מחקר חדש של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו חושף כיצד שהות ממושכת בחלל עלולה להאיץ תהליכי הזדקנות בתאי הגזע האנושיים, האחראים על ייצור תאי הדם ומערכת החיסון. במשך שנים מנסים מדענים להבין כיצד משפיעים התנאים הייחודיים של החלל על גוף האדם, מתוך מטרה להבטיח את בריאותם של אסטרונאוטים הנשלחים למשימות ארוכות טווח. במחקר הנוכחי נשלחו תאי גזע המטופואטיים ותאי אב (HSPCs) לתחנת החלל הבינלאומית לתקופה של 32 עד 45 ימים, כאשר במקביל נשמרה קבוצת ביקורת זהה במרכז החלל קנדי שבפלורידה. התוצאות היו מובהקות: התאים שהיו בחלל הציגו ירידה ביכולת ההתחדשות שלהם, נטייה גדולה יותר לפגיעות ב-DNA ותסמינים של דלקת במיטוכונדריות - תופעות המאפיינות תהליכי הזדקנות מואצת.
החוקרים השתמשו בננוביוריאקטורים מתקדמים שפיתחו במיוחד כדי לנטר את פעילות התאים בתנאי מיקרו-כבידה. הממצאים הצביעו על כך שהשפעות סביבת החלל, ובמיוחד הקרינה הקוסמית והיעדר כוח המשיכה, משבשות את פעילותם התקינה של התאים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי כאשר הוצאו התאים מהחלל וחזרו לתנאי כדור הארץ, חלק מהשינויים שנצפו החלו להתמתן - מה שמעיד כי לא כל הנזקים היו בלתי הפיכים.
לדברי החוקרת הראשית, ד"ר קטריונה ג'יימיסון, מנהלת מכון תאי הגזע ע"ש סנפורד באוניברסיטה, "החלל הוא מבחן קיצוני לגוף האנושי. הממצאים שלנו מראים כיצד חשיפה למיקרו-כבידה ולקרינה גלקטית יכולה להאיץ את ההזדקנות המולקולרית של תאי גזע בדם. הבנה זו היא קריטית לא רק כדי להגן על אסטרונאוטים במסעות ממושכים, אלא גם כדי לפתח מודלים חדשים לחקר ההזדקנות והמחלות הכרוכות בה, כמו סרטן, כאן על פני כדור הארץ".
המחקר מצטרף לשורת מחקרים הולכת וגדלה המצביעה על כך שהחלל אינו פוגע רק בשרירים ובמערכת השלד של האסטרונאוטים, אלא גם ברמה התאית והמולקולרית. מדענים רואים בכך הזדמנות ייחודית: אם ניתן להבין כיצד הסביבה הקיצונית של החלל מאיצה תהליכים ביולוגיים, אפשר יהיה להשתמש בידע הזה כדי לפתח טיפולים חדשניים לעיכוב תהליכי הזדקנות ואף לטפל במחלות קשות