בדקנו: המסך החדש של סמסונג שהופך את הטלוויזיה לתמונה

זוכרים איך הטלוויזיה השתנתה כמעט בלי שנשים לב? היא הפכה לדקה יותר, חכמה יותר, גדולה הרבה יותר - אבל בשנים האחרונות משהו בתהליך הזה פשוט נתקע. המסכים גדלו ל-65 אינץ' כאילו זה מינימום תעשייתי, איכות התמונה המשיכה להשתפר, אבל הבעיה האמיתית נשארה זהה: ברגע שמכבים את הטלוויזיה, נשאר על הקיר ריבוע שחור ענק שאין באמת מה לעשות איתו. הוא לא מוסיף לחלל, לא משתלב בעיצוב, ורק מזכיר לנו כמה הטכנולוגיה שכולנו תלויים בה יכולה להיות נוכחת מדי.

בסמסונג, שתסגור בשנה הבאה 20 שנה כיצרנית הטלוויזיות הגדולה בעולם, החליטו לקחת את המצב הזה לכיוון אחר. אם כבר יש לכם מסך גדול על הקיר - למה שלא יתפקד כפריט דקורטיבי לכל דבר? וזה בדיוק הרעיון מאחורי סדרת ה-The Frame Pro של החברה. טלוויזיה שמנסה להיראות כמו תמונה, ולא רק כשטלוויזיה דולקת.

קיבלתי את דגם ה-65 אינץ' (QE65LS03FWUXIL) לבדיקה כדי להבין האם זה באמת עובד ביומיום, האם האשליה משכנעת, ובעיקר - האם כל ההתעסקות הזו בעיצוב לא פוגעת במשהו הרבה יותר חשוב: איכות הצפייה.

העיצוב הוא עדיין לב העניין כאן, והאמת היא שזו בדיוק הסיבה שבחרתי להציב את ה-Frame Pro בחדר השינה. בסלון כבר יש לי מסך OLED מתקדם, כזה שאי אפשר באמת להתחרות בו מבחינת איכות תמונה - אז החלטתי לבדוק את הדגם של סמסונג דווקא במקום שבו העיצוב משחק תפקיד לא פחות מהטכנולוגיה. וכאן, צריך להגיד, ה-Frame Pro עושה משהו שאף טלוויזיה אחרת כמעט לא מנסה: הוא מוותר על הנוכחות הטלוויזיונית ומתחפש לתמונה על הקיר.

וכאן מגיעה המסגרת - החלק שאפשר לפספס עד שלא משתמשים בו בפועל. מדובר במסגרת מגנטית שמצמידים לקצוות המסך, בלי כלים ובלי שום עניין מורכב. פשוט להצמיד, והיא יושבת במקום. אני בחרתי בגימור עץ, ומהר מאוד גיליתי עד כמה זה משנה את כל הסיפור: ברגע שהמסגרת על המסך, הוא נראה כמו הדפס יוקרתי שתלוי על הקיר, לא כמו טלוויזיה שמנסה להסתתר. כמה אנשים שנכנסו לחדר בכלל לא שמו לב שמדובר במסך - וזה רגע שממחיש כמה הרעיון הזה יכול להיות אפקטיבי.

האשליה הזו לא הייתה עובדת בלי הציפוי המט שסמסונג שימרה גם בדגם הזה, אותו טיפול שמפחית השתקפויות בצורה דרמטית והופך את התמונה במצב "אמנות" לכזו שמתנהגת פחות כמו מסך ויותר כמו דף מודפס. גם באור יום ובתאורה חזקה, כמעט ואין סימנים לכך שמדובר בפאנל Neo-QLED. מבחינת ההתנהגות שלו על הקיר - זו אולי התכונה הכי מרשימה במסך הזה.

לצד זה, החידוש הגדול השנה נמצא דווקא במה שלא רואים: תיבת ה-Wireless One Connect החדשה. או במילים פשוטות: כל הכבלים והחיבורים עוברים לקופסה אחת שאפשר להחביא בארון או בשידה, והמסך עצמו מקבל את התמונה אלחוטית ב-4K. בלי כבלים שמטפסים על הקיר, בלי חורים בקיר, ובלי בלגן מיותר - וזה בדיוק מה שמאפשר למסך להיראות כמו חלק מהעיצוב, ולא כמו מכשיר ששואב את כל תשומת הלב.

כשעברתי מהמסך הקודם שלי - LG בטכנולוגיית NanoCell, בן קצת יותר מארבע שנים - אל ה-Frame Pro, ההבדל היה מורגש מהר מאוד. אחת הבעיות הבולטות של ה-NanoCell הייתה השחור: הוא פשוט לא נראה שחור. גם בסצינות שהיו אמורות להתחיל בחושך מוחלט, המסך תמיד השאיר שכבה אפורה שאי אפשר להתעלם ממנה. זה לא "פחות מרשים" - זה ממש משפיע על כל האווירה של התמונה.

אבל הבעיה הגדולה באמת הייתה התאורה האחורית. בחדר חשוך, המסך היה מאיר אזור אחד באופן כל כך לא שוויוני, שבמקום לראות חושך אחיד - היית מקבל כתם מואר אחד באמצע התמונה. לפעמים זה היה קורה סביב אובייקט בהיר, ולפעמים בלי שום סיבה נראית לעין. וזה לחלוטין הורס את החוויה: ברגע שהעין שלך תופסת את הזליגה הזו, קשה מאוד להתרכז במה שמתרחש על המסך.

המעבר ל-Frame Pro שם סוף כמעט מוחלט לשתי הבעיות האלה. הפאנל כאן הוא Neo QLED - בעצם Mini-LED עם שליטה הרבה יותר מדויקת בעוצמת האור ובפיזור שלו - והתוצאה בשטח מורגשת מיד. בסצינות חשוכות אין כמעט זליגות אור, והאזורים השחורים נראים סוף סוף כמו שחור אמיתי ולא כמו שכבה דהויה. זה נותן לתמונה עומק שהיה חסר מאוד במסך הקודם, ויוצר תחושה הרבה יותר "תלת-ממדית", כאילו יש מרווח בין האלמנטים על המסך ולא הכול שטוח ומכווץ.

הבהירות היא עוד נקודה שבה ה-Frame Pro משחק בליגה אחרת. הוא מגיע ליותר מ-1,000 ניטים בתכני HDR, וזה משהו שמרגישים לא רק במספרים אלא בשימוש אמיתי: נקודות אור חזקות באמת נראות חזקות, מעברים בין כהה לבהיר מרגישים נקיים, ובחדר מואר אין תחושת מאבק כמו שהייתה לי ב-NanoCell ברגע שנכנס טיפה שמש. תכנים מודרניים - במיוחד כאלה שמנצלים HDR בצורה אגרסיבית - נראים פשוט טוב יותר.

ועדיין, חשוב לומר ביושר: זו לא חוויה של OLED. מי שמכיר את העומק הלא הגיוני של OLED ואת היכולת שלו להציג שחור מוחלט יראה את ההבדל. ה-Frame Pro מצליח להיות מרשים מאוד, אבל הוא לא מחליף OLED מבחינת איכות מוחלטת של ניגודיות או עומק תמונה. מצד שני, הוא גם לא מתיימר לעשות את זה - והתוצאה שהוא כן מציג מצוינת בתוך הקטגוריה שלו.

הממשק בדגמים החדשים עבר רענון משמעותי, והוא ממשיך להיות ממוקד-תוכן. כל שירותי הסטרימינג הפופולריים - מנטפליקס, דרך דיסני+, אמזון פריים וידאו וכלה ביוטיוב - זמינים כמובן. לשמחתנו, סמסונג ממשיכה לתמוך באופן מלא בשוק המקומי, כך שגם האפליקציות הישראליות (כמו סלקום TV, נקסט TV, וקשת 12) פועלות בצורה חלקה ומהירה. הניווט בין האפליקציות ובין הגדרות הטלוויזיה מרגיש זריז, והמעבר בין צפייה רגילה ל"מצב אמנות" (Art Mode) הוא מיידי - קריטי לאשליית ה"תמונה" שהמסך מנסה ליצור.

כאן, המערכת נכנסת לתפקידה הבלעדי. מצב האמנות הוא לא סתם שומר מסך, אלא סביבה בפני עצמה. המערכת מציעה גישה ל"Art Store" - חנות אמנות עצומה המכילה אלפי יצירות אמנות וצילומים ממוזיאונים וגלריות מובילות בעולם (אם כי, הגישה המלאה דורשת דמי מנוי, בחלקה). המנגנון עובד מצוין:

• התאורה: חיישן האור המובנה דואג להתאים את רמת הבהירות וגוון הצבע של התמונה המוצגת (והמסגרת סביבה) לאור הסביבה, כך שהתמונה נראית פחות כמו מסך מואר ויותר כמו בד מודפס או ציור שמוטבע על נייר.
• מצבי השינה: חיישן תנועה מזהה אם אין אף אחד בחדר ומכבה את התצוגה כדי לחסוך בצריכת חשמל (אם כי, גם במצב "אמנות" צריכת החשמל נמוכה יחסית).

למעשה, אם לקצר, סמסונג הצליחה להפוך את ה"באג" של המסך השחור ל"פיצ'ר" מרשים ביותר מבחינה טכנולוגית. האשליה אכן משכנעת, בעיקר בזכות המסך המט וחיישני התאורה. יחד עם זאת, הפוטנציאל המלא של הספרייה האמנותית נותר נעול מאחורי חומת מנוי, וזה פוגם מעט בחוויית הבעלות. כדי לעבור למצב אומנות, כל מה שצריך זה ללחוץ לחיצה בודדת על כפתור הכיבוי (לחיצה ארוכה מכבה את המסך).

הנקודה שבסופו של דבר אי אפשר להתעלם ממנה היא שה-Frame Pro הוא מסך שמגיע עם אג'נדה מאוד ברורה - והוא עומד בה כמעט עד הסוף. הוא לא מנסה להיות המסך הכי מתקדם בשוק, הוא לא מנסה להתחרות ב-OLED על איכות מוחלטת, והוא בטח לא מיועד לגיימרים שמודדים כל מילישנייה. הוא מיועד למי שרוצה טלוויזיה טובה, כזו שמספקת ביצועים מרשימים לאורך כל היום, אבל שלא תיראה כמו טלוויזיה כשהיא כבויה.

מבחינת איכות תמונה, זו קפיצה משמעותית ממסכי הדור הקודם של LCD כמו ה-NanoCell שהיה אצלי - שחור עמוק בהרבה, פחות זליגות אור, בהירות גבוהה שמנצלת HDR כמו שצריך וצבעים שנראים סוף סוף כמו שצריך להיראות ב-2025. זה עדיין לא OLED, והשחור של OLED נשאר בינתיים מחוץ להישג יד של Mini-LED, אבל זו חוויה קרובה מספיק ברוב המצבים - ובמקרים מסוימים אפילו עדיפה בחדרים מוארים.

ומהצד השני של המשוואה, העיצוב כאן הוא לא גימיק. המסגרת המגנטית, הציפוי המט והעובדה שהמסך לא דורש שום כבל גלוי כמעט - כל אלה יוצרים מכשיר שבאמת יכול להיעלם לתוך החלל. ואם אתם, כמוני, מחפשים משהו שלא יגנוב את כל תשומת הלב בחדר שבו אתם גם חיים ולא רק צופים, זה יתרון שקשה להפריז בחשיבותו.

אז האם זה מסך לכולם? לא. מי שמחפש את הטכנולוגיה הכי מתקדמת או גיימינג בקצב פסיכי - ימצא אלטרנטיבות טובות יותר. אבל למי שמחפש מסך שמאזן בין עיצוב לאיכות צפייה, ושמצליח להרגיש כמו חלק מהבית ולא כמו ריבוע שחור ענקי על הקיר, ה-Frame Pro הוא מוצר שפוגע בדיוק במקום. המחיר: כ-7999 שקלים.