האייפון אייר הוא לא מכשיר לכולם, אלא אמירה עיצובית עם פשרות צפויות

כולם ידעו שזה יקרה מתישהו - הרגע שבו אפל תציג אייפון חדש לחלוטין, קטגוריה בפני עצמה, עם שם שמגלם בתוכו אידיאולוגיה: אייפון אייר. והבחירה בשם הזה לא מקרית. היא מחזירה אותנו לינואר 2008, אל הבמה שבה סטיב ג'ובס שלף מתוך מעטפה דקה את המקבוק אייר הראשון, והראה לעולם איך מוצר טכנולוגי יכול להגדיר מחדש מה זה להיות קל, דק, ואלגנטי.

שבע עשרה שנים אחרי, ההשראה ההיא חוזרת - הפעם בעולם הסמארטפונים. האייפון אייר נושא על גבו את אותו רעיון: לא עוד מירוץ אחרי מפרטים טכניים אינסופיים, אלא אמירה עיצובית נועזת. מי שיבחר בו עושה זאת לא בגלל עוד מצלמה או עוד שעות סוללה, אלא מתוך רצון להחזיק במשהו אחר - אייפון שמרגיש כאילו הגיע מהעתיד, קליל כמעט כמו ענף שביר, אבל מחוזק במסגרת טיטניום קשיחה שמונעת כל מחשבה על שבריריות.

על הנייר, הוא מציע פחות תמורת יותר: חיי סוללה קצרים יותר, מצלמה יחידה בלבד, ותוספת של 200 דולר למחיר בהשוואה לאייפון 17 הרגיל. אבל מי שירים אותו ביד יבין מיד - זה לא עוד טלפון. זה טלפון עם משימה: לדחוף את גבולות ההנדסה והעיצוב של אפל, להציב את הסגנון בחזית, ולהתחיל לסמן את הכיוון לקראת מהלך רדיקלי עוד יותר שצפוי להגיע בהמשך. ובקטע הזה יש לנו מזל - המכשיר הגיע אלינו לסקירה של 24 שעות מרשת iStore, והספקנו לבדוק אותו לפני כולם, כדי לספר לכם איך הוא מרגיש באמת.

בדרך כלל לאייפון חדש לא צריך הסברים - הוא פשוט עוד פרק בסדרה שכל העולם מכיר. אבל האייפון אייר הוא סיפור אחר לגמרי. מצד אחד, אפשר לראות בו המשך ישיר ל-16 פלוס, אבל בפועל הוא משחק בכללים אחרים לגמרי: הוא קטן ממנו במסך (6.5 אינץ' לעומת 6.7), הוא מצויד במצלמה אחורית יחידה במקום שתיים, והוא עולה לא פחות מ-999 דולר - מחיר גבוה יותר גם בהשוואה לדגם הקודם ברגע ההשקה וגם אחרי הורדת המחירים. ההיגיון כאן הוא לא בטבלאות מפרט, אלא ברצון לייצר אייפון שנראה ומרגיש אחרת.

הבחירה בשבב A19 Pro - זהה כמעט לחלוטין לזה שמפעיל את דגמי הפרו - היא אולי ההפתעה הגדולה ביותר. אפל לא ויתרה על כוח עיבוד, אלא רק על עודף פיצ'רים שנועדו למי שמחפש "יותר מהכול". כאן המסר ברור: זה מכשיר שמקריב כדי להיראות ולהרגיש דק בצורה קיצונית, אבל באותה נשימה שומר על ביצועים של מכשיר דגל. בסופו של דבר, האייר מבקש להיות לא רק מוצר, אלא הצהרה - גשר לעידן הבא של האייפון, שבו סגנון ועיצוב עומדים בחזית לא פחות מהטכנולוגיה.

אי אפשר להבין את האייפון אייר עד שלא מחזיקים אותו ביד. כשאני מרים אותו בפעם הראשונה, יש רגע שבו אני תוהה אם מדובר במכשיר אמיתי או בדגם דמה כמו אלה שמניחים בחנויות. הוא כל כך דק - 5.6 מ"מ בלבד - וכל כך קליל עם משקל של 165 גרם, עד שהראש שלי מסרב להאמין שזה סמארטפון מתפקד במלואו. בהשוואה לאייפון 17 פרו, שמגיע ל-206 גרם ועובי של כמעט 9 מ"מ, ההבדל מורגש בכל שנייה.

למרות שהמכשיר האישי שלי הוא דגם המקס (בגלל הסוללה), אני בדרך כלל מעדיף מכשירים בטווח של 6.1 עד 6.3 אינץ', כאלה שאפשר להשתמש בהם ביד אחת בקלות ולהכניס לכיס בלי שהם בולטים החוצה. ובכל זאת, האייפון אייר עם מסך של 6.5 אינץ' מצליח להרגיש קטן יותר ממה שהוא באמת. זה אולי עניין של חלוקת משקל, אולי של פרופיל דקיק, אבל הוא משתלב בכף היד באופן כמעט טבעי. כן, יש מי שימשוך למסך הענק של 6.9 אינץ' באייפון 17 פרו מקס, אבל מבחינתי זה כבר "טנק" מוגזם. כאן אני מקבל מסך גדול מבלי להרגיש שאני מסתובב עם לבנה בכיס.

הדקיקות הזו מטבע הדברים מעלה חשש לעמידות - זיכרונות מ"בנדגייט" של אייפון 6 עדיין מהדהדים. אבל אפל הפעם לא השאירה מקום לספק. שלדת הטיטניום קשיחה להפליא, והציפוי החדש Ceramic Shield 2 בחזית יחד עם Ceramic Shield בגב יוצרים מכשיר עמיד הרבה יותר מהמצופה. אפל עצמה הדגימה שהמכשיר עומד בלחץ של מעל 60 ק"ג בלי נזק. זה לא אייפון שאפשר לכופף בקלות, וגם החשד הראשוני שהוא "זול" בגלל קלילותו מתפוגג במהירות - התחושה היא של מכשיר חזק, קשיח ואיכותי.

עדיין, יש פשרות. אין כאן מגירת סים, במקום שני רמקולים סטריאו יש כאן רמקול מונו בלבד - צלול וחזק, אבל פחות מלא. המצלמה האחורית, למרות שהיא יושבת בתוך פס אופקי בסגנון פיקסל, עדיין בולטת החוצה מספיק כדי לגרום למכשיר "לרקוד" על השולחן כשלוחצים עליו בצד. זהו חיסרון קטן, אבל מורגש.

בואו נדבר על המסך. אני יודע שיש מי שמתעמק בכל נתון טכני קטן, אבל האמת? רובנו כבר לא זוכרים בעל פה את המפרט המדויק, וגם אין סיבה. בשנים האחרונות איכות התצוגה בסמארטפונים המובילים הגיעה לרמה כזו גבוהה, שקשה בכלל לחדש. בהקשר הזה, האייפון אייר לא יוצא דופן - הוא מגיע עם אותם נתוני תצוגה כמו האייפון 17 והאייפון 17 פרו.

וזה לא אומר שיש מקום לאכזבה, להפך. מדובר במסך Super Retina XDR מצוין. הוא חד, צבעוני ועשיר, עם שחורים עמוקים כמו שרק OLED יודע לייצר. זוויות הצפייה מצוינות, וגם בשמש הישראלית החזקה המסך שומר על קריאות נהדרת בזכות בהירות שמגיעה לשיא של 3,000 ניט. תוסיפו לזה את הציפוי החדש נגד השתקפויות - והוא באמת מצליח להפחית את ההבזק המעיק שאתם מכירים כשאתם מסתכלים על המסך בחוץ.

כמו שאר משפחת האייפון 17, גם כאן יש תמיכה בקצב רענון של עד 120 הרץ - מה שאפל אוהבת לקרוא לו ProMotion - וגם במסך שדולק תמיד. ה-Dynamic Island ממוקם מעט נמוך יותר מאשר בדגמים האחרים, אבל בפועל זה כמעט לא מורגש. בשורה התחתונה, זה אחד מהמסכים הכי טובים שאפשר למצוא היום בסמארטפון, נקודה.

קל היה לחשוב שמכשיר כל כך דק ידרוש פשרות בביצועים, אבל זה פשוט לא קרה במבחן האמיתי. אפל יכלה לבחור לשים כאן שבב חלש יותר, אבל הלכה על ה-A19 Pro - אותו מעבד ברמה של מחשב שולחני (לדברח אפל) שמגיע גם בדגמי הפרו של סדרת האייפון 17, עם מעבד בעל שש ליבות. ההבדל היחיד לעומת הפרו הוא ליבה גרפית אחת פחות, וזה משהו שכמעט בלתי מורגש בשימוש יומיומי.

כצפוי, ה-A19 Pro חזק בצורה כמעט מוגזמת. הוא נותן יתרון ברור גם מול מכשירי האנדרואיד החזקים ביותר שמבוססים על Snapdragon 8 Elite. האם באמת צריך את כל הכוח הזה לגלישה, הודעות, מיילים, וידאו וצילום? לא בהכרח. אבל מי שמשחק משחקים כבדים או עובד עם יישומים גרפיים שדורשים את המאיצים החדשים, בהחלט ייהנה מהמרווח הנוסף. גם בתחום הבינה המלאכותית - אפל אינטליג'נס אולי עדיין רחוק מלהרשים, אבל אם בשנה הקרובה החברה תצליח ליישם את התכניות שלה, הכוח הזה יהפוך ליתרון אמיתי.

בכל אופן, רוב המשתמשים באייפון אייר כנראה לא ידחפו אותו עד הקצה. מי שמחפש ביצועים מקסימליים לאורך זמן עדיף שייקח את האייפון 17 פרו, שכולל גם תא קירור גדול יותר. כאן, בשל המארז הדק, יש פחות מקום לפיזור חום. אפל פתרה את זה בחוכמה כשהעבירה את המעבד ושאר הרכיבים העיקריים לאזור הפלטו - הבליטה האליפטית בגב שמכילה גם את המצלמה. ובכל זאת, התחושה הכללית היא שזה מרגיש בדיוק כמו שאייפון אמור להרגיש, רק במבנה דקיק ומרשים, כך שמשתמשי אייפון ירגישו כאן בבית.

המצלמה היא אולי המקום שבו מרגישים הכי חזק את השינוי בגישה של אפל עם האייפון אייר. אחרי שנים שבהן התרגלנו למערכי צילום משולשים בדגמי הפרו, כאן יש חזרה לפשטות: מצלמה אחת בלבד בגב. מדובר בחיישן 48 מגה פיקסל, אותו חיישן שמשמש גם את המצלמה הראשית של האייפון 17 הרגיל. אפל קוראת לו מצלמת Fusion, משום שהוא משלב נתונים מהחיישן כדי להפיק כברירת מחדל תמונות של 24 מגה פיקסל באיכות גבוהה.

למרות שמדובר בעדשה אחת, יש כאן גמישות מרשימה: המצלמה מאפשרת לבחור בין אורכי מוקד שונים באופן וירטואלי - 26 מ"מ, 28 מ"מ, 35 מ"מ ו-52 מ"מ, כשהאחרון מדמה זום אופטי איכותי של פי 2. התוצאה היא חוויית צילום שנותנת מענה לרוב הצרכים היומיומיים. התמונות חדות, עם טווח דינמי רחב וצבעים מדויקים, ובשורה התחתונה נראות מצוין - במיוחד כשחושבים על זה שרוב המשתמשים מעלים אותן לרשתות החברתיות או שולחים בהודעות. כן, לפעמים מתגעגעים לעדשה הרחבה במיוחד או לעדשת הטלפוטו של דגמי הפרו, אבל עבור 99 אחוז מהשימושים - המצלמה האחת של האייפון אייר עושה עבודה מצוינת. ועדיין, קשה להתעלם מהעובדה שסמסונג למשל מצליחה לשלב גם עדשה רחבה נוספת במכשיר דק לא פחות.

לצפייה בתמונות באיכות מלאה לחצו כאן

מבחינתי, הכוכבת האמיתית כאן היא מצלמת הסלפי. זו הפעם הראשונה שאפל משדרגת את כל הסדרה מ-12 ל-18 מגה פיקסל, והאייר זוכה ליהנות מזה כבר בדגם הראשון. השדרוג הזה מגיע יחד עם טכנולוגיית Center Stage, שממש משנה את הדרך שבה מצלמים את עצמנו. החיישן המרובע יודע להתאים את עצמו לכיוון שבו מחזיקים את המכשיר - כך שאפשר לצלם סלפי אופקי גם כשהאייפון מוחזק אנכית, או סלפי אנכי כשהמכשיר מוחזק אופקית. התוצאה - תמונות סלפי טבעיות יותר, שנראות הרבה יותר טוב.

הטכנולוגיה הזו עובדת גם בצילום וידאו, מה שהופך אותה לכלי שימושי הרבה יותר. בנוסף, אפל שילבה כאן מצב חדש בשם Dual Capture, שמאפשר לצלם בו זמנית גם במצלמה האחורית וגם במצלמת הסלפי, עם תוצאה של תמונה בתוך תמונה. זה פתרון מושלם ליצירת סרטוני תגובה או וידאו שבו רוצים להראות גם את מה שקורה וגם את התגובה האישית בזמן אמת.

הפיל שבחדר כשמדובר באייפון אייר הוא הסוללה. ברור שמכשיר כל כך דק לא יכול להכיל תא ענק כמו דגמי הפרו, ופיזיקה היא פיזיקה - פחות מקום אומר פחות נפח סוללה. אפל מבטיחה עד 27 שעות של ניגון וידאו רצוף, שלוש שעות פחות מהאייפון 17 הרגיל ו-12 שעות פחות מהאייפון 17 פרו מקס. על הנייר זה נשמע כמו פער גדול, אבל בפועל זה הרבה פחות מורגש.

במהלך 24 השעות שהמכשיר היה אצלי, היה קשה להריץ מבחן רציף של וידאו לאורך כל היום, כמו הבדיקות הרשמיות של אפל. מה שכן, אפשר היה להרגיש את ההבדל לעומת האייפון 17 פרו שנמצא אצלי בסקירה במקביל: האייר מתחמם יותר בשימוש אינטנסיבי, והחום הזה מתורגם גם לצריכת אנרגיה גבוהה יותר. המשמעות היא שהסוללה מתרוקנת מהר יותר במצבים תובעניים כמו משחקים או שיחות וידאו ארוכות.

ועדיין, זה לא הופך את האייפון אייר למכשיר עם חיי סוללה מאכזבים. אפל הצליחה לאזן כאן בין מבנה דקיק ומרשים לבין זמן עבודה שמחזיק יפה יחסית למה שמאפשרת הפיזיקה. כמו שקרה עם המקבוק אייר הראשון, שגם הוא לא הצטיין בסוללה בתחילת הדרך והפך בהמשך לאלוף בתחום - כך אפשר לצפות שגם האייפון אייר ילך ויתבגר לדגם עם חיי סוללה חזקים יותר בדורות הבאים.

האייפון אייר לא מיועד לכולם - והוא גם לא מנסה להיות. זה לא המכשיר לאנשים שמחפשים את מערך הצילום המתקדם ביותר, או את חיי הסוללה הארוכים ביותר שאפשר למצוא. זהו סמארטפון למי שמעריכים קודם כול עיצוב, קלילות וסטייל, ומוכנים להתפשר מעט על מצלמות נוספות או על עוד כמה שעות של סוללה.

המכשיר הזה הוא הרבה מעבר לקטע של "דקיקות". הוא דוחף את אפל לחשוב אחרת, למצוא פתרונות הנדסיים יעילים יותר ולבנות חוויית שימוש שמצליחה לשלב עוצמה אמיתית במארז שנראה כמעט לא הגיוני. התוצאה היא טלפון מהיר, אלגנטי, ויפהפה, כזה שמרגיש כמו פריט אופנה לא פחות מאשר מכשיר טכנולוגי.

הסוללה אמנם מהווה פשרה מסוימת - זה החיסרון הבלתי נמנע כשמעצבים סמארטפון בעובי כזה - אבל בעיני זו פשרה נסבלת. מי שמעדיף מכשיר קל במיוחד, שלא מכביד בכיס או ביד, ושרוצה לקבל את חוויית האייפון המוכרת באריזה חדשה ורעננה - ירגיש כאן בבית. האייפון אייר לא עוד דגם בסדרה, אלא אמירה ברורה על הכיוון שאליו אפל הולכת, וכנראה גם טעימה ראשונה מהעתיד שמחכה לנו.