השנה קשה יותר מתמיד להגדיר מה בדיוק מקומם של דגמי הפרו החדשים של אפל. במשך שנים הם היו הבחירה הברורה לכל מי שרצה את האייפון הכי גדול, הכי חזק והכי נוצץ - ובישראל הם הפכו כמעט לסמל סטטוס. אלא שהמציאות השתנתה: המסך כבר לא ייחודי לדגמי הפרו, מערכי הצילום הפכו ל"טובים מספיק" גם במכשירים אחרים, ואפל עצמה השיקה את דגם האייר החדש והדקיק שמושך הרבה יותר עניין מהרגיל. דווקא על הרקע הזה, האייפון 17 פרו והפרו מקס מנסים להגדיר מחדש את עצמם - עם עיצוב רענן אחרי שש שנים של סטגנציה, מערך צילום שנמתח על פני כל רוחב הגב, חומרה מתקדמת שכוללת תא אידוי לניהול חום ושבב A19 פרו, וכמובן צבע כתום נועז שמסובב ראשים ונותן תחושה שאפל סוף סוף מעיזה לשבור את השגרה. אבל השאלה האמיתית היא לא אם הם נראים אחרת, אלא אם השילוב של כל השינויים - עיצוב, מצלמות, סוללה וביצועים - מצליח לייצר חוויה שמצדיקה את מחירי הפרימיום שלהם. זו בדיוק הנקודה שאנסה לפרק בסקירה הקרובה. (סקירה ארוכה יותר תעלה בהמשך)
המכשיר התקבל לסקירה באדיבות רשת iStore.
עיצוב
כבר במבט ראשון על האייפון 17 פרו בצבע הכתום, הבנתי שהעיצוב הוא לב הסיפור השנה. אחרי שישה דורות שבהם התרגלנו לראות את הריבוע הקטן בפינה השמאלית העליונה, אפל בחרה לשבור את המוסכמה: מערך הצילום החדש נמתח לרוחב גב המכשיר כולו. שלוש העדשות נשארו בצד שמאל, אבל הפלאש וה-LiDAR עברו לצד ימין - שינוי קטן על הנייר, אבל כזה שמעניק למכשיר זהות חדשה לגמרי. הוא כבר לא עוד וריאציה על אותו רעיון ישן, אלא מכשיר שמרגיש מודרני, שונה ובעל נוכחות.
מה שהופך את הדור הזה לייחודי במיוחד הוא הצבע הכתום. מדובר בגוון עז, אולי הנועז ביותר שאפל הציגה אי פעם בדגמי פרו. המתח שנוצר בין הלוח המרובע בגב, בצבע כתום בהיר יותר, לבין גוף האלומיניום בכתום כהה, יוצר קונטרסט שגורם למכשיר לבלוט מיד. מעבר לאסתטיקה, הצבע הדו-גווני גם מתפקד כמעין סימון אינטואיטיבי: כאן מצמידים את המטען המגנטי, כאן הארנק נכנס בדיוק. מי שלא מתחבר לכתום יקבל השנה גם גרסאות בכחול כהה או לבן, אבל בעיניי - הכתום הוא הגרסה שמשדרת הכי הרבה אופי.
כשהרמתי את המכשיר בפעם הראשונה הרגשתי מיד שהוא שונה. אפל חזרה לקצוות מעוגלים, לראשונה מאז האייפון 11 פרו, והמעבר הזה מרגיש טבעי ונעים יותר לאחיזה. האלומיניום החדש קל יותר מהפלדה של דגמים קודמים, אבל לא קל מדי - המשקל של דגם הפרו, 206 גרם, יושב בדיוק באמצע בין הדור הקודם בטיטניום לבין הפלדה מלפני שנתיים. זה שינוי שמרגישים ביד: פחות קר וחד, יותר רך ומוכר.
מעבר לנוחות, השנה יש דגש ברור גם על עמידות. ה-Ceramic Shield 2, שמגן על המסך, חזק לפי אפל פי שניים מהחומר ששימש בדגם הקודם - וזה כבר לא שדרוג סמנטי אלא הבדל אמיתי בחיי היומיום. עבור אנשים כמוני, שמפילים את האייפון בתדירות גבוהה (גם אם כמעט תמיד עם כיסוי), התחושה היא של ביטחון נוסף. זה לא מבטל את החשש מכל נפילה, אבל בהחלט מציב רף חדש של שקט נפשי - לדעת שגם אם זה יקרה, הסיכוי שהמסך ישרוד עלה בצורה משמעותית.
אגב, חשוב לי גם לציין שלא ניסיתי לאתגר את המכשיר באופן יזום עם נפילות או שריטות. בסופו של דבר, מדובר בהתנהגות שלא משקפת שימוש אמיתי אלא בדיקות קצה. לכן, את המבחן האמיתי של העמידות נדע רק בהמשך השנה, כשהמכשיר יחיה את חיי היומיום הרגילים - בין כיסים, תיקים, שולחנות ואולי גם כמה נפילות לא מתוכננות. ימים יגידו אם ההבטחות של אפל לגבי החוסן החדש אכן עומדות במבחן המציאות.
מערכת קירור
בשלושת החודשים האחרונים מצאתי את עצמי משתמש באייפון 16 פרו מקס על גרסת הבטא של iOS, ושם שמתי לב כמה התחממות יכולה להפוך להיות חלק מהשגרה. במיוחד כשמדובר בשימוש יומיומי כבד באינסטגרם - גלילה אינסופית של פיד, צפייה בסטוריז, העלאות סרטונים בזמן שהמכשיר גם בטעינה - הכול ביחד היה גורם לו להתחמם בצורה שמרגישה לא נעימה בכף היד. לא פעם ולא פעמיים הוא אפילו קפא לגמרי והציג את ההודעה הידועה: המכשיר חם מדי ועליי להמתין עד שיתקרר לפני שאוכל להמשיך להשתמש בו. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בשימוש שמנצל כמעט כל רכיב במכשיר: מהמסך הבהיר, דרך המעבד, ועד המודם הסלולרי שעובד שעות נוספות. ועדיין, זה היה אחד הדברים שהכי קיוויתי לראות בהם שינוי באייפון 17 פרו.
אפל בחרה השנה לעשות שינוי מהותי - ואפשר לומר אפילו מהלך אמיץ: אחרי שנתיים בלבד שבהן קידמה בהתלהבות את המעבר לטיטניום, היא חוזרת לאלומיניום. לא סתם אלומיניום, אלא גוף מלא (Unibody) שמוליך חום טוב יותר ומפזר אותו בצורה אחידה הרבה יותר. השילוב הזה, יחד עם תא אידוי חדש שתוכנן במיוחד לדגמי הפרו, נועד להפוך את המכשיר לנעים יותר להחזקה, גם תחת עומסים כבדים. ואכן, בהשוואה לאייפון 16 פרו, השינוי ניכר כמעט מיד. המכשיר אמנם מתחמם אחרי שימוש מאסיבי, אבל החום מתפזר אחרת: הוא מורגש בעיקר באזור הפלטו של המצלמות ובחלקי האלומיניום, ולא מתרכז בנקודה אחת כמו בעבר. זה הופך את החוויה להרבה פחות קיצונית.
חשוב להבין - המכשיר לא חף מחום. כשדחפתי אותו למשימות שמביאות את השבב A19 פרו לקצה, כמו יצירת תמונות ב-Image Playground או עיבוד אפליקציות כבדות במקביל, הוא התחמם בצורה מורגשת. אבל ההבדל טמון בזמן ובתגובה: החום מגיע לאט יותר, מתפוגג מהר יותר, ובעיקר לא גורם לידיים להרגיש שהן צריכות לעזוב את המכשיר. זו התקדמות ברורה על פני הדגם הקודם, וזה בדיוק המקום שבו השינוי בחומר ובמערך התרמיות מוכיח את עצמו.
צריך גם לקחת בפרופורציה: מדובר כרגע ברושם ראשוני בלבד. המכשיר היה בידיי לזמן מוגבל, וזה פשוט לא מספיק כדי לקבוע איך הוא יתפקד לאורך חודשים של שימוש יומיומי. השאלה האמיתית היא האם מנגנון הקירור החדש ישמור על היעילות הזו גם אחרי חודשים של שימוש יומיומי, או שמא עם הזמן נראה שוב את אותן בעיות חום שחווינו בדגמים הקודמים. לכן, את התמונה המלאה נדע רק אחרי סקירה מקיפה שתיבחן את המכשיר לאורך שבועות שלמים ולא רק ביומיים אינטנסיביים.
ביצועים ומערכת הפעלה
בכל סקירה של אייפון חדש מתבקשת השאלה: האם הוא באמת מרגיש מהיר יותר? במקרה של האייפון 17 פרו, התשובה היא שכן - אבל בעיקר בפרטים הקטנים. השבב החדש A19 פרו חזק, היעילות התרמית שלו משופרת, והכול מרגיש זריז מאוד. ועדיין, צריך להיות כנים: מי שמחזיק אפילו אייפון 12 פרו ויעבור ל-17, כנראה לא ירגיש הבדל מהותי במערכת ההפעלה עצמה. האייפון תמיד היה מכשיר מהיר, וגם היום התחושה הבסיסית היא שזו אותה חוויה מוכרת, רק מלוטשת וחלקה יותר. לעומת זאת, אם תשוו את דגם ה-17 פרו ישירות לאייפון 15 פרו או ל-16 פרו, ההבדלים בביצועים יהיו זניחים - מדובר בהבדלים של שברי שניות, כאלה שבחיי היום יום רוב המשתמשים כלל לא יבחינו בהם.
מערכת ההפעלה iOS 26 היא חלק משמעותי מהתמונה, והיא זמינה גם לדגמים קודמים. העדכונים מתמקדים בעיקר בעיצוב ובשימושיות - כפתורים גדולים יותר, סגנונות חדשים למסך הנעילה, ממשק מחודש לאפליקציות המצלמה, התמונות והטלפון. יש מי שיאהבו את זה, יש מי שיתעצבנו מהצורך בתנועה נוספת כדי לסגור צילום מסך. זו לא מהפכה, אלא רענון שמתכתב עם הקו העיצובי החדש של אפל.
ומה לגבי הבינה המלאכותית? כאן יש אכזבה מקומית: היכולות החדשות שאפל ממתגת תחת Apple Intelligence פשוט לא זמינות לדוברי עברית, לפחות נכון לעכשיו. זה הופך אותן ללא רלוונטיות לשוק הישראלי, ובפועל המשמעות היא שאנחנו נשארים עם אותו אייפון מוכר, בלי הפיצ'רים המלהיבים שהוצגו על הבמה.
השיפור שכן בולט הוא בחוויית השימוש במסך. אפל שיפרה את הבהירות, החדות והציפוי נגד השתקפויות, והכול מרגיש חלק להפליא בזכות ProMotion עם קצב רענון של עד 120 הרץ. גלילה בפידים ארוכים - בין אם באינסטגרם, טוויטר או חדשות - זורמת בלי מאמץ, והעין מתרגלת לזה מהר מאוד.
חיי סוללה
אחת הסיבות המרכזיות שבגללן חיכיתי לאייפון 17 פרו היא הסוללה. בשגרה שלי, כשאני עובד בעיקר מהבית, האייפון 16 פרו מקס שלי כבר לא מחזיק מעמד כמו פעם - בריאות הסוללה שלו ירדה ל-93%, וזה מורגש היטב. בפועל, זה אומר שאני מחובר לשקע לפחות פעמיים ביום, גם אם רוב הזמן אני בכלל יושב מול המחשב.
השנה אפל מבטיחה שינוי אמיתי: גוף מאלומיניום שעוצב כך שיאפשר מקום גדול יותר לסוללה, יחד עם מערך ניהול יעיל יותר של ביצועים וצריכת אנרגיה. על הנייר, זה נשמע כמו קפיצת מדרגה. בפועל, כמו תמיד, הכול תלוי בהרגלים האישיים: ניווט כבד, גלישה ברשתות או צילום וידאו ממושך ישפיעו אחרת על כל משתמש. ובכלל, בסקירה של 24 שעות אי אפשר לבחון את חיי הסוללה, לכן התשובה לזה תחכה לסקירה המלאה.
עוד נקודה חשובה היא טעינה מהירה. אפל סוף סוף מאפשרת טעינה חוטית של 40 וואט, שמביאה את המכשיר ל-50% תוך כ-20 דקות בלבד. גם הטעינה האלחוטית השתפרה - MagSafe מצליח להעלות את המכשיר ל-50% תוך חצי שעה עם מטען 30 וואט, לעומת 35 דקות בדגם הקודם. זה לא מהפכה, אבל זה כן שדרוג שמורגש.
עם זאת, חשוב להישאר כנים: כמו בכל תחום אחר, גם כאן קשה לקבוע מסקנות חד-משמעיות אחרי שימוש קצר. נתוני הסוללה האמיתיים - עד כמה היא מחזיקה לאורך שבועות, איך היא מתמודדת עם ימי צילום כבדים, ומה קורה אחרי כמה חודשי שימוש - יתבררו רק בהמשך. בסקירה המלאה אוכל להתייחס לזה לעומק, עם מבחנים מסודרים והשוואות ישירות מול דגמים קודמים.
מערך צילום עדכני
אפל אוהבת לדבר על "שמונה עדשות מקצועיות בכיס שלך", אבל מאחורי הסיסמה הזו מסתתרת בעיקר עובדה אחת: יש הרבה יותר גמישות בצילום מאי פעם. גם אם רוב האנשים לא ישתמשו בכל אורך מוקד אפשרי, עצם היכולת לבחור בין כמה מצבי צילום שונים - מהאולטרה רחב ועד לטלפוטו עם זום 8x - משנה לגמרי את האופן שבו אפשר לגשת לכל סיטואציה.
השינוי המשמעותי השנה הוא במצלמת הטלפוטו החדשה. אפל עברה מ-5x בדגמי הפרו הקודמים ל-4x (100 מ"מ), מה שהופך אותו לשימושי יותר בצילומי פורטרט ובכלל. ואם רוצים ללכת רחוק יותר, אפשר להגיע גם ל-8x (200 מ"מ) באמצעות קרופ מהחיישן החדש - והאיכות עדיין מספקת בהחלט, בלי להרגיש שמדובר בזום דיגיטלי מגורען.
השינוי הוא לא רק בעדשה עצמה אלא גם בכל מה שקורה מאחורי הקלעים. אפל בנתה השנה מערכת עיבוד חדשה שמבוססת על מנוע הפוטוני המשודרג, וזה ניכר במיוחד בצילומים בתנאי תאורה לא אידיאליים. התמונות פחות רועשות, הצבעים קרובים יותר למציאות, ויש תחושה שהמערכת כולה "עובדת בשבילי" גם כשאני לא מנסה. צילמתי סצנות אורבניות בלילה וגם דיוקנאות בתוך חדר מואר חלקית, ובשני המקרים קיבלתי תוצאות שאפילו לא חשבתי שאפשר להוציא מהטלפון.
האולטרה רחב והמצלמה הראשית אולי לא עברו מהפכה השנה, אבל עם ההעלאה ל-48 מגה פיקסל בכל המערך והאפשרות להשתמש במצבי 2x משופרים, מתקבלת תחושת עקביות. אין עוד את התחושה שכל עדשה מספרת סיפור אחר - החדות, הצבעים והפרטים שומרים על קו אחיד. גם המעבר בין עדשות בזמן צילום וידאו חלק יותר, מה שמחזק את התחושה שהמכשיר הזה נבנה לא רק בשביל לצלם "טוב", אלא בשביל להיות כלי צילום אמיתי בידיים של מי שיודע מה לעשות איתו.
בסופו של דבר, אפל עושה קפיצה אמיתית קדימה ביחס לדורות הקודמים, אפשר לומר שהפעם היא עושה עוד צעד לעבר ליכולות של מצלמה מקצועית. וכן, לרוב המשתמשים - ובטח לאלו שרוצים להוציא את הטוב ביותר מבלי להסתובב עם ציוד כבד - זו מערכת צילום שמציבה רף חדש למה שאפשר לצפות מטלפון חכם.
לצפייה בתמונות באיכות מלאה לחצו כאן
מצלמת סלפי משופרת
במשך שנים מצלמת הסלפי באייפון נשארה כמעט זהה - ברזולוציה של 12 מגה-פיקסל בלבד, ורק עם שדרוג קטן יחסית בחיישן שהגיע בדגם האייפון 14 פרו. מאז, אפל לא נגעה בה בצורה מהותית, ולכן השינוי השנה בולט במיוחד. באייפון 17 פרו החיישן החדש מצלם ב-18 מגה-פיקסל, אבל יותר מזה - הוא גם מרובע. זה אומר שאפשר סוף סוף לצלם תמונה אופקית גם כשאני מחזיק את המכשיר בצורה אנכית. מדובר בפרט שנשמע קטן, אבל בפועל הוא פותח הרבה יותר חופש לצילום טבעי ומהיר. אפשרות נוספת היא ללחוץ על כפתור במסך כדי לשנות את האוריינטציה באופן יזום, ובחלק מהמקרים המצלמה תזהה אוטומטית שיש כמה אנשים בפריים ותתרחב לבד. זה לא תמיד פועל חלק, לפעמים יש השהיה קטנה, אבל הכיוון ברור - אפל ניסתה לשבור הרגל ישן ולתת למצלמת הסלפי עוד מימד של גמישות.
בנוסף, השנה נוסף מצב Dual-capture, שמאפשר להקליט במקביל עם מצלמת הסלפי ועם אחת מהמצלמות האחוריות. זה יוצר סרטון עם חלון קטן שבו אני מופיע בתוך הווידאו - מעין תמונה בתוך תמונה. את החלון הזה אפשר להזיז בזמן הצילום בין הפינות, אבל בסופו של דבר כל תנועה נצרבת ישירות לקובץ. זה פתרון פשוט אבל חכם, וקל לראות איך יוצרי טיקטוק או מדריכי "איך לעשות" ימצאו בו כלי שימושי מאוד.
הייתי שמח אם אפל הייתה מרחיבה את הפיצ'ר הזה, למשל עם אפשרות לבחור איזו מצלמה מופיעה בחלון הקטן או להציע חלוקה חצי-חצי של המסך, כמו שיש אצל חלק מהמתחרים. ועדיין, השדרוג הזה הופך את מצלמת הסלפי של האייפון 17 פרו למשהו הרבה יותר רציני משהייתה עד היום - לא עוד מצלמה שנשארה מאחור בזמן שהמצלמות האחוריות התקדמו, אלא כלי צילום אמיתי שמצדיק את המקום שלו בסקירה.
בשורה התחתונה
האייפון 17 פרו הוא לא מהפכה, אלא אבולוציה טבעית של הסדרה - כזו שאפל הייתה יכולה, ואולי אפילו צריכה, להציג כבר באייפון 15 פרו. במקום זאת היא בחרה להמתין שנתיים, ורק עכשיו להביא את מה שנראה כמו מהלך מתבקש: עיצוב חדש שמחזיר רעננות אחרי שנים של קיפאון, מערך צילום רחב יותר שמציע אפשרויות אמיתיות לשחקנים רציניים בתחום התוכן, גוף אלומיניום שכולו יחידה אחת עם מערכת קירור יעילה יותר, וזכוכית Ceramic Shield 2 שמבטיחה עמידות כפולה בהשוואה לדור הקודם.
בכל הקשור לחיי היומיום, מי שמחזיק אייפון 15 פרו או אפילו 16 פרו לא ירגיש קפיצה דרמטית. חוויית השימוש נשארה כמעט זהה - מסך מרהיב עם גלילה חלקה, מערכת הפעלה מהירה ואינטואיטיבית, וביצועים שמרגישים מוכרים. ההבדלים קיימים, אבל הם מסתכמים בעיקר בשיפורים נקודתיים: מצלמה שמביאה גמישות אמיתית, סוללה שמחזיקה יותר זמן תחת עומס, וקירור שהופך את המכשיר לנעים יותר להחזקה גם בשימוש אינטנסיבי.
לעומת זאת, מי שהאייפון הוא הכלי המרכזי שלו לצילום או מי שעדיין מסתובב עם דגם בן שלוש-ארבע שנים, ירגיש כאן קפיצה משמעותית: צילום גמיש ואיכותי בהרבה, עמידות משופרת וחיי סוללה שנותנים שקט נפשי. זה מכשיר שיכול ללוות לאורך זמן, ובתחומים שבהם אפל בחרה להשקיע - הוא מציב רף חדש והופך לאחד המכשירים החשובים של החברה בשנים האחרונות. לא כי הוא מהפכני, אלא מפני שהוא מגדיר מחדש את המקום של דגמי הפרו - עם עיצוב בולט, מערך צילום שמכוון גבוה יותר וחומרה שמותאמת לעידן של שימוש אינטנסיבי ותחרות גוברת.