לפני שש שנים סמסונג עשתה משהו שאף יצרנית אחרת לא העזה לעשות - היא שיחררה טלפון מתקפל אמיתי, כזה שאפשר לקנות. זה היה מהלך נועז, והתגובה הייתה בהתאם: הדור הראשון של הפולד נשלח לעיתונאים, וחלק מהמכשירים פשוט נשברו להם תוך כדי סקירה. המסך היה רגיש מדי, הציר בעייתי, שכבת ההגנה התקלפה, והעיצוב הכללי הרגיש כמו ניסוי שיצא מהמעבדה קצת יותר מדי מוקדם.
גם אני הסתכלתי על המוצר הזה אז ולא הבנתי את ההתעקשות. זה הרגיש כמו פתרון טכנולוגי שמחפש בעיה. במשך כמה דורות, כל גרסה חדשה הייתה קצת יותר טובה - אבל עדיין לא באמת הספיקה כדי להפוך את הפולד למכשיר שהייתי ממליץ עליו בלב שלם.
עד עכשיו.
אני מגיע מהעולם של אפל. רוב החיים הדיגיטליים שלי עטופים באקוסיסטם שלה - ולטוב או לרע, אף אחד מהמכשירים המתקפלים של סמסונג עד היום לא גרם לי לעצור ולחשוב "אולי בעצם הגיע הזמן לשינוי". אבל הדור השביעי של ה-Fold אולי לא נראה שונה בתמונות, והרעיון - טלפון שנפתח כמו ספר - לא השתנה. ובכל זאת, התחושה בשימוש שונה לגמרי. הוא דק יותר, שלם יותר, יציב יותר - ובעיקר: כזה שלא מרגיש כמו תצוגת תכלית. הוא מרגיש כמו סמארטפון יומיומי. כזה שמוכיח שבסוף, ההתעקשות של סמסונג הייתה מוצדקת. שהיא לא רדפה אחרי פנטזיה - אלא בנתה פתרון אמיתי לדרך חדשה להשתמש בטלפון.
חזרנו מההכרזה בניו יורק, קיבלנו את ה-Galaxy Z Fold 7 לסקירה מעמיקה - וחזרנו עם מסקנה ברורה: טעינו. וסמסונג, בעבודה שקטה ומתמדת לאורך שבעה דורות, הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן.
עיצוב ומבנה - זה לא מרגיש אמיתי
ידענו שהוא יהיה דק יותר. השמועות אמרו. סמסונג רמזה. אבל שום תמונה או סרטון לא באמת מכינים אותך לרגע שבו אתה מחזיק את ה-Galaxy Z Fold 7 ביד בפעם הראשונה. זה לא מרגיש כמו שדרוג קל מהדור הקודם - זה מרגיש כמו קטגוריה חדשה.
במצב פתוח, העובי שלו עומד על 4.2 מ"מ בלבד. במצב סגור - 8.9 מ"מ. וזה לא רק דק - זה דק יותר ב-26% מה-Fold 6, שזה שיפור הנדסי אדיר כשמדובר בדור שביעי. גם המשקל ירד - 215 גרם בלבד - מה שמעמיד את המכשיר הזה כמעט באותו טווח של Galaxy S25 Ultra, ואפילו מעט צר ממנו. כשזוכרים שמדובר כאן במכשיר מתקפל עם שני מסכים וציר מורכב - זו לא פחות ממהפכה.
בפועל, כשאוחזים בו - זה פשוט מרגיש לא הגיוני. הוא קל, דקיק, ולא פחות חשוב מזה - מאוזן. לא כבד בצד אחד, לא עבה במרכז, לא דורש הסתגלות. תוך כמה דקות אתה שוכח שאתה משתמש במכשיר מתקפל. וזה בדיוק העניין.
הדור הקודם - Fold 6 - פתאום מרגיש מגושם לידו. עבה, כבד, כמו טיוטה מוקדמת של רעיון. ה-Fold 7 מצליח, כמעט לראשונה, להרגיש כמו מכשיר שלם - לא כמו אב טיפוס שעבר מסלול מהיר לפס הייצור.
סמסונג גם נפרדה סוף-סוף מהניסיון להחביא את מצלמת הסלפי הפנימית מתחת למסך - ועברה לפתרון פשוט וישיר של מצלמת Hole-Punch 10 מגה-פיקסל. כן, יש עכשיו נקודה שחורה קטנה שמופיעה בתצוגה, אבל הרווח באיכות הצילום שווה את זה. והמסך עצמו גם גדל - אז יש מספיק מקום מסביב כדי לא באמת לשים לב.
הצעד הזה קדימה דורש גם ויתורים. סמסונג בחרה לוותר הפעם על תמיכה ב-S Pen - צעד הגיוני אם מבינים שהוא התאפשר בעבר רק בזכות שכבת מסך נוספת שהוסרה כאן לטובת הדקיקות. זה קצת מאכזב למי שהתאהב ברעיון של עט על מסך מתקפל, אבל בינינו? אם המחיר של עט הוא עובי כפול - לא בטוח שמישהו יתגעגע.
ואם אתם ממש דקדקנים - שימו לב שהמסך לא תמיד נפתח ל-180 מעלות בדיוק, אלא נעצר ב-179 כזה, כמו הפיקסל פולד בזמנו. זה לא מורגש בשימוש, אבל אם אתם בקטע של למדוד דברים בסרגל - תדעו.
מסך פנימי
אם יצא לכם להתנסות באחד הדורות הקודמים של הפולד, אתם בטח זוכרים את הרגע הזה שבו אתם פותחים את המכשיר, רואים את המסך הגדול - ואז מגלים שהוא אחלה, אבל… מרגיש קצת דחוס. קצת פחות נוצץ ממה שציפיתם. הקמט במרכז? תמיד שם. המצלמה? מתחבאת מתחת לפיקסלים. חוויה מרשימה - אבל לא באמת חלקה. ב-Fold 7 זה סיפור אחר לגמרי.
המסך הפנימי פה פשוט תענוג. קודם כל - הוא גדל. מ-7.6 אינץ' ל-8 אינץ' שלמים. זה אולי נשמע כמו שדרוג קטן, אבל כשאתם רואים את זה בפועל - מרגישים את זה. יותר מקום לטקסטים, לוידאו, לריבוי משימות. לא "כמעט טאבלט" - טאבלט.
והקמט? נעלם כמעט לגמרי. כלומר, הוא עדיין שם אם תחפשו אותו בזווית מסוימת כשהמסך כבוי, או בתאורה חזקה, אבל ברגע שהתצוגה נדלקת - נגמר הסיפור. הציר החדש שסמסונג עיצבה מאפשר למסך להתקפל פנימה בצורה שמפזרת את הלחץ בצורה חכמה יותר, וביחד עם שכבת חיזוק חדשה מאחורי הפאנל - זה פשוט עובד.
הבהירות השתפרה (עד 2,600 ניטים, שזה המון), קצב הרענון משתנה מ-1 עד 120 הרץ - כרגיל - והצבעים פה מרגישים כאילו מישהו הלך ועשה להם Fine Tuning ביד. הכל נראה חד, עשיר, ומדויק. אפילו בהשוואה למתחרים כמו הפיקסל פולד של גוגל - התצוגה של סמסונג עדיין צעד אחד לפניהם.
המצלמה הפנימית, אגב, כבר לא מוסתרת. סמסונג חזרה לאחור והלכה על חור קטן סטנדרטי במסך. זה אולי טיפה שובר את השלמות החזותית, אבל מצד שני - סוף סוף אפשר לצלם סלפי בלי להרגיש שאתם משתמשים במצלמה נסתרת בתחפושת. וגם ככה, אחרי יומיים, העין פשוט מתעלמת מזה.
המסך החיצוני, אגב, עבר גם הוא שינוי משמעותי - אבל נדבר עליו תכף. מגיע לו מקטע נפרד
המסך החיצוני - כמעט שם
אחד הדברים שהכי מטרידים במכשירים מתקפלים זה המסך החיצוני. ברוב הדגמים זה הרגיש כמו משהו זמני - מין גישה מהירה בשביל לראות התראה או לענות לטלפון. ב-Fold 7 זה כבר לא המצב.
המסך החיצוני כאן בגודל 6.5 אינץ', והוא מרגיש מאוד מאוד קרוב למה שאנחנו מכירים מסמארטפונים "רגילים". היחס שלו פחות צר מהרגיל, יותר טלפון. כמעט. הוא היה צריך עוד איזה 3-4 מ"מ לרוחב כדי להגיע לשלמות - וזה קצת מבאס, כי זה כל כך קרוב לשם.
ומה שבאמת קצת חבל, זה שסמסונג לא הלכה עד הסוף עם הקונספט. השוליים השחורים סביב המסך - במיוחד למעלה ולמטה - בולטים לעין. לא משהו קריטי, אבל מספיק כדי שתשאל את עצמך למה הם לא פשוט נתנו לנו מסך מקצה לקצה. זה מרגיש קצת כמו פספוס עיצובי בדור שהוא כל כך מדויק כמעט בכל תחום אחר.
ובכל זאת - החוויה עצמה מצוינת. המסך חד, בהיר, רספונסיבי בטירוף, והכי חשוב: נוח. לגמרי אפשר להעביר שירים, לענות להודעות, לבדוק מיילים או אפילו לראות סרטון בלי לפתוח את המכשיר בכלל. יכול מאוד להיות שחלק מהמשתמשים יגלו שהם מעדיפים לעבוד מהמסך החיצוני ביומיום - פשוט כי הוא מספיק טוב בשביל זה.
ואגב, מילה קטנה לכל יצרניות המתקפלים באשר הן: אולי הגיע הזמן להוסיף איזה לחצן מיקרוסקופי כזה שייתן דחיפה ראשונית קלה לפתיחה? לא כולם מסתובבים עם ציפורניים מוכנות למשימה.
ביצועים
ה-Galaxy Z Fold 7 מגיע עם המעבד החדש של קוואלקום - Snapdragon 8 Elite - וזה אומר שהוא מצויד באותו צ'יפ שמריץ כמעט כל מכשיר דגל בשנת 2025. יחד עם 12 גיגה RAM (תלוי בדגם) ונפח אחסון גדול, קשה באמת להפתיע פה מישהו: הביצועים טובים מאוד, כצפוי.
האפליקציות נפתחות מהר, המעברים חלקים, וריבוי משימות עובד בלי דרמה. גם בשימוש עמוס - כמה אפליקציות פתוחות במקביל, חצי שעה ביוטיוב, קפיצות בין משחקים, טלגרם, כרום, גוגל דוקס - הכל רץ. לא נרשמו התחממות חריגה או האטות פתאומיות, לפחות לא בשימוש יומיומי רגיל.
בכל אופן, אין פה קפיצה דרמטית מה-Fold 6, אבל בהחלט שיפור יציב - בעיקר בתחושת הזרימה הכללית. וזה בדיוק מה שהמכשיר הזה היה צריך: לא עוד כוח לשם כוח, אלא מהירות שעובדת לטובת החוויה.
מצלמה
לצלם עם טאבלט זה מביך. אין דרך יפה להגיד את זה. זה תמיד ייראה מגושם וזה בערך באותה רמת מבוכה של לצאת לרחוב עם מוט סלפי ב-2025. אבל נראה שבעתיד הקרוב נתחיל להתרגל למראה חדש - אנשים מצלמים עם מסכים שנראים כמו טאבלט, רק שהפעם זה לא רק טאבלטים, אלא מכשירים מתקפלים. וה-Fold 7? הוא מגיע עם מערך צילום מתקדם, כזה שמכבד את המחיר של המכשיר.
החידוש הכי גדול נמצא במצלמה הראשית - שדרוג ל-200 מגה-פיקסל, בדיוק כמו ב-S25 Ultra. זו מצלמה שמספקת תוצאות ברמה גבוהה מאוד: חדות, צבעוניות עשירה (ולפעמים קצת יותר מדי עשירה), ופירוט מרשים. כברירת מחדל התמונות נשמרות ברזולוציה של 12 מגה-פיקסל (עם טכנולוגיית פיקסלים משולבת), אבל בלחיצה אחת אפשר לעבור ל-50 או 200 מגה-פיקסל.
בתנאי תאורה טובים, הצבעים נראים נהדר - חמים, עשירים, לפעמים קצת מוגזמים אבל בהחלט מרשימים. גם בלילה - המצלמה הראשית מצליחה לשמור על חדות ופרטים.
מעבר למצלמה הראשית, סמסונג שיחקה בזהירות עם שאר המודולים. המצלמה האולטרה-רחבה נשארה עם 12 מגה-פיקסל, אבל נוספה לה אפשרות לצילום מאקרו אוטומטי, שעובדת די טוב כל עוד אתם לא זזים יותר מדי. יש עיוותים בקצוות, כמו תמיד בזוויות רחבות, אבל רוב התמונות יוצאות שמישות - בעיקר כשיש מספיק אור.
מצלמת הטלפוטו כאן נשארת ברזולוציה של 10 מגה-פיקסל עם זום אופטי של פי 3, ויכולת להגיע עד פי 30 בזום היברידי. גם בתחום הסלפי סמסונג עשתה קצת סדר: המצלמה במסך החיצוני כוללת שדה ראייה רחב במיוחד של 100 מעלות - שזה מעולה לצילומי קבוצות בלי להתאמץ. והמצלמה הפנימית, שהייתה מוסתרת בדורות קודמים מתחת לשכבת פיקסלים - כבר לא מנסה להסתיר כלום. יש פה חור קטן, רגיל, נקי, שפשוט נותן תמונה חדה יותר. פחות מרשים בעיצוב, אבל הרבה יותר שימושי בפועל.
ממשק הצילום נשאר עמוס - במובן הטוב. יש מצבי פורטרט, לילה, סלו מושן, וידאו ידני, צילום RAW, "סינגל טייק", "דואל רקורדינג" ועוד. לא הכל רלוונטי לכולם, אבל נחמד לדעת שזה שם כשרוצים להתנסות.
לצפייה בכל התמונות באיכות מלאה לחצו כאן
בשורה התחתונה - מדובר במערך צילום שמצדיק את עצמו. לא בגלל שהוא מהפכני, אלא כי הוא יציב, שלם, ומרגיש סוף-סוף כמו משהו שאפשר לסמוך עליו. וזה שינוי אמיתי לעומת שנים קודמות, שבהן המצלמות היו "בסדר ביחס למתקפל". הפעם - הן פשוט טובות. נקודה.
בשורה התחתונה
ה-Galaxy Z Fold 7 הוא המתקפל הכי מרשים שסמסונג ייצרה עד היום. נקודה. וזה לא רק בגלל המעבד החזק, המסך היפהפה או המצלמה החדשה. זה בגלל העבודה השקטה, הסיזיפית, שנעשתה כאן על כל פרט קטן כדי לגרום למכשיר הזה להרגיש - סוף-סוף - כמו סמארטפון אמיתי. כזה שאפשר להחזיק ביד אחת, להכניס לכיס, להשתמש בו בלי לחשוב פעמיים, ואז לפתוח אותו ולגלות מסך בגודל של טאבלט.
הוא דק - בצורה שקשה להסביר בלי להחזיק אותו. הוא קל יחסית. הקמט כמעט נעלם. המסך החיצוני נוח, המסך הפנימי ממכר, והמכלול כולו מרגיש מהודק יותר מתמיד. זו לא הדגמה טכנולוגית - זה מוצר שלם. אבל כל זה מגיע עם תג מחיר שמחזיר אותנו לקרקע די מהר: החל מ-7,499 שקלים, והמחיר רק מטפס כשבוחרים יותר אחסון. זה יקר מאוד - גם ביחס לסמארטפונים רגילים, וגם ביחס לשוק המתקפלים שמתחיל להתרחב לאט-לאט.
ובכל זאת - אי אפשר לקחת מסמסונג את הקרדיט. היא לא ויתרה, לא קפאה על השמרים, ולא ניסתה למכור עוד מאותו דבר. היא לקחה את הפורמט הכי נועז בעשור האחרון ועשתה ממנו משהו שהרבה יותר אנשים יכולים להתחבר אליו. לא רק חובבי גאדג'טים.
ולכן, גם אם זה יקר, גם אם לא מושלם - ה-Fold 7 הוא המכשיר הראשון מהז'אנר שמרגיש רלוונטי באמת. לא כאב טיפוס, לא כתחביב טכנולוגי, אלא כאלטרנטיבה אמיתית לסמארטפון ה"רגיל" שאתם מחזיקים כרגע.