פוקו (POCO) הוא לא בדיוק מותג שמעורר ציפיות גבוהות - ובוא נדבר תכל'ס: תת-המותג של שיאומי התמקם בשוק כפתרון משתלם למי שרוצה מכשיר טוב במחיר שפוי, ולא ממש ניסה לשחק בזירה של מכשירי הפרימיום. אבל ה-F7 Ultra משנה את התמונה. באירוע ההכרזה בסינגפור, שבו התארחנו, שיאומי לא ניסתה לטשטש את הכוונות: היא השוותה את ה-F7 Ultra באופן ישיר לגלקסי S25 Ultra של סמסונג - מפרט מול מפרט. היא הדגישה שמעבד ה-Snapdragon 8 Gen 3, בשילוב עם עד 16GB RAM ו-512GB אחסון, נותן ביצועים לא פחות טובים, והוסיפה גם סוללה גדולה יותר וטעינה מהירה משמעותית - עוד שני קלפים שהניחה על השולחן כדי להוכיח שהיתרון לא רק טכנולוגי, אלא גם פרקטי.
ואז היא שיחררה את הקלף החזק באמת: המחיר. נמוך באופן משמעותי מה-S25 Ultra, עד כדי כך שההשוואה כבר לא הרגישה לא הוגנת - אלא פשוט בלתי נמנעת. כשהמכשיר הגיע לידיים שלנו לבדיקה, גילינו שזה לא רק דיבורים. מדובר באחד המכשירים הכי מרשימים שפוקו שחררה, ואולי לראשונה - גם אחד שמציב אותה כשחקנית רלוונטית באמת בשוק מכשירי הפרימיום.
עיצוב: חומרים מפתיעים, קריצה לפרימיום - וצהוב
העיצוב של ה-POCO F7 Ultra מצליח לבלוט - וזה לא מובן מאליו בשוק שבו כמעט כל מכשיר נראה כמו שכפול של קודמו. הדגם בצבע הצהוב, שהפך לסימן ההיכר של המותג, עושה כאן קאמבק מדויק, ומתחבר לטרנד רחב יותר שחוזר בשקט - כמו שראינו לאחרונה גם באוזניות המוזלות של Nothing. זה נראה טוב, זה בולט, וזה בהחלט הופך את המכשיר לפחות אנונימי. הפעם, בניגוד למה שהתרגלנו מהמותג, הגב עשוי מזכוכית - חומר שלא רק נראה יוקרתי יותר אלא גם מרגיש טוב ביד. אגב, המכשיר זמין גם בצבע שחור.
שיאומי משתמשת כאן בזכוכית ייעודית משלה, עם גימור מט ונגיעות מבריקות מסביב למודול המצלמות, שנותנות מראה קצת יותר מושקע. אותו מודול, אגב, עבר מיקום: המעגל המוכר מוקם קצת שמאלה ממרכז הגב, שינוי קטן אך מורגש לעין. חזית המכשיר שטוחה לגמרי, עם שוליים סימטריים ומצלמת סלפי בחור קטן במרכז. הוא מרגיש נעים ביד, יחסית לגודל מסך של 6.7 אינץ', אבל שוקל לא מעט - 212 גרם.
מעבר לגימור ולצבע, מדובר במכשיר עם גוף מתכתי ועמידות למים ואבק בתקן IP68 - עוד פרט שממקם אותו הרבה יותר קרוב לקבוצת העילית של השוק, גם אם הוא לא ממש ממציא את עצמו מחדש.
מסך שדוחק גם מכשיר דגל לפינה
כפי שכבר ציינו, באירוע ההשקה בסינגפור שיאומי לא חסכה בהשוואות - וכל מאפיין ב-POCO F7 Ultra נמדד ישירות מול הגלקסי S25 Ultra של סמסונג. אחד הדגשים הבולטים במצגת היה המסך, ולא במקרה. מדובר במסך AMOLED בגודל 6.67 אינץ', ברזולוציית 3200 על 1440 פיקסלים, עם קצב רענון של עד 120 הרץ - נתונים מכובדים בפני עצמם, אבל מה שבלט באמת היה הבהירות.
על פי הנתונים הרשמיים, ה-F7 Ultra מגיע ל-1800 ניט במצב בהירות גבוהה, ולטענת החברה מסוגל להגיע לשיא של 3200 ניט. בתרגום לשימוש יומיומי - מדובר באחד המסכים הבהירים ביותר שראינו בטווח המחירים הזה, כזה שנותן תצוגה ברורה גם תחת אור שמש ישיר. לא צריך לחפש צל, לא להתאמץ - פשוט רואים.
גם מעבר לבהירות, המסך מרגיש איכותי: הצבעים מדויקים, הטקסט חד, והפריסה הכללית נקייה ונוחה לעין. המצלמה הקדמית ממוקמת בחור קטן במרכז החלק העליון, והמסגרת דקה ואחידה. גם חיישן טביעת האצבע מתחת למסך מרגיש מהיר ומדויק - תוספת שמחזקת את התחושה שמדובר במסך של מכשיר פרימיום, לא רק של עוד "תמורה טובה למחיר".
בכל אופן, במהלך הבדיקות שלנו, גם בשמש הקופחת של סינגפור וגם כאן בישראל, התרשמתי שהמסך עומד בציפיות - ובהחלט מצדיק את המספרים המרשימים. אפילו בשמש ישירה, הטקסטים נשארו חדים, התמונות ברורות, ולא הרגשתי צורך להילחם עם המסך כדי להבין מה קורה עליו. ביחס למכשיר בקטגוריית ביניים, זו ללא ספק אחת מנקודות החוזקה הבולטות ביותר.
לא מצלמה של מכשיר ביניים
פוקו גאה מאוד במערך הצילום של ה-F7 Ultra - ובצדק מבחינתה. עבור המותג, מדובר במכשיר ה-Ultra הראשון, והכוונה ברורה: להציג לראשונה מצלמות שלא נראות כמו פשרה. בגב המכשיר תמצאו שלוש מצלמות - ראשית של 50 מגה-פיקסל, מצלמת זום (טלפוטו) נוספת באותו הרזולוציה, ואולטרה-רחבה של 32 מגה-פיקסל. לא חדשני במיוחד, אבל זו תצורה שמוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, כשמבצעים אותה נכון.
המצלמה הראשית מצליחה לייצר תמונות מפורטות מאוד, עם חדות טובה וטווח דינמי שמרשים גם כשיש הבדלים גדולים בין אור לצל. עם זאת, יש מי שימצא שהצבעים לפעמים נראים מעט כהים מדי, או "עשויים" מדי - כאילו המכשיר ניסה קצת יותר מדי לשפר את הסצנה. זה לא בהכרח שלילי - יש מי שיאהב את זה, והתוצאה לרוב נראית טוב על מסך הסמארטפון.
מצלמת הזום האופטי של 2.5x מצליחה להפתיע לטובה. התמונות שהיא מפיקה חדות, מאוזנות ונראות טבעיות - גם בצילומי פנים וגם בצילומי תקריב. יש גם מצב 5x שעושה שימוש בשילוב בין הגדלות דיגיטליות וחיתוך מהחיישנים, והתוצאה, למרות שלא מושלמת, בהחלט שמישה.
העדשה האולטרה-רחבה היא אולי הפחות מרשימה מבין השלוש, אבל גם כאן - לא מדובר באכזבה. האיכות סבירה לגמרי, במיוחד באור יום, ובמקרים מסוימים היא אפילו מצליחה לשמור על רמת פירוט מפתיעה.
כשבדקנו את התמונות על מסך מחשב, בהגדלה, קיבלנו אישור נוסף: יש כאן עבודה טובה של החיישן. החדות נשמרת, הפרטים מדויקים, והתוצאה הכללית מראה שפוקו באמת השקיעה. זו לא המצלמה הכי טובה בשוק - אבל מדובר בקפיצת מדרגה ברורה לעומת מה שהתרגלנו אליו מהמותג עד היום.
לצפייה בתמונות באיכות מלאה לחצו כאן
ביצועים של דגל, במחיר של ביניים
קשה להתעלם מהעובדה ש-POCO שילבה כאן מעבד חזק במיוחד - Snapdragon 8 Gen 3. וזה אולי הסיפור האמיתי של ה-F7 Ultra: מעבד פרימיום בתוך מכשיר שמוגדר בכלל כ"ביניים".
לצידו, תקבלו גם זיכרון עבודה שמגיע עד 16 גיגה-בייט - נתון לא טריוויאלי בכלל, שגם הוא תורם לחוויה מהירה ונטולת עיכובים. האפליקציות נטענות במהירות, המעברים חלקים, אין גמגומים גם כשפותחים כמה דברים במקביל, וגם במשחקים כבדים - ההרגשה היא של חומרה שלא מתאמצת יותר מדי. עם זאת, אי אפשר בלי הפשרות - לצערנו המכשיר אינו תומך ב-eSIM.
האם פוקו הגדירה את המכשיר קצת יותר שמרני מבחינת אגרסיביות הביצועים לעומת מכשירי דגל אחרים? אולי. אבל בשימוש יומיומי, זה לא מורגש - ומה שכן מרגיש, זה שאתם מקבלים כאן את אחת מחבילות הביצועים המרשימות ביותר בטווח המחירים הזה. עם זאת, כמובן, קשה לשפוט ביצועים לעומק אחרי כשבוע וקצת בלבד - מה שחשוב באמת זה איך המכשיר יתפקד אחרי שנה או שנתיים.
מערכת הפעלה: HyperOS מביאה שיפורים, אבל לא פותרת את הכול
ה-POCO F7 Ultra מגיע עם אנדרואיד 15 היישר מהקופסה, כשמעליו גרסת HyperOS 2 - אותה מערכת ההפעלה החדשה יחסית של שיאומי, שמחליפה את MIUI המוכרת. מי שמכיר את הממשק של שיאומי ירגיש בבית, לטוב ולרע: יש כאן הרבה אפשרויות התאמה אישית, רקעים דינמיים, מגירת אפליקציות או מסך בית מלא, כל מה שמצופה מממשק אנדרואיד מודרני.
אבל גם עם המיתוג החדש והכוונות הטובות, התחושה היא שמערכת ההפעלה עדיין לא מצליחה להשתחרר מהעומס שאפיין אותה בעבר. היא אמנם חלקה ועובדת טוב, אבל לעיתים מרגישה עמוסה, צפופה ולא תמיד אינטואיטיבית. יש שיפור - אין ספק - אבל שיאומי עדיין לא סגרה את הפער מול המתחרות בכל הקשור לפשטות, בהירות וחוויית משתמש כללית.
ובכל זאת, יש לא מעט תוספות מעניינות מבית - כולל פונקציות מבוססות בינה מלאכותית (AI). מצד אחד, אפשר למצוא את HyperAI של שיאומי, שמציעה תרגום בזמן אמת, חיפוש חכם, עריכה אוטומטית של תמונות, עזרה בכתיבה ועוד. מצד שני, יש גם את Gemini - חבילת ה-AI של גוגל - שמגיעה מותקנת מראש ומאפשרת למשתמשים לבחור במה לעבוד.
מבחינת עדכונים, פוקו מתחייבת לארבעה עדכוני אנדרואיד ושש שנות עדכוני אבטחה - לא רע בכלל, אבל עדיין לא ברמה של סמסונג, גוגל או אפילו Honor, שמציעות עד שבע שנים.
חיי סוללה
גם בתחום הסוללה, פוקו בחרה להיכנס ראש בראש עם הגדולים - ובאירוע ההכרזה בסינגפור, שוב הוצגה השוואה ישירה מול הגלקסי S25 אולטרה. הסוללה של ה-F7 Ultra מגיעה בנפח 5,300 מיליאמפר-שעה - לא הנתון הגבוה ביותר בשוק, אבל בהחלט מעל הממוצע.
בשימוש שגרתי - שכולל ניווט, גלישה, צילום, רשתות חברתיות וצריכת תוכן - הצלחנו לסיים יום עבודה עם למעלה מ-50% סוללה. זה מרשים, במיוחד כשמביאים בחשבון את הביצועים הגבוהים של המכשיר ואת המסך הבהיר. בנוסף, עם טעינה בהספק 120 וואט, המטען המצורף מסוגל לטעון את הסוללה מ-0 ל-100 תוך פחות מחצי שעה.
בשורה התחתונה
ה-POCO F7 Ultra הוא סמארטפון שמציב רף חדש בכל הנוגע לתמורה במחיר של ביניים-גבוה. במחיר של 3,500 שקלים (ביבוא רשמי של המילטון) - נמוך בכ-2,000 שקלים ממכשירי דגל "אולטרה" מקבילים שמתחילים סביב 5,500 שקלים - מקבלים כאן מפרט טכני שלא נופל מהם בהרבה: מעבד הדגל העדכני ביותר של קוואלקום, מסך מהבהירים והאיכותיים שיש כיום בשוק, 16 גיגה-בייט של זיכרון עבודה ואחסון של עד חצי טרה.
זה לא מכשיר שמנסה "להתקרב" למכשירי הדגל - הוא כבר שם, לפחות מבחינת ביצועים, מסך וטעינה. גם בתחום הצילום פוקו עשתה קפיצה משמעותית קדימה. נכון, מערכת ההפעלה עדיין דורשת ליטוש מסוים, ויש כמה פשרות כמו היעדר תמיכה ב-eSIM - אבל בשקלול הכולל, מדובר בפרטים שוליים ביחס למה שכן מקבלים כאן. מהווה אלטרנטיבה אמיתית למי שמחפש טלפון עוצמתי, מודרני, עם מפרט של דגל - ועדיין לא רוצה או לא יכול לשלם מחירים של 5,500 ש"ח ומעלה.
בקיצור, מדובר באלטרנטיבה אמיתית למי שמחפש טלפון עוצמתי, מודרני, עם מפרט של דגל - ועדיין לא רוצה, או לא יכול, לשלם מחירים של 5,500 שקלים ומעלה.