אני מודה, כשסמסונג הכריזה בינואר על סדרת Galaxy S25, כבר לא ציפיתי להפתעות. ואז, רגע לפני שסגרו את האורות - הגיע טיזר קצרצר למכשיר חדש בשם Galaxy S25 Edge. בלי מפרט, בלי הבטחות, רק שם, עיצוב דק במיוחד ותחושת מסתורין מתוזמנת היטב.
מיד לאחר האירוע הופנינו לעמדה מיוחדת שהוקמה במרכז האולם - שם, מאחורי חבל שהפריד בין הקהל לדגם הנחשק, הוצג המכשיר לראשונה. אפשר היה לצלם אותו מכל זווית, אבל בלי לגעת, בלי להתקרב. סמסונג לא אמרה עליו מילה - אבל השקט הזה עשה הרבה רעש. היה ברור כמעט לכולם שמדובר במכשיר דק במיוחד, גם אם עמוק בפנים עוד הייתה תקווה שנקבל משהו מעבר.
וכמו שזה נראה - זה בדיוק מה שזה. סמסונג לא חידשה, לא המציאה מחדש, אלא פשוט הקדימה את אפל ונגררה במקביל לטרנד שמנסה להפוך דקיקות לסיפור. ההדלפות על ה-iPhone 17 Air כבר ריחפו באוויר, וסמסונג רצתה להיות שם קודם. גם כשב-MWC קיבלנו שוב את אותו עיצוב, היא המשיכה לשתוק - והשתיקה הזו, לפחות זמנית, עשתה את שלה.
ורק בחודש שעבר, סוף-סוף, הגיעה ההכרזה הרשמית. ה-Galaxy S25 Edge לא מתקפל, לא נגלל, לא שובר מוסכמות - הוא פשוט דק. 5.8 מ"מ, אם להיות מדויקים. עכשיו נותר רק לשאול: האם זה באמת מספיק? האם זה שווה 4,399 שקלים? והאם כל המעטפת הזאת נועדה להסתיר חידוש - או להסוות את היעדרו?
עיצוב
ה-Galaxy S25 Edge מרגיש כמעט לא מציאותי ביד. מדובר בטלפון הכי דק שסמסונג ייצרה בסדרת Galaxy - רק 5.8 מ"מ, לעומת 8.2 מ"מ בדגם ה-S25 אולטרה. כלומר, הוא דק בכשליש ממנו. זה מורגש מיד, גם כשהוא בכיס וגם כשהוא מוחזק ביד.
המשקל גם הוא נמוך משמעותית: 163 גרם בלבד, לעומת 218 גרם ב-S25 אולטרה. ועדיין, התחושה היא של מכשיר מוצק ולא שביר. המסגרת עשויה מטיטניום, המסך מוגן בזכוכית Gorilla Glass Ceramic 2, והעמידות נשמרת עם דירוג IP68 - כמו בדגמים הכבדים והעבים יותר.
על הנייר זה מרשים, ובהחלט מדובר בהישג טכנולוגי. אבל למרות כל הנתונים, התחושה הכללית פחות מהפנטת. זה לא מסוג העיצובים שמשאירים אותך פעור פה, כמו שקרה בעבר עם מכשירים אייקוניים באמת - ה-Razr המקורי של מוטורולה, או ה-iPod Nano. כאן אין מהפכה ויזואלית, אלא שיפור הנדסי ממוקד: להפוך את הסמארטפון לדק ככל האפשר, מבלי להתפשר על החומרה. וזה, לפחות בינתיים, הצליח להם.
אבל עובי זה לא הכול. מתישהו צריך להסתכל גם על איך שהמכשיר הזה נראה - וכאן אני חייב להודות שזה פחות מרשים. ה-Galaxy S25 Edge נראה פשוט כמו... עוד סמארטפון. שום דבר במראה שלו לא באמת בולט, לא מחדש, לא מעורר סקרנות. זו אותה שפה עיצובית שמוכרת לנו כבר כמה שנים: מסגרת ישרה, גב חלק, זוג מצלמות בולטות בפינה - סטנדרט שכבר הפך לשגרה.
ויש מי שטוענים, בצדק מסוים, שהוא פשוט נראה כמו העתק של האייפון 16 - רק דק יותר. קשה להתווכח עם זה: הקווים הגיאומטריים, מיקום וסידור המצלמות, השפה המופשטת מדי - הכול מרגיש מאוד "אפליסטי", אבל בלי האמירה. כאילו סמסונג סימנה וי על כל מה שצריך כדי שהוא ייראה יוקרתי ונקי, אבל לא השקיעה אפילו רגע בלחשוב איך לגרום לו להיראות שלה.
אני לא אומר שהוא מכוער - הוא לא. הוא פשוט לא מעניין. וזה גם בסדר. מנגד, למכשיר שמנסה להיות "החידוש הגדול" של השנה, זה קצת בעייתי. לפעמים, מינימליזם מוגזם לא נראה מתוחכם, הוא פשוט מרגיש ריק.
המסך: כמו שסמסונג יודעת לעשות
אם יש תחום שבו אין לי באמת תלונות - זה המסך. ה-Galaxy S25 Edge מגיע עם תצוגת AMOLED בגודל 6.7 אינץ' וברזולוציית +QHD, שזה בדיוק אותה תצוגה שיש ב-S25 Plus. כלומר, אין כאן שדרוג ביחס לאח הגדול, אבל גם אין ירידה - וטוב שכך.
המסך כמעט נטול שוליים, עם מצלמת סלפי קטנה שלא מפריעה, והתחושה הכללית היא של פאנל מרהיב. כמו שסמסונג יודעת לעשות. הצבעים חדים, זוויות הצפייה רחבות, ויש משהו כמעט "זוהר" באיך שהתוכן נראה עליו - במיוחד כשמדובר בסרטוני HDR. ניסיתי סרטון 4K ביוטיוב, וזה נראה כמעט זהה ל-S25 אולטרה.
בקיצור - זה אולי מרגיש מובן מאליו כשמדובר בסמסונג, אבל זה עדיין ראוי להיאמר: המסך פשוט טוב. ממש טוב. כזה שלא צריך להסביר עליו יותר מדי, אלא פשוט להסתכל ולהבין.
ביצועים
ה-Galaxy S25 Edge מגיע עם אותו מפרט עילית של דגמי הדגל - מעבד Snapdragon 8 Elite, יחד עם 12 גיגה-בייט של זיכרון RAM. זה בדיוק מה שמקבלים גם ב-S25 Ultra, וזו לא בדיחה: מדובר באחד השילובים הכי חזקים שיש היום בטלפון. כלומר, על הנייר - מדובר בחיית ביצועים.
אבל האמת? בימינו כבר קשה באמת "להתרשם" מביצועים. הסמארטפונים של היום מהירים כמעט תמיד, במיוחד כשהם חדשים. קשה לדעת איך המכשיר יתמודד עם מאמץ לאורך זמן או בשימוש יומיומי אינטנסיבי. בזמן הקצר שהמכשיר היה בידיים שלנו - הכול עבד חלק. ממשק זורם, אפליקציות נפתחו מיד, והכול הרגיש מהודק ומהיר. בדיוק כמו שצריך.
ועדיין, יש פה שאלה לגיטימית: כל זה קורה בתוך גוף דקיק במיוחד, כשכל הרכיבים דחוסים פנימה. זה מעלה לא מעט תהיות על חום. סמסונג טוענת שיש כאן מערכת קירור מתקדמת עם vapor chamber, שמיועדת להתמודד בדיוק עם זה - במיוחד בשימושים כבדים כמו משחקים. בפועל, בזמן שבדקנו את המכשיר, הוא לא התחמם יותר מדי - לא יותר ממכשירים אחרים שבחנו בתקופה האחרונה. כלומר, לפחות בשלב הזה, זה לא מורגש כבעיה. ועדיין, רק עם הזמן נוכל לדעת אם מערכת הקירור באמת מצליחה לשמור על יציבות גם בשימוש ממושך.
צילום: כאן תמצאו פשרה קטנה
במובן מסוים, סמסונג מציבה את ה-Galaxy S25 Edge כאלטרנטיבה ל-S25 Ultra - עבור מי שרוצה את רוב הפיצ'רים של מכשיר הדגל, אבל בלי הגודל, המשקל או ה-S Pen. בפועל, זה אומר שיש גם כמה פשרות ברורות - ואחת מהן נמצאת בדיוק איפה שזה הכי חסר: בזום.
לצפייה בתמונות באיכות מלאה לחצו כאן
מצד אחד, המצלמה הראשית כאן היא אותה מצלמה של ה-Ultra - חיישן 200 מגה-פיקסל חזק, חד, עם צבעים עשירים כמצופה. גם המצלמה האולטרה-רחבה (12 מגה-פיקסל) עושה את העבודה, ואפילו יכולת צילום וידאו ב-4K ב-120 פריימים לשנייה היא תוספת מרשימה שלא קיימת בדגמים הזולים יותר של הסדרה. היציבות בצילום מצוינת, הצבעים חיים, והסלפי? נראה בדיוק כמו בשאר דגמי ה-S25 - לא פחות טוב.
אבל - וזה אבל גדול - אין כאן מצלמת טלפוטו. אין 3X, אין 5X, אפילו לא צל של עדשה ייעודית לזום אופטי. מה שיש זה זום דיגיטלי של עד 2X-4X, שנראה סביר כל עוד לא לוחצים יותר מדי. מעבר לזה, האיכות פשוט מאכזבת. ב-10X, התמונות נמרחות, הפרטים נעלמים, והכול מרגיש מאולץ. זה מרגיש כמו וויתור אמיתי במכשיר שעולה מעל 4,000 שקלים, במיוחד כשגם מכשירים זולים ממנו כוללים עדשות טלפוטו בסיסיות.
פורטרטים, למשל, זמינים רק ב-1X או 2X - ואין את הלוק הקלאסי של 3X (מה שנחשב ל"מקביל" לעדשת 85 מ"מ שמצלמים איתה פורטרטים מקצועיים). מי שאוהב לצלם אנשים ירגיש כאן את החוסר הזה כמעט מיד.
בשורה התחתונה? אין פה הפתעות. מי שמכיר את העיבוד של סמסונג כבר יודע למה לצפות - צבעים קצת עזים מדי, חדות מלאכותית פה ושם, אבל תוצאה שנראית טוב על המסך. ועדיין, קשה להימנע מהתחושה שמשהו חסר.
נקודה תורפה נוספת - הסוללה
מתישהו צריך לדבר גם על הסוללה - ופה, בלי להתחכם, מדובר באכזבה ברורה. Galaxy S25 Edge מגיע עם סוללת 3,900 מיליאמפר-שעה. זה מעט. לא "מעט יחסית", לא "מעט למכשיר דק" - פשוט מעט, נקודה. מדובר בקיבולת שהיא לא רק נמוכה ביחס לדגמים אחרים, אלא גם נמוכה באופן כללי למה שמצופה ממכשיר דגל מודרני.
זה מורגש. גם אם לא באופן קיצוני - עדיין, היום נגמר מהר יותר. מי שמצלם הרבה, משתמש בניווט, מזרים וידאו או אפילו סתם גולש ברשתות החברתיות - יגלה שהסוללה מתחילה להראות סימני עייפות עוד לפני שהשמש שוקעת. בשימוש מתון מאוד, כן, אפשר למשוך יום שלם. אבל "שימוש מתון מאוד" זה לא מה שרובנו עושים עם הטלפון שלנו.
העובדה שסמסונג הצליחה לדחוף מפרט כזה לתוך גוף כל כך דק היא אולי מרשימה מבחינה טכנית - אבל זו גם הסיבה שבגללה לא נשאר מקום לסוללה שתעמוד בקצב. וזה מעלה את השאלה הפשוטה: עד כמה באמת חשוב לנו שהטלפון יהיה כל כך דק, אם זה בא על חשבון הדבר הכי בסיסי - להחזיק מעמד עד סוף היום בלי לחפש שקע?
השורה התחתונה
קל לאהוב את ה-Galaxy S25 Edge - אבל קשה באמת להמליץ עליו בלי הסתייגויות (בכל זאת, תג המחיר כאן הוא 4,399 שקלים). זה טלפון שמקיים בדיוק את מה שהוא מבטיח: הוא דק מאוד, קל להפליא, מרגיש יוקרתי ביד ומרשים מבחינה הנדסית. זה המכשיר הדק ביותר שנמכר כרגע, לפחות אם מדלגים על ה-Tecno Spark Slim שהוצג ב-MWC ולא ממש הגיע לשוק.
המסך נהדר, הביצועים ברמה של מכשירי דגל, העיצוב מינימליסטי ואלגנטי, והממשק של One UI ממשיך להיות אחד החזקים והשלמים באנדרואיד. למשתמשים מסוימים - זה בדיוק מה שצריך.
אבל אין כאן ניסים. הסוללה קטנה מדי, אין מצלמת טלפוטו, והחיים עם המכשיר הזה דורשים ויתורים מודעים. אם אתם יודעים למה אתם נכנסים - אם אתם באמת רוצים סמארטפון דק, קל, ועם מראה שמושך מבטים - ה-S25 Edge בדיוק בשבילכם. אבל אם אתם מחפשים טלפון "שיסגור לכם את הפינה" בלי חשבון, בלי מטען בתיק ובלי פשרות - יש מכשירים אחרים שיתאימו לכם יותר. ה-S25 Edge לא מיועד לכולם. והוא גם לא מנסה להיות כזה.