שבועיים עם האייפון 17 פרו מקס: האם כדאי לשדרג?

עברו שבועיים מאז שהאייפון 17 פרו מקס נחת אצלי, והפעם כבר לא מדובר בהתרשמות ראשונית אלא בחיים האמיתיים עם המכשיר. אם בסקירה הראשונה שלי התרכזתי בעיקר בעיצוב ובחידושים שאפל דחפה לסדרה הזו, עכשיו הגיע הזמן לשאלה החשובה באמת: איך הוא מתפקד לאורך זמן, מה קורה עם חיי הסוללה, האם יש תמורה למחיר הגבוה, ובעיקר - האם שווה לשדרג אליו.

את המכשיר קיבלתי לסקירה מדינמיקה, יבואנית רשמית של אפל בישראל, ודווקא בזכות השגרה של שימוש יומיומי, עם כל ההתראות, הצילומים, האפליקציות והנסיעות, הבנתי מה הופך אותו לייחודי - ומה עדיין חסר בו. זו כבר לא סקירה של התלהבות מהחדש והנוצץ (והכתום), אלא ניסיון אמיתי להבין אם האייפון 17 פרו מקס הוא הסמארטפון שכדאי לבחור בו השנה.

בסקירה הקודמת שלי התמקדתי באייפון 17 פרו, האח הקטן של הפרו מקס, וכיוון שהשניים זהים במראה כמעט לחלוטין, אפשר היה לחשוב שאין סיבה ממשית לחזור שוב לנושא העיצוב. ובכל זאת, אחרי שבועיים עם האייפון 17 פרו מקס מתברר שהחוויה החיצונית היא לא רק איך הוא נראה אלא איך הוא מתפקד בשגרה. המסך הגדול - 6.9 אינץ', בדיוק כמו בדגם הקודם - מרגיש מעט נוח יותר בזכות הקצוות המעוגלים, והמשקל עלה ל-233 גרם לעומת 227 בשנה שעברה. זו תוספת קטנה שלא משנה את התמונה: התחושה ביד נשארת כמעט זהה. מי שעבד עם הדור הקודם לא ירגיש כאן מהפכה.

השינוי הראשון שבולט לעין הוא מערך הצילום. אחרי שישה דורות עם אותו ריבוע קטן בפינה, אפל שינתה את המבנה: שלוש העדשות נותרו בצד שמאל, אך הפלאש וה-LiDAR עברו לימין. כך המערך כולו נמתח לרוחב הגב ותופס שטח גדול בהרבה. הפרט השני הוא הצבע. השנה אפל מציעה דגם כתום, צבע בולט במיוחד שמזכיר לי מדי יום שמדובר במכשיר חדש.

ועדיין, הדבר היחיד שבאמת מזכיר לי מדי יום שיש אצלי ביד מכשיר חדש הוא הצבע. המסגרת הכתומה סביב המכשיר קופצת לעין מיד גם מקדימה, אפילו כשהמכשיר נמצא בתוך כיסוי, והגב הכתום מחזק את התחושה הזו. זה הצבע של השנה - אייפון כתום - וזה מגניב לא פחות ממה שזה נשמע. הצבע כל כך מזוהה עם הסדרה, עד שהיו לא מעט פעמים שאנשים עצרו אותי ושאלו ישר "איך האייפון החדש?", "מאיפה השגת אותו?". ברגע שנכנסתי לחדר, הצבע שלו הפך לנקודת שיחה. אפל הצליחה להפוך בחירה של גוון למשהו שמושך תשומת לב מיידית. מי שלא מתחבר לכתום יכול לבחור בכחול או כסוף, שמציעים מראה רגוע יותר, אבל אין ספק שהגרסה הכתומה היא זו שמגדירה את האופי של הדגם השנה.

מנגד, הכיסוי החדש של אפל, ה-TechWoven, פחות מרשים. הוא אמור להיות איכותי וידידותי יותר לסביבה, אבל בפועל הוא מוסיף עובי והופך את המכשיר למעט מגושם. בלי הכיסוי, הפרו מקס מרגיש הרבה יותר נקי ואלגנטי.

עוד נקודה שמצאתי לנכון לבדוק היא העמידות. ברשת עלו תלונות לא מעטות על שריטות שמופיעות מהר מדי על האייפון 17 פרו מקס, בעיקר בחלק האחורי. אצלי, במהלך השבועיים האחרונים, המכשיר אפילו נפל כמה פעמים על הרצפה - לא במבחן מעבדה יזום, אלא פשוט בשגרת החיים - ובכל זאת לא נרשמו עליו סימנים משמעותיים. מזל? אולי.

מי שהחזיק באייפון 16 פרו מקס יודע שהתחממות הייתה אחת מנקודות התורפה הבולטות שלו. אצלי זה הגיע אפילו למצבים קיצוניים: כמה פעמים במהלך נהיגה, כשהמכשיר שימש גם לניווט וגם לטעינה במקביל, הוא הגיע לטמפרטורה גבוהה, ובמקרים מסוימים קפא לגמרי והציג את ההודעה הידועה - "המכשיר חם מדי, עליך להמתין עד שיתקרר לפני שתוכל להמשיך להשתמש בו". זו לא סיטואציה נדירה, אלא משהו שחוויתי יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים.

באייפון 17 פרו מקס המצב שונה לגמרי - לפחות בשלב הזה. אפל עשתה כאן עבודה נהדרת עם מערכת הקירור החדשה: גוף האלומיניום המוליך חום טוב יותר, יחד עם תא אידוי חדש, מאפשרים פיזור אחיד של הטמפרטורה. גם בשימוש אינטנסיבי - גלילה ממושכת בפיד, צילום וידאו, ניווט תוך כדי טעינה - המכשיר נשאר בטווח סביר, והחום מורגש בצורה מתונה יותר ובאזורים מסוימים בלבד. התחושה ביד פחות קיצונית, ובשום שלב לא קיבלתי את הודעת ה"עצור הכול" המפורסמת.

כמובן, זהו עדיין מבחן קצר טווח. קשה לדעת אם גם בקיץ הישראלי, בחודשים של חום קיצוני ושימוש אינטנסיבי יותר, המכשיר ישמור על אותה יציבות. אבל נכון לעכשיו, אחרי שבועיים של שימוש יומיומי, אפשר לומר בביטחון שזו נקודת זכות ברורה לאפל - ובעיקר בשורה טובה לכל מי שהתאכזב מהביצועים התרמיים של הדגם הקודם.

השאלה שחוזרת בכל סקירה של אייפון חדש היא האם הוא באמת מרגיש מהיר יותר. במקרה של האייפון 17 פרו מקס, כמו שכבר כתבתי בסקירה הקודמת על דגם הפרו, התשובה לא השתנתה: מדובר במכשיר מצוין, מהיר ומדויק מאוד, אבל קשה להצביע על קפיצה לעומת הדור הקודם. השבב החדש, A19 פרו, אמנם מציע עוצמה גבוהה וניהול יעיל של משימות במקביל, אך בפועל - מי שמחזיק באייפון 16 פרו מקס לא יבחין בהבדלים.

האייפון תמיד היה סמארטפון מהיר, וכאן ההרגשה נשארת זהה: הכול זורם, האנימציות חלקות, והמעברים בין אפליקציות מתבצעים כמעט מיידית. גם משחקים כבדים או עבודה עם עריכת וידאו לא גורמים למכשיר להתעכב. ועדיין, אלו לא שינויים שמבדילים אותו באופן מורגש מהדגמים הקודמים - מדובר יותר בליטוש נוסף של חוויה שכבר הייתה טובה מאוד. בנוסף, מערכת ההפעלה, iOS 26, זמינה גם למכשירים ישנים יותר, כך שרוב השינויים לא בלעדיים לדגם החדש.

אחד השינויים הבולטים השנה - ולא רק בדגמי הפרו - הוא העלאת בהירות השיא ל-3000 ניטס. מספרים זה נחמד, אבל מה זה אומר בפועל? שבשמש ישירה, כשאתם מנסים לקרוא הודעה או לנווט עם וויז בצהריים של יולי, סוף סוף אפשר לראות משהו כמו שצריך. לא עוד מסך שנלחם בקרני השמש ומכריח אתכם לחפש צל. אפל אמנם לא הראשונה להגיע לנתונים כאלה, אבל הגיע הזמן שגם האייפון יעמוד בקצב.

צריך להדגיש: 3000 ניטס זה מרשים, אבל זה לא השיא בתעשייה. יש יצרניות שכבר חצו את הרף הזה, אז אפל לא שברה כאן שיאים. מצד שני, מול אחת המתחרות הישירות שלה - סמסונג - לאייפון יש הפתעה קטנה. גלקסי S25 אולטרה מציע "רק" 2600 ניטס. כלומר, לפחות על הנייר, האייפון השנה מציע מסך בהיר יותר משל אחד ממכשירי הדגל הכי נפוצים בשוק.

בשגרה היומיומית זה לא משהו שתרגישו בכל רגע - בתוך מבנה המסך נראה כמעט זהה לדור הקודם. אבל מספיק רגע אחד בשמש כדי להבין את ההבדל: אפשר לקרוא הודעות בלי לכווץ עיניים, לראות תמונה בלי לנחש מה מסתתר בצל, ואפילו לצפות בוידאו בלי להרגיש שזה עינוי. זה לא שדרוג שתרגישו בכל שימוש, אבל כשתצטרכו אותו - הוא שם, והוא הופך את החיים להרבה יותר נוחים.

הסקירה הזו נועדה בין היתר גם כדי לדבר על הסוללה - נושא שבסקירה הקודמת כמעט ולא נגענו בו, פשוט כי המכשיר היה אצלנו רק יומיים ולא באמת אפשר היה להסיק מסקנות. עכשיו, אחרי שבועיים מלאים, אפשר לספר סיפור ברור יותר.

אחת הסיבות המרכזיות שבגללן חיכיתי לאייפון 17 פרו מקס היא הסוללה. בשגרה שלי האייפון 16 פרו מקס שלי כבר לא מחזיק מעמד כמו פעם. בריאות הסוללה שלו ירדה ל-93%, וזה מורגש היטב. בפועל, זה אומר שאני מחובר לשקע לפחות פעמיים ביום, גם אם רוב הזמן אני בכלל יושב מול המחשב. השנה אפל מבטיחה שינוי אמיתי: גוף מאלומיניום שמאפשר מקום גדול יותר לסוללה, יחד עם מערך ניהול יעיל יותר של ביצועים וצריכת אנרגיה. על הנייר זה נשמע כמו קפיצה קדימה, אבל בפועל הכול תלוי בהרגלי השימוש. ניווט כבד, גלילה ברשתות או צילום וידאו ממושך ישפיעו על כל אחד אחרת.

במהלך השבועיים האחרונים בדקתי את זה בשגרה היומיומית שלי. כמעט בכל יום הצלחתי להגיע לשעות הערב - סביב 20:00 - עם בין 35 ל-50 אחוז סוללה. היום שלי התחיל לרוב ב-08:00 או 09:00 וכלל ניווט ברכב עם CarPlay, שימוש קבוע באינסטגרם, וואטסאפ, מיילים ופה ושם צילום. נכון, היו ימים עמוסים יותר וימים קלים יותר, אבל בממוצע לא הייתי צריך לחבר את המכשיר למטען במהלך היום. זה שינוי מהותי לעומת ה-16 פרו מקס שלי, שבצהריים כבר דרש חיבור לחשמל.

ועדיין, צריך לומר את האמת: שום סוללה לא עוקפת את חוקי הפיזיקה. הבלאי יגיע, וברגע שבריאות הסוללה תרד בעוד כמה אחוזים, גם כאן אמצא את עצמי חוזר לשגרה של טעינה באמצע היום. לכן אי אפשר לשבח את השדרוג עד הסוף, כי השאלה האמיתית היא איך הסוללה תתפקד כעבור שנה.

השנה מערכת הצילום של האייפון 17 פרו מקס לא נראית אחרת לגמרי, אבל כן מרגישה אחרת. אפל שיפרה בעיקר את החוויה הכוללת, וזה בולט גם בצילום יומיומי וגם כשמנסים ללחוץ את המערכת לקצה.

נתחיל במצלמה הראשית: גם כאן מדובר בחיישן 48 מגה-פיקסל כמו בשנה שעברה, אבל השדרוג בעיבוד התמונה מורגש. התמונות פחות רועשות, הצבעים קרובים יותר למציאות ויש פחות "מריחות" באזורים כהים.

הטלפוטו הוא עוד נקודה מעניינת. אפל עברה מזום 5x ל-4x, מה שאולי נשמע כמו צעד אחורה, אבל בפועל זה הופך את העדשה לשימושית יותר. צילומי פורטרט נראים טבעיים יותר, והמרחק מהאובייקט מרגיש נכון. אם רוצים ללכת רחוק, יש גם אפשרות ל-8x, שנעשית בקרופ מהחיישן - פחות חד מהזום האמיתי, אבל מספיק בהחלט למסכים ולשיתוף ברשתות.

אבל ההפתעה האמיתית מגיעה דווקא מקדימה. במשך שנים מצלמת הסלפי של האייפון נשארה כמעט אותו דבר - 12 מגה-פיקסל, עם שדרוג קטן יחסית שהגיע באייפון 14 פרו, וזהו. השנה אפל סוף סוף שברה את הרצף: בסדרת האייפון 17 יש מצלמת סלפי חדשה עם חיישן 18 מגה-פיקסל, וזה שינוי שמרגישים מיד. מעבר לרזולוציה הגבוהה, מדובר גם בחיישן מרובע. המשמעות? אפשר לצלם תמונה אופקית גם כשמחזיקים את המכשיר בצורה אנכית. נשמע כמו פרט קטן, אבל בשימוש אמיתי זה נותן חופש אחר לגמרי - צילום טבעי, מהיר, בלי לחשוב על איך לסובב את הטלפון.

יש גם כפתור שמאפשר לשנות את האוריינטציה באופן יזום, ובחלק מהמקרים המצלמה אפילו מזהה לבד שיש יותר אנשים בפריים ומתרחבת כדי להכניס את כולם. זה לא תמיד עובד חלק - לפעמים יש השהיה קלה - אבל הכיוון ברור: אפל ניסתה לשבור הרגל ישן ולהפוך את מצלמת הסלפי לכלי הרבה יותר גמיש.

האייפון 17 פרו מקס הוא מכשיר מרשים - אבל גם כזה שלא תמיד פשוט להסביר למה. מצד אחד, יש כאן את כל מה שאפשר לבקש מסמארטפון פרימיום: עיצוב מחודש שמרגיש רענן, מערכת קירור שעובדת טוב יותר, מסך בהיר מתמיד, סוללה שמחזיקה יום מלא בלי דאגות, ומערך צילום יציב עם כמה שדרוגים חכמים. מצד שני, למי שמחזיק כבר אייפון מהשנתיים האחרונות - השדרוג לא מרגיש כמו קפיצה עצומה. החוויה היומיומית קרובה מאוד למה שכבר הכרנו, וההבדלים מורגשים בעיקר בניואנסים.

כדאי לזכור שגם דגם האייפון 17 פרו - האח הקטן והזהה מבחינת מפרט (מלבד גודל המסך והסוללה) - נמכר ברשת דינמיקה החל מ-5,199 שקלים. כלומר, מי שמעדיף מכשיר קומפקטי יותר יקבל כמעט את אותה חבילה, במחיר נמוך יותר ובמשקל נוח יותר ביד.

אז למי זה מתאים? מי שמחזיק היום אייפון 13 או 14 בהחלט ירגיש את השדרוג - בעיקר במסך, בסוללה ובגמישות של המצלמות. לעומת זאת, בעלי אייפון 15 או 16 יגלו שמדובר יותר בליטוש של מה שכבר עבד טוב מאוד.

בסופו של דבר, האייפון 17 פרו מקס מציב את אפל בדיוק במקום שבו היא אוהבת להיות: לא מהפכנית מדי, אבל כן עם מספיק שדרוגים כדי לשמור על מעמדו כסטנדרט העליון בשוק. זו חבילה יקרה, יוקרתית ומוקפדת - ועדיין, ההחלטה אם לשדרג תלויה פחות באפל ויותר בשאלה באיזה דור של אייפון אתם מחזיקים כרגע.