יש פרסומות גרועות. יש פרסומות מביכות. ויש את הפרסומת החדשה של חברת הרכב Freesbe - יצירה שראוי להיכנס לדפי ההיסטוריה של הקרינג' המקומי. מדובר באחד הניסיונות הכושלים והבלתי נתפסים לשלב בינה מלאכותית בפרסום, ניסיון שהפך תוך לא הרבה זמן לבדיחה לאומית, ובצדק.
במרכז הקמפיין עומדים שניים מענקי הקולנוע הישראלי שכבר אינם איתנו - זאב רווח ז"ל ויהודה ברקן ז"ל - שמופיעים כפי שנראו בשנות ה-70, בדמויותיהם המפורסמות מהסרט "חגיגה בסנוקר". לכאורה מדובר במחווה נוסטלגית, רעיון שיכול היה לעורר עניין וסקרנות. בפועל, מה שהוצג על המסך רחוק שנות אור מכל מה שראוי לשידור.
הבינה המלאכותית, שעליה בנתה החברה את כל הקמפיין, הפיקה תוצאה שמביכה אפילו את מי שאינו מבין דבר בטכנולוגיה. פניו של רווח נראים עקומים, מנותקים, ובשום שלב לא מזכירים באמת את המראה הכריזמטי של השחקן. השפתיים אינן מתואמות עם הקול, מה שיוצר תחושה של סרטון חובבני, כזה שגולש מעלה ליוטיוב כבדיחה פנימית. הקול עצמו נשמע כמו חיקוי זול, כמעט פארודיה - דיבור נטול עומק או חיות, שמזכיר יותר אפליקציית חיקוי קולות מאשר יצירה קולנועית או פרסומית.
גם דמותו של יהודה ברקן לא יצאה טוב יותר. הדמות הממוחשבת נראית כאילו הורכבה ברשלנות, ללא תשומת לב לפרטים, ללא השקעה מינימלית שמכבדת את זכרו של אחד הקומיקאים הגדולים של ישראל. במקום נוסטלגיה - מתקבלת תחושה של זילות, של מוצר זול וחפוז, כזה שנועד "לעשות רעש" בכל מחיר, גם במחיר ביזוי המורשת האמנותית של מי שכבר אינם איתנו.
הפרסומת Ai של פריסבי עם זאב רווח ויהודה ברקן מהסרט סנוקר, קריפית קרינג'ית ומזעזעת
— DaViD B ☀️???️ (@DavidBnut) September 9, 2025
השאלה האתית כאן מהדהדת לא פחות מהביצוע הלקוי. לא ברור אם משפחותיהם של רווח וברקן נתנו את ברכתן למהלך הזה, ואם כן - מה גרם להן להסכים לשימוש כזה. ואם לא - מדובר בכשל חמור עוד יותר. עצם השימוש בטכנולוגיה כדי להחזיר מן האוב דמויות של שחקנים שהלכו לעולמם כבר יוצר תחושת אי-נוחות, אבל כשהתוצאה נראית כמו חיקוי נלעג - אי הנוחות הזו הופכת לזעזוע של ממש.
הצופים, כצפוי, לא נשארו אדישים. ברשתות החברתיות הדיון התפוצץ. רבים הגדירו את הפרסומת "קריפית, קרינג'ית ומזעזעת", אחרים כתבו בפשטות "ה-AI הכי גרוע שראיתי, לא יאומן שזה אושר". יש מי שהעירו כי "אם כבר עושים דבר כזה, לפחות שיעשו באיכות גבוהה, כי זה נראה על הפנים". אחרים ביקרו בחריפות את עצם הפגיעה בזכר השניים: "גרוע ביותר, למה לפגוע בזכרם של יהודה ברקן וזאב רווח, יהי זכרם ברוך. נראה שהמשפחה רצתה רק את הכסף". משתמש נוסף סיכם את התחושה הכללית: "עזוב שהיא קרינג'ית ברמות הזויות, אבל מילא היא הייתה עשויה טוב. זה פשוט בדיחה שהדבר הזה עלה כפרסומת… מביך".
לצד ים הביקורות הקוטלות, יש גם מי שמצאו בפרסומת משהו מלהיב או משעשע. עבור חלק מהצופים, עצם החזרת הדמויות האיקוניות למסך - גם אם באיכות ירודה - יצרה רגע נוסטלגי שהצליח להצחיק ולהעלות חיוך.
ועדיין, פרסומת אמורה לעורר עניין, לחבר מותג לקהל, ליצור אמון ואהדה. מה שקיבלנו כאן הוא שיעור מזורז באיך לא להשתמש בבינה מלאכותית, איך לא לנצל דמויות אהובות שכבר אינן, ואיך לא להפוך מוצר שיווקי לכתם על מורשת תרבותית.