בדצמבר 2024 התרחש רגע היסטורי חסר תקדים: הגשושית של נאס"א פארקר (Parker Solar Probe) התקרבה לשמש יותר מכל כלי שנבנה אי פעם - מרחק של 3.8 מיליון מייל בלבד, כ-6 מיליון קילומטרים מפני השטח של הכוכב הלוהט. במהלך המעבר הזה, שנערך סביב חג המולד, חדרה הגשושית אל תוך העטרה - השכבה העליונה של השמש, המכונה גם "הילת השמש" - ותיעדה תופעות קיצוניות שלא נראו קודם לכן. הצילומים החדשים, שפורסמו כעת לראשונה, מציגים את הרוח הסולארית רגע לאחר שהיא משתחררת מהשמש, וכן תיעוד חסר תקדים של התנגשויות בין פליטות מסה סולאריות (CMEs).
לדברי ניקי פוקס, ראש אגף המדע בנאס"א, "אנו עדים לראשונה בעינינו - לא רק במודלים - לנקודת ההתחלה של איומים פוטנציאליים מהחלל כלפי כדור הארץ. הנתונים החדשים ישפרו משמעותית את יכולת החיזוי של מזג האוויר החללי, ויגנו על אסטרונאוטים וטכנולוגיה כאן על פני כדור הארץ ובחלל כולו".
המצלמה המובנית בגשושית, WISPR, תיעדה את הרוח הסולארית - זרם תמידי של חלקיקים טעונים - כשהיא פורצת מתוך העטרה ומתפשטת ברחבי מערכת השמש. בצילומים ניתן לראות את הגבול שבו מתהפך כיוון השדה המגנטי של השמש - אזור קריטי הקרוי גיליון הזרם ההליוספרי. בנוסף, זוהו לראשונה התנגשויות בין כמה פליטות מסה, אשר מצטברות זו על גבי זו ומגבירות את עוצמת הסערות הסולאריות. החוקרים מדגישים כי מיזוג כזה עשוי לשנות את מסלולן של הפליטות ואף להאיץ חלקיקים טעונים - מה שעלול להגביר את הסיכון ללוויינים, מערכות תקשורת ואסטרונאוטים.
צפו בתיעודים המלאים:
פתרון לחידה בת עשרות שנים: איך נוצרת הרוח הסולארית האיטית?
הגשושית קרויה על שמו של הפיזיקאי יוג'ין פארקר, שהגה לראשונה את רעיון הרוח הסולארית כבר ב-1958. במשך עשורים הצליחו משימות שונות לחקור את הרוח הסולארית מרחוק בלבד, אך רק כעת - בזכות התקרבות חסרת תקדים - ניתן לבחון את מקורותיה מקרוב. אחת התגליות הבולטות במסע של פארקר היא האבחנה בין שני סוגים של רוח סולארית איטית: סוג אחד כולל שינויים מגנטיים קטנים המכונים סוויצ'בקים (Alfvénic), ואילו השני אינו כולל אותם (non-Alfvénic). התצפיות מצביעות על כך שלסוגים השונים יש גם מקורות שונים - האחד ככל הנראה נובע מחורי קורונה (אזורים קרים וחשוכים בעטרה), והאחר מלולאות מגנטיות גדולות הקרויות "קסדות".
בנוסף, הגשושית הצליחה לזהות אזורים על פני השמש שבהם נוצרים הסוויצ'בקים - מה שיכול להסביר את המקור לרוח הסולארית המהירה. המדענים מעריכים כי חלק גדול מהאנרגיה שדוחפת את הרוח הזו מגיע מאזורים ממוגנטים בצפיפות גבוהה, שבהם נוצרים "משפכים מגנטיים".
המעבר הבא של הגשושית מתוכנן ל-15 בספטמבר 2025, אז היא תחזור לעטרה במסלול הדוק וקרוב במיוחד, ותמשיך לאסוף מידע חיוני שיאפשר לחוקרים להבין כיצד הרוח הסולארית מצליחה להימלט מכבידת השמש - ומה קובע את אופייה.
"אנחנו עדיין לא מסכימים על תשובה סופית, אבל יש לנו כמות עצומה של נתונים מרתקים", סיכם אדם סאבו, מדען במשימת פארקר במרכז גודארד של נאס"א. "הגשושית מקרבת אותנו מאוד לפתרון אחת החידות הגדולות של הפיזיקה השמשית".