו גימיק ופחות כמו שדרוג אמיתי.

למרות שכל שנה אנחנו רואים שדרוגים במצלמות הראשיות - עם חיישנים ענקיים, עיבוד תמונה מתקדם ויכולות וידאו יוצאות דופן - מצלמת הסלפי כמעט ולא זזה מהמקום. אנחנו עדיין תקועים עם בערך 12 מגה-פיקסל, לרוב עם חור במרכז המסך (או ה"אי הדינמי" של אפל, שכבר מזמן לא מרגש אף אחד). וזה אירוני, כי בסופו של דבר, זו המצלמה העיקרית שבה אנחנו משתמשים ביום-יום: לשיחות וידאו, לצילומי סטוריז ולתוכן ברשתות החברתיות. למרות זאת, אנחנו עדיין תקועים עם 12 מגה-פיקסל, ובמקרים רבים גם עם עיבוד תמונה מוגזם שפוגע בטבעיות של התוצאה.

הבעיה הזו הפכה לכל כך משמעותית, שיוצרי תוכן רבים פשוט עברו למצלמות חיצוניות כדי לקבל איכות טובה יותר. אחד הפתרונות הפופולריים כרגע הוא OSMO Pocket 4, שמאפשר צילום ב-4K עם חיישן גדול משמעותית, ומספק תוצאה מקצועית יותר מכל מצלמת סלפי בסמארטפון. במקום להסתמך על החיישן הקטן שמתחת למגרעת, יוצרי תוכן מעדיפים להשקיע במצלמות ייעודיות שנותנות להם תוצאות הרבה יותר טובות.

למה זה קורה? אולי כי מדובר באתגר טכנולוגי אמיתי. בניגוד למצלמות הראשיות, שיש להן מקום פיזי גדול יותר בגב המכשיר, מצלמת הסלפי מוגבלת מאוד בגודל החיישן שלה. יצרניות הסמארטפונים חייבות לשמור על שטח קטן יחסית מתחת למסך - בין אם מדובר בחור קטן במרכז או ב"אי הדינאמי" של אפל - והמשמעות היא חיישן קטן יותר, עם פחות מקום לאופטיקה מתקדמת.

אז האם נראה שיפור בקרוב? כנראה שלא. נראה שהעדיפות של היצרניות היא להמשיך ולשפר את המצלמות הראשיות, בזמן שמצלמות הסלפי נשארות מאחור, אפילו כשאנחנו משתמשים בהן יותר מכל מצלמה אחרת בסמארטפון שלנו.

אם יש תחום שבו היצרניות הסיניות משאירות את המתחרות מאחור, זה עולם הסוללה והטעינה. בזמן שסמארטפונים מסין מגיעים עם סוללות ענקיות וטעינה של 100W ומעלה, אפל, סמסונג וגוגל עדיין תקועות עם סוללות בקיבולות נמוכות משמעותית ומהירויות טעינה שמרגישות שייכות ל-2020. ההבדל הזה מורגש במיוחד כאשר טלפונים של מותגים כמו שיאומי או OnePlus נטענים ל-100% תוך פחות מחצי שעה, בזמן שהמכשירים של אפל וסמסונג דורשים שעה ויותר כדי להגיע לאותו מצב.

בנקודה שבה הסמארטפונים הגיעו לשיא האבולוציה שלהם, אולי הגיע הזמן לשאול שאלה אחרת: למה בכלל צריך דגם חדש כל שנה? אם כמעט ואין חידושים משמעותיים, ואם הביצועים של המכשירים כבר טובים מספיק לכמה שנים קדימה - למה להמשיך עם הקצב הזה?

זה לא שאין לכך תקדימים. באייפדים, למשל, אפל כבר לא מחדשת בכל שנה - לפעמים היא לוקחת שנתיים או יותר בין דגם לדגם, כדי להביא שיפורים שבאמת מצדיקים שדרוג. גם בעולם המחשבים הניידים, יצרניות כמו דל, לנובו ואפל לא רצות להשיק דור חדש בכל שנה - לפעמים הן נותנות למוצרים שלהן להחזיק יותר זמן, ומשקיעות בעיקר בעדכוני תוכנה ושיפורים פנימיים. ואפילו בעולם הרכב, יצרניות עוברות יותר ויותר לעדכוני תוכנה קבועים שמאריכים את חיי הדגמים הקיימים, במקום להשיק רכב חדש בכל שנה.

אז למה זה לא קורה בסמארטפונים? כי בסופו של דבר, המודל הכלכלי של אפל, סמסונג וגוגל מבוסס על מכירת מכשירים פיזיים. החומרה היא מקור ההכנסה הגדול ביותר שלהן, ולכן הן חייבות להמשיך ולייצר "סיבה לשדרג" בכל שנה - גם אם השדרוג הוא בעיקר שיווקי. שוק הסמארטפונים עובד על קצב של צריכה מתמדת, ואם הוא יאט, גם הרווחים של החברות ייפגעו.

האם זה אומר שאנחנו נמשיך לראות השקות שנתיות חסרות משמעות? כנראה שכן - לפחות בעתיד הקרוב. אבל אם היצרניות באמת רוצות לחדש ולרגש אותנו שוב, אולי כדאי להן לקחת הפסקה, להתמקד בשיפורי תוכנה, ולהשיק מכשירים חדשים רק כשהם מביאים משהו שבאמת שווה לשדרג עבורו.

אם פעם אירוע הכרזה היה רגע של הפתעה אמיתית, כזה שגורם לנו להתרגש ולתהות "מה הם הולכים להציג הפעם?", הרי שבשנים האחרונות - ההדלפות הרגו לנו את החוויה. היום, בעיקר עם סמסונג, אנחנו יודעים כמעט הכל לפני שהחברה אפילו שולחת הזמנות לאירוע. העיצוב? הודלף. המפרט? כבר פורסם ברשתות החברתיות. המחיר? ידוע שבועות לפני. למעשה, כשהאירוע מגיע, אנחנו כבר לא צופים בו כדי לגלות משהו חדש, אלא רק כדי לוודא שכל מה שקראנו בהדלפות אכן נכון.

ברור שבמציאות של היום קשה יותר לשמור סודות. קווי הייצור פרוסים על פני מדינות שלמות, יש יותר מדי אנשים שמעורבים בשלבי הפיתוח, ועם כמות המדליפים האנונימיים באינטרנט - החברות מתקשות לשמור על הדברים בפנים. אבל האם הן באמת עושות הכל כדי להילחם בזה? אם לשפוט לפי סמסונג וחברות אחרות - נראה שלא מספיק.

אפל, לעומת זאת, נוקטת בגישה שונה לחלוטין. מעטה הסודיות סביב פעילותה כל כך כבד, שלפעמים נדמה שחדרי הפיתוח שלה מוגנים יותר מאשר מתקני גרעין. היא מעסיקה צוותים מיוחדים שכל תפקידם הוא למצוא ולנטרל הדלפות, עובדים חותמים על הסכמי סודיות דרקוניים, ולפעמים נדמה שכל מי שנכנס למשרדי החברה צריך להשאיר את הטלפון מחוץ לבניין. ואפילו זה לא תמיד מספיק - רק לאחרונה עובד לשעבר נתבע על ידי אפל על סכום של 25,000 דולר, לאחר שהדליף מידע רגיש לעיתונאים ולעובדים בחברות אחרות. אפל מבינה שהסודיות היא חלק בלתי נפרד מההצלחה שלה, ולכן היא נלחמת על כך בכל הכוח.

וזה לא סתם עניין של מדיניות ארגונית - זה פשוט חשוב לחוויה שלנו כצרכנים. כל המוצרים היום נראים כמעט אותו הדבר, ובכל זאת - אם אנחנו יודעים מראש שאין משהו חדשני השנה, אנחנו כבר מתאכזבים עוד לפני שהכרזה התחילה. אין לנו ציפייה, אין לנו ריגוש, אין לנו סיבה לצפות באירוע בכלל.

אז נכון, סביר להניח שהדלפות תמיד יהיו חלק מהמשחק. אבל אם היצרניות באמת רוצות לשמור על ההתרגשות סביב ההכרזות שלהן, הן חייבות להתחיל לטפל בתופעה ברצינות - ולא לתת לנו להגיע לאירוע כשהכול כבר ידוע מראש.

בסופו של דבר, נראה שהגענו לנקודת שיא טכנולוגית בעולם הסמארטפונים. בשלוש השנים האחרונות לא ראינו פריצות דרך משמעותיות, לא בצד העיצוב, לא ברזולוציית המסך (מסכי OLED באיכות 4K הם כבר סטנדרט), ולא במצלמות - שכבר מספקות תוצאות מעולות ואין ממש לאן לחדש.

אז האם זה אומר שאין לנו למה לצפות? לא בהכרח. יכול להיות שהעתיד טמון דווקא בעיצובי סמארטפונים חדשים - אולי מתקפלים, אולי מתגלגלים, אולי בכלל נחזור ללביש, לשבבים מתחת לעור או למשקפי מציאות רבודה, ואולי בכלל במשהו שעדיין לא חשבנו עליו. אבל עד שהמהפכה הבאה תגיע, נראה שאנחנו עומדים לעבור עוד שנה של אותו הדבר, עם עוד קצת פיקסלים, עוד קצת בהירות, ואולי - רק אולי - עם עוד קצת אופטימיות שמשהו באמת ישתנה.