בשעה שהציבור עקב בדריכות ובדאגה אחר מצבה של האלופה יפעת תומר ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית היוצאת, שנעלמה אמש (ראשון) ונמצאה ונעצרה על ידי המשטרה אחרי שהיה חשש לגורלה, נולדה שאלה אחרת - לא דרמטית כמו גורלה האישי, אך כמעט סמלית לעידן הדיגיטלי שבו כל דבר מתועד.
תומר ירושלמי כאמור נמצאה מאוחר יותר בריאה ושלמה, אך הטלפון הנייד שלה נעלם, והמשטרה בודקת אם הושלך לים.
השאלה המרכזית אתמול עסקה במצבה הפיזי והנפשי, אבל נותרה גם שאלה טכנולוגית פתוחה: האם ייתכן שהטלפון של אחת הדמויות המרכזיות במערכת המשפט הצבאית שוכן כעת על קרקעית הים, ומה בכלל קורה למידע כשסמארטפון שוקע במים מלוחים?
בעידן שבו כל הודעה מתועדת וכל תצלום מגובה בענן, האקט של השלכת טלפון לים כמעט נדמה כטקס מחיקה פיזי - מחווה אנלוגית מול עולם דיגיטלי מקוון שאינו שוכח דבר. אלא שבפועל, גם אם טלפון נשמט אל עומק הים, לא בטוח שהמידע שבו באמת נעלם. המחקרים שנערכו בשנים האחרונות בתחום הפורנזיקה הדיגיטלית מראים תמונה מורכבת בהרבה: סמארטפון שטבע איננו בהכרח אבוד.
במחקר שנערך בכנס המדעי DFRWS בשנת 2019, בשם Forensic Analysis of Water-Damaged Mobile Devices, הוכיחו החוקרים כי באמצעות ניקוי מקצועי, ייבוש מבוקר ושיטות גישה ישירה לרכיבי הזיכרון, ניתן לשחזר נתונים גם ממכשירים שנרטבו באופן חמור. החוקרים בחנו טלפונים שהוטבלו במים - חלקם מים מתוקים וחלקם מים מלוחים - וגילו כי הנזק המשמעותי ביותר נגרם רק כאשר המכשיר היה פעיל בעת השקיעה. במילים אחרות, אם הטלפון היה כבוי כשהושלך, יש סיכוי שהמידע שבו שרד. במקרים שבהם הזרם החשמלי היה פעיל, המים המלוחים גרמו לתהליכי קורוזיה מיידיים בלוח האם ובחיבורים האלקטרוניים, אך גם אז, באמצעות טכניקות מתקדמות כמו "chip-off", כלומר חילוץ שבב הזיכרון הפנימי מהלוח וחיבורו לממשק קריאה עצמאי.
בכתב העת Digital Investigation, שפרסם גירסה מורחבת של אותו מחקר, נכתב כי למרות שהנזק הפיזי למעגלים לעיתים בלתי הפיך, שבב הזיכרון עצמו עמיד יחסית - ואם הוא נשלף בזהירות, ניתן לייצר ממנו דוגמה דיגיטלי של המידע שאוחסן בו. גם במכון התקנים הלאומי של ארצות הברית (NIST) בוצעו בשנים האחרונות ניסויים דומים, שבחנו את יעילותן של שיטות חילוץ מידע ממכשירים שנפגעו ממים.
המסקנה של החוקרים הייתה כי ברוב המקרים שבהם הזיכרון נותר שלם מבחינה פיזית, גם אם המכשיר עצמו חדל לפעול לחלוטין - ניתן לשחזר לפחות חלק מהנתונים המאוחסנים.
עם זאת, יש מגבלה טכנולוגית אחת שקשה מאוד לעקוף: הצפנה. רוב הסמארטפונים המודרניים, ובוודאי מכשירי אפל וסמסונג בדגמים מתקדמים, כוללים הצפנת זיכרון מלאה. המשמעות היא שגם אם השבב עצמו נגיש, תוכנו מוצפן במפתח ייחודי המאוחסן ברכיב נפרד על גבי מעבד אבטחה ייעודי. במכשירים אלה לא ניתן לפענח את המידע בלי המפתח, גם אם הטלפון עצמו כבר אינו פעיל. אפליקציות מסרים כמו וואטסאפ וטלגרם מוסיפות רובד נוסף של הצפנה מקצה לקצה - כך שגם אם נתוני ההודעות נשלפים מהזיכרון, הם ייראו כערבובי ביטים חסרת משמעות ללא המפתח האישי של המשתמש.
מה ייתכן שקרה לטלפון של תומר ירושלמי - ומה הסיכוי להציל אותו?
במדריך שפרסם האתר Forensic Focus בשנת 2025, תחת הכותרת Mobile Forensics: A Short Guide to Digital Evidence Recovery, נכתב כי במקרים של מכשירים מוצפים או שרופים, שיטות החילוץ מתחלקות לשתי רמות - שיקום פיזי של המכשיר לצורך גישה רגילה, או גישה ישירה לחומרה, כאשר הפעלת המכשיר אינה אפשרית. החוקרים מציינים כי הצלחת השחזור תלויה במידת הנזק למעגלים ובשלמות ההצפנה, אך מוסיפים כי "במקרים רבים גם מכשירים שנראו אבודים הוכיחו יכולת שחזור מרשימה".
לפי ההערכות שפורסמו, האיכון האחרון של הטלפון הנייד של תומר ירושלמי נותק באזור החוף בהרצליה, ולאחר מכן המכשיר כובה. אם אכן הוא נפל או נזרק לים, המשמעות היא שהתהליך שעבר תלוי בכמה גורמים: האם היה פעיל, כמה זמן שהה במים, והאם מדובר במים מלוחים. במקרה של טביעה במי ים, הסיכוי לשחזור נתונים קיים - אך הוא יורד משמעותית ככל שהמכשיר נותר במים זמן רב יותר.
לפי המאמר Smartphone Salt Water Damage, Recover Your Data שפורסם בינואר 2025, מה שממית את המכשיר אינו עצם הטבילה במים - אלא הקורוזיה המהירה שמלח הים גורם.
המלח יוצר שכבות מוליכות הגורמות לקצר מיידי ולפירוק החיבורים העדינים על הלוח. כותבי המחקר מדגישים כי השלב הראשון הקריטי להצלה הוא כיבוי מיידי של המכשיר - השארתו פעילה אפילו לדקות עלולה לגרום לשריפה של המעגלים. לאחר מכן יש לשטוף את המכשיר במים מתוקים כדי להסיר שאריות מלח, לייבש באיטיות, ולהעבירו לטיפול מקצועי. רק במעבדה ניתן לפרק את המכשיר, לנקות את שבב הזיכרון ולנסות לבצע חילוץ דיגיטלי מדויק.
במונחים מעשיים, משמעות הדבר היא שגם אם הטלפון של תומר ירושלמי שוכן כעת במים, סיכויי השחזור תלויים כולו במשך הזמן שעבר ובאופן שבו יימצא.
אם הוא יימצא בקרוב, ניתן יהיה לנסות חילוץ ברמת שבב, אך אם עברו ימים ארוכים, המלח כבר עלול לפרק את המגעים עד כדי חוסר יכולת קריאה.
במכשירים מודרניים שמוגנים בהצפנה מלאה, כמו אייפון או אנדרואיד עדכני, גם במידה והזיכרון הפיזי ישרוד, תוכנו יישאר מוצפן ולא ניתן לקריאה בלי המפתח שנמצא ברכיב האבטחה של המכשיר.
והענן? לפעמים הוא השכפול הנאמן של הקרקעית
למעשה, גם אם המכשיר של תומר ירושלמי טבע וניזוק כליל, ייתכן שהמידע שבו לא אבד. רוב המשתמשים כיום מפעילים גיבוי אוטומטי לענן - בין אם ל-iCloud של אפל ובין אם ל-Google Drive באנדרואיד - שבו נשמרות תמונות, אנשי קשר, ולעיתים גם תכתובות מאפליקציות. חלק מהגיבויים הללו מוצפנים במפתח אישי, אך ברמה עקרונית ניתן לשחזרם באמצעות גישה מורשית או צו משפטי. המשמעות היא שגם אם המכשיר עצמו יאבד במים, המידע יכול לצוף מחדש ממקום אחר.
במקרה של אפליקציות כמו וואטסאפ, המשוכה גבוהה עוד יותר. לפי ההסבר הרשמי של החברה, ההצפנה מקצה לקצה נועדה למנוע כל גישה לתוכן ההודעות - גם מצד וואטסאפ עצמה.
ההצפנה והפענוח מתבצעים אך ורק במכשירים של השולח והנמען, כאשר לכל הודעה נוצר מפתח הצפנה ייחודי, המשתנה באופן דינמי בכל שליחה. המשמעות היא שגם אם חוקרים יצליחו לשחזר את קובצי הנתונים עצמם משבב הזיכרון של המכשיר, הם לא יוכלו לקרוא את תוכנם בלי מפתח ההצפנה הפרטי המאוחסן במכשיר. וואטסאפ טוענת כי אין לה אפשרות לקרוא הודעות, להאזין לשיחות או לשחזר את המידע עבור גורמי אכיפת החוק - גם אם תתקבל בקשה רשמית. ברם, ישנן טענות עיקשות של-FBI ולגורמים נוספים יש בכל זאת "דלתות אחוריות שקטות" שהוטמעו בתוכנה עצמה, אז ייתכן שגם לזה אפשר בכל זאת להגיע.