בפרסום שפורסם השבוע במגזין המדעי Nature, הציגו מדענים מהונג קונג פריצת דרך מדעית שיכולה לסלול את הדרך לדור הששי ולשבב תקשורת המשדר בבת אחת בטווח תדרים גדול (בניגוד למקובל כיום). הפיתרון שהציגו הסינים, מתבסס על תקשורת פוטונית (חלקיקי אור), על מצע (פילם) ליתיום דק (TFLN).
הוכחת ההתכנות הזו עשויה לסלול את הדרך לשבבי תקשורת (מודמים) המסוגלים לדלג בין תדרי מיקרוגל, גלים ננומטריים, ותת-טרההרץ ולקצבי תקשורת מסחררים של עד מאה גיגה-ביט/שניה.
פיתרון שכזה עשוי להוות אפשרות לכיסוי סלולרי איכותי במקומות שבהם קשה לפרוס אנטנות, כמו אזורים הרריים ועוד. לשם השוואה, הדור החמישי בסלולר כיום, מגיע בתנאים אופטימליים ל-20 גיגה-ביט/שניה. ואם נשליך לנפח העברה של קבצים בגיגה-בייט, אנחנו מדברים על מהירות של 12.5 גיגה-בייט לשניה - ויכולת העברה של קובץ של 50 גיגה-בייט תוך פחות מארבע(!) שניות.
קצת יותר בהרחבה: המדענים מאוניברסיטת הונג קונג שבקוואלון (ביחד עם שותף למחקר מאוניברסיטת סנטה ברברה שבקליפורניה), יצרו הוכחת היתכנות לשבב המסוגל לשדר בטווח התדרים שבין 0.5 ל-115 גיגה-הרץ, וקיבולת של מאה גיגה-ביט/שניה לערוץ. הם חיברו אליו אנטנות ושידרו מקצה לקצה בטווח התדרים שבין 5 ל-100 גיגה-הרץ, בקפיצות של חמישה גיגה-הרץ כל פעם (הם דילגו על הטווח של 50-75 גיגה-הרץ בגלל התאבכות אטמוספרית, אבל ציינו שהשבב מסוגל לשדר גם בטווח הזה), ובכך בעצם הציגו קונספט לשבב תקשורת, המסוגל לשדר בו זמנית בטווח תדרים רחב מאוד, הרבה יותר ממה שקיים ברשתות כיום.
כמובן, הדרך לשבב מסחרי שיוכל לשמש באנטנות וברשתות סלולר בעולם האמיתי, עוד ארוכה מאוד - אולם המחקר שפורסם השבוע ב-Nature, הוא נקודת ציון בדרך לשם.