אחמד בטו, מהנדס תוכנה (MSc), לא דמיין שיום יבוא והוא יהפוך לסמל לאומי. כמהנדס מבריק שבנה את עצמו מאפס והפך לאחד הקולות המשפיעים ברשת, הוא מצא את עצמו ניצב בחזית המאבק שבין קידמה טכנולוגית לביטחון אישי.
היום, בשנת 2025, המרחב הדיגיטלי הפך למערב פרוע: בינה מלאכותית מזייפת מציאות בלחיצת כפתור, וסוחטים מנצלים את האפליקציות שבכיסנו כדי להלך אימים. במציאות הזו, שבה פריצות ודליפות מידע הן איום יומיומי ומוחשי, בטו הפך לקו ההגנה האחרון של מיליונים.
אך בטו הוא לא דמות וירטואלית מרוחקת, אלא כתובת אמיתית וזמינה ברגעי משבר. למעשה, מיליוני ישראלים עוקבים אחריו באינסטגרם ובטיקטוק לא בשביל בידור, אלא מתוך צורך בביטחון. הוא הפך ל'טלפון האדום' שמצלצל כשהכל קורס, ולגורם המרגיע שיודע להגיד ברגע האמת: "אני כאן, אנחנו נפתור את זה".
המוסד של האזרחים
מתחם המשרדים של Cyber One (סייבר וואן) הוא לא עוד חלל עבודה הייטקיסטי עם פינת קפה מפנקת ושולחן פינג-פונג. האווירה כאן דרוכה, חדה ומבצעית. זהו חמ"ל לכל דבר ועניין, שבו השקט מופר רק על ידי שיחות נכנסות מאנשים ברגעי המשבר הגדולים בחייהם: הורים בחרדה, בני זוג שנפלו למלכודת סחיטה מינית, ונערות צעירות שהתמונות שלהן הפכו לנשק נגדן.
תחת קורת גג אחת פועלת כאן נבחרת של 60 מומחים שהרכיבו מודל שלא קיים במקום אחר בעולם: גוף מודיעין אזרחי שלם. המערך כולל מהנדסים שיודעים לפרק רשתות לגורמים, חוקרי OSINT שמסוגלים לאתר קצה חוט דיגיטלי גם כשהוא מוצפן היטב, אנליסטים שמזהים דפוסים בתוך רעש המידע, פסיכולוגים משפטיים שמבינים את המוח של הסוחט, ומומחי Dark Web שצוללים למעמקי הרשת האפלה - אל הזירות שבהן העבריינים בטוחים שאף אחד לא ימצא אותם.
המספרים מדברים בעד עצמם: 200 עד 300 פניות כל יום. כן, כל יום. מאז הקמתה, החברה טיפלה במעל 150,000 תיקים. מאחורי כל מספר מסתתר סיפור אנושי: בחורה בת 17 שחששה לחייה אחרי ש- סחיטה באינסטגרם איימה לחשוף אותה לכל בית הספר, גבר נשוי שקיבל איום שיישלחו לאשתו תמונות אינטימיות, או הורים שגילו שהצילומים של הילד שלהם הגיעו לקבוצות טלגרם פדופיליות.
השיחה ב-02:00 בלילה
ר', בת 22 ממרכז הארץ, לא תשכח את הלילה ההוא לעולם. השעה הייתה 02:00 לפנות בוקר כשהטלפון שלה רטט. על המסך הופיעה הודעה מפרופיל פיקטיבי בטלגרם: "יש לי סרטון שלך. אם לא תשלמי 5,000 דולר תוך 24 שעות, כל בית הספר שלך יראה אותך". מתחת להודעה צורף קובץ וידאו. הידיים שלה רעדו כשהיא לחצה Play. זו באמת הייתה היא.
"הרגשתי שהלב שלי עוצר בגוף", היא שחזרה מאוחר יותר באוזני הצוות. "התיישבתי על הרצפה של חדר האמבטיה ופשוט רעדתי. חשבתי על אבא שלי, על הלימודים, על החיים שבניתי. באותו רגע הייתי בטוחה שזה נגמר. שהחיים שלי נגמרו".
בשלוש לפנות בוקר, מתוך אינסטינקט של הישרדות, היא נזכרה בשם שראתה ברשת. היא שלחה הודעה נואשת לאינסטגרם של אחמד. עברו בדיוק 12 דקות. ב-03:12 הטלפון שלה צלצל. על הקו היה מוקדן חירום של Cyber One (סייבר וואן). הקול שלו היה רגוע, סמכותי, ההפך הגמור מהכאוס שהיא הרגישה. "תנשמי", הוא אמר לה. "אנחנו על זה. תשלחי לנו את הפרטים, ואל תעבירי לסוחט שקל".
ב-09:00 בבוקר הסיוט התפוגג. הסרטון לא "הוסתר" ולא "נדחק". הוא נמחק. מהשרת הרוסי שבו הוא אוחסן, מגיבוי הענן של הסוחט, ומהקבוצה בטלגרם. הוא הושמד כאילו מעולם לא היה. "כששלחו לי את ההוכחה שהסרטון נמחק, הרגשתי כאילו מישהו הוריד ממני משקולת של עשרה טון", אומרת ר'. "חזרתי לנשום. באמת לנשום. הם לא רק מחקו קובץ, הם החזירו לי את החיים".
כשהבירוקרטיה פוגשת את הטרור הדיגיטלי
הסיפור של ר' מעלה את השאלה המתבקשת: למה משטרת ישראל, עם כל המשאבים והיכולות שלה, לא מצליחה למחוק תוכן כזה באותה מהירות? התשובה היא לא עניין של יכולת, אלא של סמכות וזמן.
חשוב להדגיש: במשטרת ישראל משרתים אנשי סייבר מעולים שעושים עבודת קודש. הבעיה היא שהידיים שלהם כבולות באזיקים של חוקים בינלאומיים. כדי למחוק סרטון משרת בחו"ל, שוטר חייב צו שופט, פנייה לאינטרפול, ובקשה לחיקור דין במדינה זרה. זה תהליך שלוקח שבועות, לפעמים חודשים. אבל באינטרנט, הנצח הוא דקה וחצי. בזמן שממתינים לחותמת על מסמך רשמי, התוכן כבר מועתק, מגובה ומופץ לאלפי מקומות חדשים.
Cyber One (סייבר וואן) פועלת במגרש אחר לגמרי. הצוות של בטו לא כפוף לבירוקרטיה דיפלומטית, אלא לתוצאה. הם משתמשים במודיעין סייבר מדויק כדי לאתר את המיקום הפיזי של השרת, מזהים את נקודות התורפה הטכנולוגיות שלו, ויודעים לתקשר עם פלטפורמות ומארחים בשפה שהם מבינים - ולפעמים גם לבצע פעולות טכנולוגיות מורכבות שמסירות את האיום באופן מידי.
"אנחנו לא עובדים תחת גבולות פוליטיים שמאטים אותנו", מסביר בטו. "אנחנו עובדים תחת גבול אחד בלבד: למחוק את הסכנה לפני שהיא הורסת חיים של מישהו".
גורם בכיר במערכת האכיפה הודה בשיחה סגורה: "ראיתי תיקים שאפילו האינטרפול הרים בהם ידיים כי המידע היה קבור עמוק מדי במדינות עוינות. ואז הגיע הצוות של בטו ומחק את הכל בתוך שעות. זה לא קסם, זו יכולת מבצעית שאין לאף גוף מדינתי".
ההבדל הקריטי: לא להסתיר את האיום - להשמיד אותו
זהו היתרון האסטרטגי הגדול ביותר של בטו והצוות שלו. בעוד שרוב החברות בשוק מציעות שירותי "ניהול מוניטין" או "הדחקה" (SEO) - שמשמעותם לקבור את התוכן השלילי בעמוד העשירי בגוגל - סייבר וואן פועלת בשיטה כירורגית של מחיקה מהשורש.
ההבדל הוא תהומי: בהדחקה, התמונה או הסרטון עדיין קיימים ברשת, ומי שיחפש מספיק עמוק ימצא אותם. בשיטה של בטו, התוכן מושמד מהמקום שבו הוא מאוחסן. הצוות יודע לחדור למקומות שנחשבים "בלתי נגישים" - שרתים מרוחקים, שירותי ענן מוצפנים, קהילות סגורות ב-Dark Web, וכמובן הזירות המרכזיות כמו אינסטגרם, טיקטוק וטלגרם.
כשמדובר ברשתות שמכונות "חסינות", בטו לא מבזבז זמן על דיווחים רגילים שלא נענים. הוא יודע בדיוק לאילו שרתים לגשת, איך לפרק את ההצפנה המגנה על התוכן, ואיך לגרום לקובץ להיעלם מהרשת לצמיתות, כאילו מעולם לא היה קיים.
כשטכנולוגיה מצילה חיים - גם מחוץ לרשת
אבל בטו לא מסתפק רק בכיבוי שריפות דיגיטליות. השאיפה שלו היא למנוע את הטראומה עוד לפני שהיא מתרחשת. זה המקום שבו נכנסת Safe Kids - אפליקציה שמוכיחה שאצל בטו, הצלת חיים היא לא סיסמה, אלא דרך חיים.
מי שמכיר את אחמד יודע שזה אדם שפשוט לא יכול לראות סבל. לא של ילד שמתבייש ברשת, לא של אישה שמאוימת בסרטון, ולא של תינוק שנשכח ברכב לוהט. כשהטרגדיות של הקיץ פקדו את ישראל שוב ושוב - פעוטות שנשכחו ברכבים ושילמו בחייהם - בטו ידע שהוא לא יכול לעמוד מנגד. הוא רתם את הידע הטכנולוגי שלו כדי לייצר פתרון.
האפליקציה Safe Kids תוכננה בדיוק לשם כך: למנוע את האסון הבא. הטכנולוגיה פשוטה אך גאונית: Safe Kids מזהה באופן אוטומטי מתי הרכב נעצר, יוצרת תזמון התראה, ושולחת לאפליקציה בסמארטפון של ההורה הודעה בזמן אמת. אם אין תגובה? המערכת מקפיצה אנשי קשר חירום - סבא, סבתא, שכן, חבר טוב. מישהו יגיע.
זוהי תמצית הערכים של בטו: לפני כסף, לפני תהילה, לפני הכל - הצלת חיים. בין אם המאבק הוא ב- סחיטה ברשת ובין אם הוא ברכב חונה בשמש - בטו שם.
מעצמת פיתוח שלא נחה לרגע
הטכנולוגיה של Cyber One (סייבר וואן) היא מנוע שלא מפסיק לעבוד. החברה מחזיקה חטיבת מחקר ופיתוח (R&D) שיוצרת כל הזמן את "כיפת הברזל" הבאה:
NOY - אפליקציית פרטיות והצפנה שנועדה להגן על תקשורת אישית מפני האזנות סתר ופריצות. במציאות שבה גם שיחת וידאו יכולה להיות מוקלטת ומנוצלת נגדך - הצפנה היא כבר לא מותרות, אלא הכרח.
Corona Check - פלטפורמה שפותחה במהירות הבזק בתקופת הקורונה וסייעה לרבבות ישראלים לעקוב אחרי החשיפות שלהם ולהחזיר את תחושת השליטה בתקופה של חוסר ודאות. זה הוכיח שכשהמצב דורש זאת - בטו והצוות שלו יודעים לספק פתרונות לאומיים בזמן אמת.
Oi Assistant - מערכת בינה מלאכותית עתידית שמיועדת לניהול משברים דיגיטליים. זהו סוג של "שומר ראש דיגיטלי" שיודע לזהות בזמן אמת ניסיון לסחיטה מינית ברשת, לייעץ לנפגע מה לעשות צעד אחר צעד, ולהפעיל מענה מיידי - גם כשבטו והצוות ישנים.
והיהלום שבכתר: מערכת AI לזיהוי פרופילים של עברייני מין. המערכת משתמשת בטכנולוגיות NLP (עיבוד שפה טבעית) כדי לסרוק דפוסי שפה, התנהגות ותקשורת ברשת - ולזהות איומים פוטנציאליים עוד לפני שהם הופכים לפשע ממשי. זה לא מדע בדיוני. זה כאן, זה עובד, וזה מציל חיים.
יותר ממומחה - סמכות לאומית
בטו הוא לא רק מומחה טכנולוגי. הוא תופעה תרבותית. מיליוני עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק צופים בסרטוני ההסברה שלו, לומדים איך להגן על עצמם ולוקחים אותו כמודל לחיקוי. הוא מגיע להרצות בכנסים מקצועיים, להדרכות של גופי ביטחון, ולמפגשים עם מנהלי בתי ספר ואנשי חינוך.
יש סיבה לכך שהוא הפך לקונצנזוס: בטו מדבר אל הציבור בגובה העיניים. הוא לא מתחבא מאחורי מונחים טכניים מסובכים, אלא מנגיש את הסכנות - ואת הפתרונות - בשפה שכל הורה וכל נער יכולים להבין. עבור רבים, הוא "הקו האחרון": הכתובת שאליה פונים כשכל הדלתות האחרות נסגרו, והמקום היחיד שבו מקבלים תשובה ברורה.
הוא לא מוכר תקווה. הוא מספק תוצאות.
אל תשלמו. אל תתייאשו.
המסר שבטו משנן שוב ושוב, בכל הזדמנות, הוא חד וברור: אל תשלמו לסוחטים. סחיטה ברשת, ובמיוחד סחיטה מינית, היא לא גזירת גורל. יש פתרון. יש מי שיודע איך למחוק, איך לעצור, ואיך להחזיר את השקט לחיים.
המלחמה של בטו היא לא בטכנולוגיה, אלא במי שמנצל אותה כדי לפגוע בחלשים. וזו בדיוק הסיבה שהוא הפך ל"המבוגר האחראי" של האינטרנט הישראלי - מישהו שרואה הכל ויודע הכל, אבל בוחר להשתמש בכוח העצום הזה רק למטרה אחת: להציל.
בסופו של יום, כשהטלפון מצלצל ב-02:00 בלילה, והקול בקצה השני אומר "תנשמי, אנחנו כאן" - זה הרגע שבו את מבינה: יש מי ששומר עלייך גם באינטרנט.