אחד האתגרים הבוערים ביותר במערכת החינוך כיום הוא היכולת לזהות בצורה מוקדמת תלמידים בסיכון לנשירה רגשית או פדגוגית - כאלה שמאבדים עניין, סובלים ממצוקה שקטה, ונשכחים במערכת מבלי שאף אחד מבחין.
בעבר, האיתור התבסס על תחושת הבטן של מורים מסורים, או על מבחנים תקופתיים כמו מיצ"ב, אך אלה אינם מספקים תמונה בזמן אמת אלא רק בדיעבד. בעומס היומיומי - עם עשרות תלמידים בכיתה, מאות מטלות בשנה וניהול מערך שיעור - גם למורים הכי מחוברים קשה לשים לב לפרטים הקטנים.
מנתוני ממשרד החינוך ומרכז טאוב לשנת 2024, ניכר שהפערים במערכת החינוך בישראל נותרים עמוקים, במיוחד בין החברה היהודית לחברה הערבית ובין המרכז לפריפריה. שיעור התלמידים בסיכון לנשירה בבתי ספר על-יסודיים בפריפריה עמד על כ-18%, לעומת כ-8% בלבד במרכז. במקביל, מורים מדווחים על עומס חסר תקדים: כיתות של 32-38 תלמידים, שעות לימוד רבות, ופערים גוברים בין התלמידים.
בינה מלאכותית יכולה לגשר במהירות ובעלות נמוכה, כל עוד משלבים רגישות תרבותית ואתיקה. מערכות מתקדמות עוקבות אחרי פרמטרים רבים כמו ירידה בהשתתפות, קצב הגשת עבודות, שינויי סגנון בכתיבה, מגמות ציונים, ואף ניתוח רגשי של טקסטים. הן מזהות דפוסים חריגים, לעיתים עוד לפני שהמורה מרגיש בכך, ומאפשרות התערבות מיידית - כשעדיין ניתן לתקן.
מעבר לכך, המערכות מציעות פתרונות מותאמים אישית: הצעות לחומרי עזר, תוכניות תמיכה רגשית, שילוב בפעילויות חברתיות ועוד. מערכות כמו DreamBox (במתמטיקה) או Knewton (בלמידה אדפטיבית) מצביעות על כך ש- AIלא מחליף את המורה - הוא מעצים אותו, ומאפשר לו להגיע בזמן המדויק לתלמיד שזקוק לעזרה.
ה-AI משפיע גם ברמת המערכת. מערכות כמו Schoolytics מנתחות נתונים רחבים ומסייעות למנהלים לזהות דפוסי נשירה לפי גיל, מגדר או רקע חברתי-כלכלי. כך ניתן לייצר מדיניות חינוכית מבוססת ראיות במקום הערכות כלליות.
המעבר ללמידה מרחוק, עם כניסת הזום לחיינו, חשף תלמידים נוספים שנעלמו מתחת לרדאר - כאלה שלא פתחו מצלמה, לא השתתפו או ניתקו קשר. ה-AI יודע לזהות "שתיקות מסוכנות" ולשלוח התרעות מדויקות למורים.
מגמה מתפתחת נוספת היא Brain Adaptive Learning - - שילוב בין נתוני EEG (גלי מוח) ל AI-כדי להבין אם תלמיד נמצא בריכוז, בעומס או במתח, ולהתאים את הלמידה בזמן אמת. בעתיד, יתכן שכל תלמיד ילמד בקצב מותאם למצבו המנטלי.
בנוסף, קיימות מערכות שמדמות שיחה רגשית אנושית, מעין מאמן חברתי רגשי מבוסס AI שיכול לשוחח עם התלמיד, לעודד ביטוי רגשי ולהפחית בדידות, במיוחד באזורים חסרי תקנים לטיפול רגשי. ישנה אפשרות גם לתכנן כיתות חכמות: לבחור הרכבי קבוצות, להמליץ על שיטות הוראה לפי פרופיל תלמידים ולשפר את הדינמיקה.
חשוב לזכור שה-AI הוא כלי והשאלה היא כיצד משתמשים בו. אין ספק שנדרש פיקוח, שקיפות וקוד אתי .מי רואה את הנתונים? מה עושים איתם? מתי מתערבים? עוד חשוב לדעת שהבינה המלאכותית לא מחליפה את הלב האנושי, אבל כשהיא פועלת איתו - היא יכולה לשנות את סיפור החיים של תלמידים רבים.
כדי שהחזון הזה יתממש לא די בטכנולוגיה. יש צורך במחויבות עמוקה של הרשויות: משרד החינוך, הרשויות המקומיות וגופי תקצוב חייבים לקחת חלק פעיל בתהליך. זה מתחיל בהכרה רשמית ב-AI ככלי חינוכי, ממשיך בהכשרה שוטפת של צוותים פדגוגיים, ונמשך בתקצוב ייעודי לפיתוח ויישום מערכות מותאמות תרבותית ורגשית לכלל המגזרים. בלי מדיניות ברורה, רגולציה תומכת והשקעה עקבית הפוטנציאל העצום של הבינה המלאכותית עלול להישאר בגדר ניסוי נקודתי בלבד, ולא להפוך לכלי מערכתי שמייצר שינוי אמיתי.
הכותב הוא מנהל תחום ממשלה, ציבורי ואקדמיה, Dell Technologies