שום דבר בעיירת החוף המנומנמת סינש שבפורטוגל לחופי האוקיינוס האטלנטי מעיד כי בסביבתה הולך ונבנה מרכז נתונים עוצמתי, מהסוג שגוגל, מיקרוסופט ואמזון בונות לעצמן. בתי מידות לבנים, חופים מרהיבים, קניון מקומי קטן עם עשר חנויות ובית קפה ומאפה מקומי, ומסעדות דגים השוכנות בצריפים עם שלטים בפורטוגזית, מרכיבים את עיירת החוף התיירותית והשלווה. לא, שום עדות להייטק. ובכל זאת, במרחק נסיעה קצרה מהעיירה, הולך ומוקם אחד ממרכזי הנתונים הגדולים וחשוב מכך, הירוקים באירופה.
תבינו: לבינה המלאכותית יש בעיה. בעיה גדולה אפילו. כל הבקשות שלכם לציורים בסגנון סטודיו ג'יבלי (זוכרים את הטרנד הזה מלפני חודש או שכבר הספקתם לשכוח?), קיצורי הדרך של מתכנתים עם vibe coding, בקשות לסיפורים ונסח לי מחדש את האימייל הזה כדי שאשמע יותר חכם... הכל צריך להיות מעובד איפשהו. כל מיליארדי הבקשות האלה למודלי השפה הגדולים, מעובדים ומאומנים במרכזי נתונים בעלי כוח מחשוב אדיר (רובם ככולם על מעדבים של אנוידיה, אגב). אבל כוח המחשוב האדיר הזה דורש הרבה חשמל וזה יוצר שתי בעיות גדולות לסביבה: צריכת אנרגיה ופליטת חום.
רק כדי להבהיר כמה הבעיה שהבינה המלאכותית המחוללת יצרה היא גדולה, הנה השוואה קטנה: ב-2019, ארון שרתים אחד במרכז נתונים (מה שהיה מכונה פעם חוות שרתים...וזה באמת חווה. שמגדלים בה שרתים!), צרך פחות מעשרה קילו-וואט, כיום, ארון שרתים של בינה מלאכותית צורך 132 קילוואט, ואנווידיה לא מתכוונת לעצור את הרכבת: לפי התחזית של ג'נסן הואנג, הצריכה בשנים הקרובות ובמעבדים הבאים שלהם, שיהיו רק יותר זללני זרם תגיע גם ליותר... כלומר הצריכה תגדל פי עשרות מונים, בתרחיש האופטימי.
עכשיו, בשעה שהצימאון העולמי לצריכת נתונים ו-AI זינק, יכולת ייצור החשמל מפגרת מאחור: כך למשל, בארצות הברית לבדה (ועוד לא דיברנו על שאר העולם), הדרישה למרכזי נתונים עלתה ב-14 אחוזים, אבל יכולת ייצור החשמל הכללית עלתה רק באחוז אחד. אז מה עושים עם התיאבון לחשמל?
אז... קנינו כור גרעיני
כיון שפתרונות ייצור חשמל מהדור הישן כמו שריפת פחם הם לא ירוקים ולא באים בחשבון, הפתרונות האפשריים הם אנרגיה מתחדשת ואנרגיה גרעינית. ענקיות הטכנולוגיה הגדולות שיכולות להרשות לעצמן, וצריכות בדיוק את זה (סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל, אמר לאחרונה שהם עברו לחוות נתונים של גיגהוואט ויותר, ולפני שנתיים הם בכלל לא חשבו בכיוון) - פשוט הלכו וקנו כורים גרעיניים.
בשעה שאמזון וגוגל השקיעו בטכנולוגיה של כורים זעירים, מיקרוסופט עשתה את זה ביותר סטייל ופשוט החזירה לחיים תחנת כוח גרעינית ב-"אי שלושת המיילים", והודיעה כי תרכוש את כל התוצרת של תחנת הכוח שהפסיקה לפעול ב-1979 אחרי תקלה והתכה חלקית באחד הכורים שלה, במה שנודע כאסון ההיתוך הגרעיני המסחרי המפורסם ביותר בארצות הברית. החברה תשקיע בחידוש הכורים והתחנה, ותרכוש את כל החשמל שתייצר למשך 20 שנה.
הפיתרון השני כדי להאכיל מרכזי נתונים רעבים לחשמל, הוא אנרגיה מתחדשת. כיון שלא כל אחד רוצה או יכול לרכוש כור גרעיני, ה-"אופנה" החדשה בקרב מרכזי נתונים ירוקים הוא הסתמכות על אנרגיה מתחדשת, כמו לוחות סולאריים או טחנות רוח (אם אפשר לקרוא לעמודים העצומים טחנות...) וזו הייתה סיבת הביקור שלי בסינש, שם אירחה אותי יחד עם עיתונאי טכנולוגיה נוספים מהעולם שניידר אלקטריק, שהיא אחת השותפות בפרויקט, כאשר השותפה השנייה שהיא גם לקוחה, היא Start Campus, הזנק המתמחה במרכזי נתונים חדישים.
פורטוגל, מדינה הדומה בגודל אוכלוסייתה לישראל (אבל משתרעת על שטח גדול פי ארבעה), היא אחת המובילות באירופה באנרגיה מתחדשת: 71 אחוזים מהחשמל הנצרך שם מקורו באנרגיה מתחדשת, לעומת 47 אחוזים ממוצע האיחוד האירופי. וגם בתשתיות תקשורת היא מצטיינת: יש שם פריסה של סיבים אופטיים (FTTH) ללמעלה מ-70 אחוזים מהבתים, והיא מחוברת ב-14 כבלים תת-מימיים לאירופה, אפריקה ודרום אמריקה. פורטוגל אולי לא נתפסת ככזו, אבל היא מדינה טכנולוגית ואבן שואבת לתעשיית הטק, מה שישראל הייתה פעם, וכיום לצערנו פחות. צריכת מרכזי הנתונים שם נמוכה יחסית ויש לה עוד לאן לצמוח, כך ששילוב הנתונים הזה הפך את המדינה הזו לאתר האידיאלי להקמת מרכז הנתונים בסינש, שכשיושלם, יהיה מרכז נתונים של 1.2 גיגהוואט, שכאמור, יגיעו כולם מאנרגיה מתחדשת.
ולמה דווקא לחוף האוקיינוס האטלנטי? זה מוביל אותנו לבעיה הירוקה השניה: פליטת החום והקירור.
1000 מ"ק בשנייה
המעבדים הזללנים של אנוידיה כאמור, מייצרים המון חום. אבל המון. ואיך מסלקים את החום הזה ומאפשרים למעבדים להמשיך לעבד את הבקשות שלנו ולא לרתוח? אז הפיתרון הנפוץ בתעשיה הוא באמצעות הזרמה וקירור באוויר, אבל לפיתרון הזה יש מגבלות והוא בעצמו צורך חשמל להנעת מאווררים, ומרכזי נתונים כיום עוברים לפתרונות של קירור נוזלי, שהוא יעיל וירוק יותר.
הפיתרון של שניידר אלקטריק ו-Start Campus, הוא ירוק באופן מיוחד בכך שהוא לא משתמש במים בלולאה סגורה כדי לקרר את השרתים מה שיוצר שימוש בזבזני מאוד במים (לשם השוואה: מרכזי הנתונים בארצות הברית צורכים כל שנה 75 מיליארד ליטרים של מים), אלא משתמש ב-לולאה פתוחה שבה מוזרמים מי ים בשתי מערכות מקבילות - אחת נכנסת ואחת יוצאת, ובאמצעות לוחות העברה מיוחדים, החום מועבר מהמעבדים וארונות השרתים בסמוך לצינורות המים הזורמים ומסולק באמצעות הפיתרון הפיזיקלי הפשוט של מפל טמפרטורות. זהו אחד ממרכזי הנתונים הבודדים בעולם הפועלים בשיטה הזו, המגיעה בכלל מתחום האנרגיה, בהיקף הזה. המים היוצאים הם בהפרש טמפרטורה נמוך לעומת מי הים הקיימים, כך שאין פגיעה בדגה או בפלורה הימית. קיימות, אמרנו?
מתקן השאיבה של מרכז הנתונים העצום (שמשתרע על פני 600,000(!) מטרים רבועים) בסינש נמצא לא רחוק משם, ובאופן אירוני או משעשע, זהו מתקן שאיבה ששימש בעבר תחנת כוח מסורתית. יכולות השאיבה של מי האוקיינוס במקום שודרגו, ובשיא השאיבה המתקן עתיד להגיע לקצב שאיבה מטורף של 1000 מטרים מעוקבים של מים בשניה(!). הזרמת המים המהירה הזו היא זו, שמאפשרת, בין השאר את קירור השרתים היעיל והירוק.
מרכז הנתונים שהקימו שניידר אלקטריק ו-Start Campus בעיירת החוף הפורטוגלית, החל לפעול באוקטובר האחרון, והאתר הראשון SIN01, סינש-1, כבר פועל ומספק שירותי עיבוד מידע ללקוחות של Start Campus לענייני בינה מלאכותית ואחרים בהיקף של 26 מגהוואט, והוא סוג של הוכחת היתכנות לטכנולוגיה. האתר הבא, סינש-2, שבנייתו תחל בחודשים הקרובים יספק כבר 180 מגהוואט של יכולות עיבוד, והאתרים הבאים, סינש 3,4 ו-5 כבר יספקו 220 מגהוואט כל אחד, וסך הכל קיבולת עיבוד המידע העתידית והירוקה של האתר תגיע כאמור ל-1.2 גיגהוואט, שהם קצת יותר ממיליארד וואטים - המוכנים לעתיד מלא בינה מלאכותית שתנהל גם ערים ומערכות גדולות, אבל גם כזו שלא שורפת דלק מזהם, ומתחשבת בכדור הכחול-ירוק הקטן שעליו אנחנו חיים. בינתיים. אולי אחת הכתבות הבאות בעתיד שלי כבר תעסוק במרכזי נתונים על מאדים.