לאורך השנים יצא לי להתנסות בלא מעט מכונות קפה - כאלה שעובדות עם קפסולות, מבטיחות נוחות בלחיצת כפתור ומציעות מבחר טעמים בלי שום מאמץ. אף אחת מהן לא הצליחה להישאר אצלי יותר מכמה ימים. הבית שלי אמנם טכנולוגי עד הקצה - בית חכם שמנוהל כולו דרך הסמארטפון והעוזרת הקולית, מהתאורה ועד התריסים החשמליים - ועדיין, אם יש משהו שאורחים תמיד מופתעים לגלות, זה שאין לי מכונת קפה.
וזה לא במקרה. אני לא אנין טעם בכל מה שקשור לקפה. לא מעניין אותי אם הפולים נקטפו במורדות האנדים או יובשו בשמש אפריקאית - במשך שנים הסתפקתי בקפה מגורען, כזה שדורש רק מים רותחים, חלב וכפית. ואם כבר ניסיתי להשתמש במכונות קפסולות, איכשהו הקפה תמיד יצא פושר, דלוח, ולא באמת הצליח לקלוע לטעם שלי.
לכן, כשהוצע לי לבדוק את Mira - מכונת קפה טוחנת מבית Miracase - הבנתי שמדובר במבחן מסוג חדש לגמרי. עד היום לא יצא לי לבדוק מכונת קפה שטוחנת פולים במקום, וזה בדיוק מה שאני מנסה כאן - האם קפה טרי באמת משנה את החוויה, והאם חברה שמתמחה באביזרים לטלפונים יכולה לייצר מכונה שתעשה שינוי אמיתי? הייתי סקפטי, אבל ככל שהתקדמתי עם הבדיקה, גיליתי שיש כאן יותר ממה שחשבתי.
אנבוקסינג
כמו בכל מוצר חדש, גם כאן, ברגע שמוציאים את Mira מהקופסה, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להסיר את כל המדבקות. רק שהפעם, מדובר בהמון מדבקות. נראה שהמכונה עברה מסע קשוח במשלוח, כי יש מדבקות שמחזיקות כל חלק אפשרי במקום - מהמשטח התחתון ועד מכסה המיכל. למי שסובל מאובססיית קילוף מדבקות, זו חגיגה קטנה.
אחרי שהמכונה סוף סוף חופשייה מכל שכבות ההגנה, אפשר לעבור להרכבה עצמה, שהיא למרבה המזל די פשוטה: ממלאים את מיכל המים, מדליקים את המכונה, ונותנים לה לבצע ניקוי ראשוני אוטומטי. כאן מגיע פרט חשוב - את פולי הקפה אסור לשים לפני ההדלקה. זה שלב שאפשר לדלג עליו בטעות אם אתם רגילים למכונות אחרות, אז כדאי לשים לב.
במקביל לתהליך הזה, יש עוד שלב שלא כדאי לפספס - בדיקת קשיות המים. Mira מגיעה עם ערכת בדיקה ייעודית שנראית כמו סטיק קטן עם ארבע משבצות. טובלים את הסטיק במים לשתי שניות, מחכים רגע, וצופים בקסם - המשבצות משנות צבע לוורוד לפי רמת קשיות המים. לפי התוצאה, מגדירים את הרמה המתאימה במכונה, כדי לוודא שהקפה יצא הכי טוב שאפשר (או במקרה שלי - לפחות בטמפרטורה הנכונה). כל התהליך הזה לוקח רק כמה דקות, אבל הוא קריטי כדי להתחיל עם המכונה כמו שצריך. עכשיו, כשהיא מוכנה לפעולה, אפשר סוף סוף לעבור לדבר האמיתי - הקפה.
עיצוב
מבט ראשון על Mira והיא משדרת בדיוק את מה שהייתי מצפה ממכונת קפה טכנולוגית מודרנית - קווים נקיים, גימור שחור מבריק עם נגיעות מתכתיות, ותצוגה מוארת במרכז שמקנה לה מראה עתידני כמעט. זו לא עוד קופסה מגושמת שתופסת חצי מהשיש וגורמת למטבח להרגיש כמו בית קפה שכונתי - כאן הכל מחושב, פרופורציונלי, ואפילו די אלגנטי. אם כבר להביא מכונת קפה הביתה, לפחות שתיראה טוב.
מעל המכונה, בחלק העליון, נמצא הפתח להוספת פולי הקפה, אבל כאן מגיע טוויסט מעניין - לצידו יש פתח קטן נוסף לטחינה עוקפת. כלומר, אם אתם מאלה שמעדיפים קפה מגורען מיובש בהקפאה או רוצים להשתמש בתערובת קפה טחון מוכנה מראש במקום לטחון במקום, יש לכם אפשרות. זה בונוס מגניב למי שרוצה לשלב בין נוחות לבין חוויית טחינה טרייה, ואני חייב להודות שהופתעתי לגלות אותו, כי בדרך כלל מכונות טחינה הן "הכל או כלום" - פה נתנו אופציה לגמישות.
עוד פרט מעניין הוא מערכת החלב - הצינור שמחובר בצד מגיע ישירות למיכל חלב חיצוני, והיתרון כאן הוא שאפשר פשוט לנתק אותו אחרי השימוש, מה שאומר שאין צורך להשאיר מיכל חלב מחובר כל היום. זה אולי נראה כמו פרט קטן, אבל זה חוסך לא מעט התעסקות וניקוי. בסך הכל, מדובר במכונה שנראית טוב, מרגישה איכותית, ולא משתלטת על כל המטבח - עם טאץ' של חדשנות וחשיבה על הפרטים הקטנים, גם אם לא הייתי הטיפוס של מכונות קפה עד עכשיו, קשה להתעלם מהעובדה ש-Mira הצליחה לגרום לי להעריך את הסטייל והפרקטיות שלה.
משחק של ניסוי וטעייה (והרבה כוסות קפה בדרך)
כשמפעילים את Mira, המסך מציג רשימה מכובדת של אפשרויות קפה - אספרסו, קפה רגיל, אמריקנו, לאטה, מקיאטו וקפוצ'ינו, ולצידן כפתורים ייעודיים להקצפת חלב ולמים רותחים. זה כבר נותן תחושה של שליטה, אבל זה רק ההתחלה, כי אחרי שבוחרים את סוג הקפה מגיע שלב ההתאמות האישיות: שלוש רמות חוזק קפה, שלוש אפשרויות לגודל הכוס ושלוש דרגות לכמות החלב. ואם זה לא מספיק, יש גם אופציה למנה כפולה (X2) מכל מה שבחרתם, למי שרוצה להתחיל את היום עם טיל ישירות לוורידים. בתור חובב טכנולוגיה, אני חייב להודות שהכמות הזאת של משתנים ושליטה מדויקת קצת הרשימה אותי - סוף סוף מכונת קפה שמאפשרת לי לשחק עם הפרמטרים במקום רק ללחוץ על כפתור אחד ולקוות לטוב, מה גם שבניגוד למכונות קפסולות כאן אין שום מגבלה - הקפה נטחן במקום, הטריות מורגשת, והשליטה בידיים שלי.
למרות כל האפשרויות, לקח לי לא מעט זמן לקלוע לטעם שלי. אני לא רגיל לטעם של קפה טחון, אז ניסיתי קפה חזק מדי, ואז חלש מדי, ואז יותר חלב, ואז פחות חלב, ואז תוספת מים, ואז בלי מים, עד שסוף סוף מצאתי את הנקודה המדויקת שבה אני מרגיש ששתיתי כוס קפה שאני באמת אוהב. זה היה תהליך של ניסוי וטעייה, אבל בניגוד למכונות אחרות שאיתן פשוט הרמתי ידיים, כאן המשכתי לנסות כי משהו במכונה הזאת גרם לי להרגיש שזה שווה את המאמץ. זה לא קפה של כפית מים חמים וחצי שנייה של ערבוב - זו מערכת שלמה שדורשת התאמות, וכשמבינים איך זה עובד, פתאום העולם של קפה טחון מתחיל להרגיש הרבה יותר נגיש.
במשך שנים, בכל פעם שנתקלתי במכונות קפה - בין אם אצל חברים, במשרד או בבית מלון - פשוט לא התחברתי אליהן. איכשהו, הקפה תמיד יצא לי קר מדי, מר מדי, או סתם לא לטעמי. בתור מישהו שלא באמת מבין בקפה, תמיד הנחתי שהבעיה היא בי, ושאם המכונות האלה עובדות בשביל כל כך הרבה אנשים - כנראה שאני פשוט מחוץ למשחק. אבל עכשיו, כשיצא לי לבדוק מכונה שטוחנת פולים במקום ולשחק עם ההגדרות עד שמצאתי משהו שבאמת טעים לי, הבנתי שטעיתי.
עד עכשיו, מכונות קפה הרגישו לי כמו גימיק יקר ומיותר - משהו לאנשים שחיים ונושמים קפאין. אבל ברגע שנכנסתי לעולם של קפה טחון טרי, הבנתי שיש פה הרבה יותר גמישות ממה שחשבתי. זה לא רק ללחוץ על כפתור ולקבל תוצאה אקראית - אפשר לשלוט על החוזק, הגודל, כמות החלב והמים, ולהתאים את הקפה בדיוק לטעם האישי. לא אגיד שזה שינה לי את החיים, ואני לא בטוח שאם לא הייתי סוקר את המכונה הזו הייתי ממהר להכניס אחת כזו הביתה, אבל אני בהחלט מבין עכשיו למה אנשים כן עושים את זה.
פסולת, מים ותחזוקה
אם יש משהו אחד שמכונות קפסולות עושות טוב, זה להפוך את כל עניין הניקיון למינימלי. זורקים את הקפסולה לפח וממשיכים הלאה. Mira, כמו כל מכונת קפה שטוחנת במקום, דורשת קצת יותר תשומת לב. שאריות הפולים הטחונים לא נעלמות כמו קסם באוויר - הן נפלטות למגירה פנימית שצריך לרוקן אחת לכמה שימושים. לא ביג דיל, אבל אם תשכחו לעשות את זה, המכונה לא תתבייש להזכיר לכם.
עוד דבר שצריך לקחת בחשבון זה המים. אם המיכל מתרוקן, המכונה פשוט תפסיק לעבוד ותציג שגיאה - וזה אומר לעצור הכל, למלא מים, ורק אז להמשיך. מצד אחד, זה הגיוני, מצד שני, אם אתם שותים כמה כוסות ביום, תמצאו את עצמכם ממלאים את המיכל לא מעט.
ולבסוף, יש את המגש שמתחת לכוס, שאוסף את שאריות המים, הקפה והניקוי האוטומטי. זה לא משהו שרואים מיד, אבל אחרי כמה פעולות תגלו שם אגם קטן של נוזלים לא מזוהים, וזה בדיוק השלב שבו כדאי לרוקן ולשטוף. זה לא סיפור גדול, אבל כן דורש תחזוקה מדי פעם. בשורה התחתונה, אין פה דרמות - אבל כן צריך להבין שלקפה טרי יש מחיר קטן בתחזוקה השוטפת.
בשורה התחתונה
בכ-1,800 שקלים, Mira מציעה הרבה יותר מכל מכונת קפסולות סטנדרטית. כאן אין צורך להיות כבול למותג מסוים, להתעסק עם קפסולות מאלומיניום ולגלות שהקפה שהתרגלתם אליו אזל מהמלאי. במקום זה, מקבלים טחינה טרייה, שליטה מלאה על המשקה, ואפילו אפשרות לשים קפה טחון למי שפחות מתעסק בפולים. זה אמנם מוסיף עוד שלב לתהליך ומצריך מעט יותר הבנה, אבל התוצאה בהחלט משתלמת - קפה טרי, חם, וללא תלות בקפסולות יקרות.
עכשיו, האם זה מושלם בשבילי? אולי לא. אני לא חובב קפה גדול, ולמען האמת, כל המורכבות של בחירת הפולים, כיוון רמות החוזק והמשחק עם כמויות החלב זה קצת יותר ממה שאני רגיל אליו. קפה מיובש בהקפאה בצנצנת תמיד הרגיש לי כמו פתרון מהיר יותר, גם אם פחות איכותי. אבל אני לא קהל היעד הכי קלאסי כאן - מי שכן מחפש מכונת קפה איכותית, אבל לא רוצה להוציא אלפי שקלים על מפלצת מגושמת, יקבל כאן מכונה טכנולוגית מרשימה, עם תוצאה מעולה.