ענקית השבבים אינטל נכנסת לתקופה של רעידת אדמה ניהולית. ההודעה על קיצוץ של עד 20% מכוח העבודה הגלובלי שלה - כ-22,000 עובדים מתוך כ-110,000 - מהווה לא רק שינוי ארגוני, אלא הכרזה רשמית על כיוון חדש: פחות בירוקרטיה, יותר הנדסה. מדובר בצעד שמעורר הדים לא רק בתעשיית השבבים, אלא גם בשוק ההון ובקהילת הטכנולוגיה כולה, ומעלה שאלה כואבת אך הכרחית: איך התדרדרה אינטל למצב שבו ארגון מחדש כה אגרסיבי הפך לבלתי נמנע?
מאז שיא ההשפעה של אינטל בעשור הקודם, החברה ניצבת בפני סדרה של כישלונות אסטרטגיים, פיגור טכנולוגי, וירידה במעמדה כמובילת שוק. המתחרות הישירות - בראשן AMD, Nvidia ו-TSMC - עקפו אותה בביצועים, באפקטיביות וביכולת לחדש. בעוד ש-TSMC מתמחה בייצור שבבים בלבד, ו-Nvidia מתרכזת בפיתוח מעבדים גרפיים ופלטפורמות לבינה מלאכותית, אינטל ניסתה לעשות את הכל: לעצב, לייצר, למכור, לשלב, ולתמוך בכל שלב בשרשרת הערך. אם בתחילה זה נתפס כיתרון לגודל, הרי שכיום ברור שמדובר בנטל. הפיזור הזה התברר כיקר, איטי ומסורבל, במיוחד בארגון שהתנפח לממדים בירוקרטיים לא יעילים.
הכניסה של ליפ-בו טאן לתפקיד המנכ"ל סימנה את תחילתו של עידן חדש. טאן, לשעבר ראש קרן ההשקעות Walden ויו"ר Cadence Systems, ידוע כאיש חזון ממוקד מטרה. מאז מינויו בחודש מרץ, הוא הצהיר כי בכוונתו להחזיר את אינטל למרכז המפה ההנדסית - ולשם כך עליו להסיר שכבות של ניהול מיותר, לצמצם את מעגלי קבלת ההחלטות, ולשפר את התקשורת בין ההנהלה למהנדסים. ואכן, מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא החל לבצע מהלכים שמצביעים על שינוי כיוון: חטיבות השבבים המרכזיות הועברו ישירות לפיקוחו, חלק מההנהלה הבכירה הוזזה הצידה, והחלו רמזים ראשונים למכירת נכסים לא-קריטיים - כמו למשל, מכירת 51% מיחידת Altera לקרן Silver Lake.
המהלך הנוכחי של צמצום כוח האדם מהווה המשך ישיר של אותו חזון. מדובר בקיצוץ משמעותי שבמרכזו עומדת תפיסה חדשה: אינטל צריכה להיות חברת הנדסה, לא חברת ניהול. לפי הדיווחים, השכבות הבינוניות הן שייפגעו בעיקר - מנהלי צוותים, ראשי תחומים, תפקידי ביניים שבעבר היוו כר נרחב לישיבות, דוחות, ומסמכים - אך פחות לחדשנות. בכך, טאן מאותת כי התמקדות בביצועים, תיעדוף מו"פ ושיפור מהירות התגובה לשוק חשובים לו הרבה יותר מאשר שמירה על מבנה מסורתי.
גם השווקים רואים במהלך זה צעד חיובי. מניית אינטל, שירדה בשנה האחרונה על רקע הפסדים מצטברים, פיגור בתחום ה-AI והעיכובים בהקמת מפעלים חדשים כמו באוהיו, עשויה לזכות לתמיכה מחודשת מבעלי המניות. לאורך העשורים האחרונים, כל ניסיון של אינטל להתרחב לתחומים חדשים נענה באכזבה - מהשקעות ב-GPUs מתקדמים, דרך עיכובים בפיתוח שבבי AI, ועד ניסיונות לא מוצלחים להפוך לשחקן דומיננטי גם כשירות ייצור עבור צדדים שלישיים (אסטרטגיית IDM 2.0 של קודמו פאט גלסינגר).
אינטל ניסתה בעשור האחרון להשתלב גם בתחומים מתפתחים כמו מעבדים למובייל, מחשוב לביש ופתרונות חסכוניים ל"אינטרנט של הדברים" (IoT) - אך כמעט בכל אחד מהתחומים הללו נרשמה נסיגה או כישלון. החברה השקיעה מיליארדים ביוזמות כמו מעבדי Atom למכשירי מובייל ובפלטפורמות לבישות כמו Intel Curie, אך שוב ושוב הגיעה מאוחר מדי לשוק או עם מוצר לא בשל. במרוץ למעבדים חסכוניים באנרגיה, אינטל לא הצליחה להדביק את העיצובים של ARM, שנותרה השליטה הברורה בתחום.
ובתווך - גם שחקנים חיצוניים מביעים עניין. לפי דיווח שפורסם ב-Wall Street Journal, חברת קוואלקום פנתה לאחרונה לאינטל בהצעה לרכישת כל פעילות החברה. ההצעה אמנם לא הבשילה לכדי עסקה, אך עצם הדיווח מעיד על האופן שבו השוק רואה את אינטל - חברה ענקית אך פגיעה, מועמדת אפשרית לרכישה ולא חלוצת חדשנות כפי שהייתה בעבר.
למעשה, מה שקרה לאינטל כיום מזכיר להפליא את מה שקרה למיקרוסופט בתחילת שנות האלפיים - חברה חזקה, עשירה, אך כבדה, שמנה ומסורבלת מדי. כמו מיקרוסופט דאז, אינטל הפכה למבצר של נהלים, מצגות וניהול ביניים אינסופי. החדשנות - אותה תכונה שיצרה את אינטל הגדולה של שנות ה-80 וה-90 - הלכה ונחנקה תחת שכבות של אישורים. רעיונות טובים של מהנדסים איבדו קיטור אחרי שעברו דרך עשרה מנהלים, כל אחד מוסיף הערה, תנאי, או סתם דחייה לישיבה הבאה.
למרות גודל הקיצוץ והסערה שהוא צפוי לעורר, טאן מקפיד לשדר מסר של ריאליזם. הוא מודה בפה מלא כי תהליך ההתאוששות יהיה ארוך וכואב - אך נחוץ. "זה לא יקרה בן לילה," אמר לעובדים באירוע פנימי. "אבל אני מאמין שביחד נוכל להחזיר את אינטל למקומה הטבעי - בחזית הטכנולוגיה".