הבינה המלאכותית כאן, וכנראה שהיא לא הולכת לשום מקום. אני אומר את זה אחרי כמעט שנתיים של צפייה, ניסוי וכתיבה על כלים כמו ChatGPT, ג'מיני, קלוד ו-Perplexity - שבתקופה קצרה יחסית הפכו מכלים שוליים לחלק מהיומיום שלנו. וזה לא רק תחום החיפוש או התרגום. מדובר במערכות שמסוגלות להפיק טקסטים שלמים, מאורגנים היטב, תוך שניות. זה מרשים, אבל זה גם דורש שנשאל את עצמנו: איך נראית כתבה כשמי שכתב אותה הוא לא עיתונאי, אלא מודל?
אני מודה: גם אני נעזר בכלים האלה מדי פעם. לפעמים כדי לבחון ניסוח שונה לפסקה, או כדי לחשוב על דרך אלטרנטיבית להציג רעיון. אבל הם תמיד נשארים כלי עזר, לא יותר. השליטה על הסיפור, הקצב והדגשים - נשארת אצלי. כי כתיבה עיתונאית, בטח כזו שפונה לקוראים שמכירים את התחום, צריכה הרבה יותר מיכולת לנסח משפט תקין. היא צריכה מבט ביקורתי, חוש טכני, תחושת הקשר ובעיקר - קול. את זה, נכון להיום, אף בינה מלאכותית לא באמת יודעת לייצר.
וזה לא נעצר רק בטקסטים. כלים כמו Midjourney, גרוק, ChatGPT ואחרים יודעים כבר עכשיו לייצר תמונות שנראות כאילו יצאו מקמפיין פרסומי - על בסיס תיאור מילולי פשוט. בינה מלאכותית חזקה נמצאת גם בעולמות של אודיו, וידאו, קוד, מצגות, גרפים ועוד. מה שפעם דרש צוות שלם, היום אפשר לייצר בלחיצה.
אבל דווקא בגלל ההצפה הזו בתכנים שנכתבים (או נוצרים) אוטומטית, הרבה קוראים מנסים להבין: איך אפשר לדעת מה נכתב על ידי מכונה?
8 סימנים שיכולים להסגיר טקסט שנכתב על ידי ChatGPT:
שימוש בקו ארוך — Em Dash (—): סימן הפיסוק הזה נפוץ באנגלית, אבל כמעט שלא רואים אותו בכתיבה עיתונאית בעברית. כשהוא מופיע בטקסט בעברית, במיוחד כמה פעמים, זה יכול להיות סימן שהטקסט עבר דרך מודל שפה, וספציפית ChatGPT.
דוגמה:
- "אני מבין — שזה — האקדח המעשן"
- במקום לכתוב: "אני מבין - שזה - האקדח המעשן"
שימוש במקף העברי (־): גם זה סימן מובהק. המקף הקטן־העברי נראה תקני מאוד, אבל בפועל כמעט לא נעשה בו שימוש בעברית יומיומית, או ברשתות החברתיות, ונפוץ בעיקר בעיתונות מודפסת.
דוגמה:
- "המצלמה ב־iPhone 16 Pro Max היא 48 מגה־פיקסל"
- במקום לכתוב: "המצלמה ב-iPhone 16 Pro Max היא 48 מגה-פיקסל"
מבנה פסקאות שחוזר על עצמו: פתיחה דומה של כל פסקה, או סגנון אחיד שמרגיש מתוכנת. בני אדם נוטים לגוון בסגנון ובטון - מודלים לא תמיד
שימוש בתבניות סיום קבועות: משפטים כמו "לסיכום", "בסופו של דבר" - גם כשאין שום דבר לסכם, או כשהמשפט האחרון לא באמת מוסיף.
חוסר מוחלט בטעויות ניסוח או פיסוק: טקסט אנושי כמעט תמיד כולל חריקות קלות כמו פסיק חסר, ניסוח עקום, או חזרה לא מודעת. טקסט שהוא "מושלם" מדי - מעורר חשד.