בעוד כשבועיים יגיע ראש הממשלה נתניהו לאחוזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. על הפרק: הבקשות הישראליות לתמיכה אמריקנית בחופש הפעולה הישראלי מול חמאס, חיזבאללה ואף בסוריה; המשך הסיוע הביטחוני לישראל לצד קידום הסכמי אברהם, וכמובן - הלחץ על איראן.
השאלה היא מה הנכס שנתניהו יביא לשולחן - בימים האחרונים הוא קיבל הזדמנות לקלף מנצח.
בסוף השבוע הכריזה ארצות הברית על ברית טכנולוגית חדשה, Pax Silica, המאגדת תשע מדינות שנבחרו בקפידה כשותפות עיקריות למאבק הגלובלי על השליטה בשרשראות האספקה של הטכנולוגיות הקריטיות של המאה ה־21. לצידן של יפן, דרום קוריאה, סינגפור, הולנד, בריטניה ואוסטרליה, נכללות בברית גם שתי מדינות מהמזרח התיכון: איחוד האמירויות וישראל.
עצם הכללתה של ישראל ביוזמה הזו אינה מובנת מאליה. ישראל היא מעצמת סייבר וטכנולוגיות ביטחוניות, אך היא אינה נחשבת למובילה עולמית בתחומי דיפ־טק כגון תשתיות בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי וייצור שבבים, הדורשים השקעות עתק במעבדות, פקולטות אקדמיות, תשתיות אנרגיה ונתונים, ובעיקר מדיניות ממשלתית המתעדפת חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח על פני שיקולי רווח מהיר.
ישראל צורפה למועדון היוקרתי בעיקר בזכות קרבתה האסטרטגית לארה"ב וחשיבותה לחברות שבבים אמריקאיות המחזיקות כאן מרכזי פיתוח ונהנות מגישה לידע ישראלי ייחודי בנישות כמו תכנון ועיצוב שבבים, IP, מטרולוגיה וסייבר. אך דווקא כאן טמון הפוטנציאל האמיתי: אם ישראל תדע לממש את ההזדמנות, היא לא תישאר רק שותפה אלא תהפוך לשחקן מפתח, ולא רק בתקופת ממשל אוהד.
לישראל יש נכסים ייחודיים עבור היוזמה החדשה: הון אנושי יוצא דופן, תרבות חדשנות מוכחת וחוסן מרשים של המגזר הטכנולוגי, כפי שהופגן גם במהלך שנתיים של מלחמה, שבשיאן כרבע מעובדי ההיי־טק גויסו למילואים.
לנוכח המאבק הבין-מעצמתי על הגמוניה כלכלית, טכנולוגית וגיאופוליטית, הלויאליות האסטרטגית הברורה של ישראל לארה"ב מהווה נכס משמעותי נוסף. המגזר הפרטי בישראל רואה כבר שנים בארה"ב במדינת היעד המרכזית לטכנולוגיה ולהשקעות שלו.
אחרי 7 באוקטובר, גם למקבלי ההחלטות בירושלים ברור כי עידן ה"הליכה בין הטיפות" הסתיים. וושינגטון היא השותפה האמינה היחידה של ישראל. סין, שהיו מי שסברו שיכולה להוות משקל נגד כלשהו, בחרה במהלך המלחמה בקו אנטי־ישראלי ברור והוכיחה כי אין ביכולתה - להשפיע על מה שקורה באזור..
המסקנה: בעולם בו מדינות רבות מנסות לגדר סיכונים ולשמור על יחסים עם כל המעצמות, ישראל יכולה להיות אי נדיר של נאמנות לארה"ב - נכס אסטרטגי שמעט מאוד מדינות יכולות להציע כיום, ובוודאי לא במזרח התיכון.
כדי למנף את ההזדמנות, ישראל חייבת לגבש יוזמה הכוללת שלושה צעדים מרכזיים:
1. הצעד הראשון הוא הקמת מסגרת שותפות טכנולוגית חדשה עם ארצות הברית, שתתרחב בהמשך לשאר החברות ביוזמת Pax Silica. במסגרת זו יש לחתום על מזכר הבנות טכנולוגי אמריקאי-ישראלי, שיבטיח השקעה משותפת בהיקפים דומים לסיוע הביטחוני האמריקאי, העומד על כ־3.3 מיליארד דולר בשנה, בתחומים של בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, טכנולוגיות אנרגיה מתקדמת ושבבים.
2. במקביל, על ישראל לעגן את נכסיותה כנאמנה לסטנדרט האמריקאי ולהשלים חקיקה שתגביה את "חומת האש" סביב האקוסיסטם הטכנולוגי: פיקוח הדוק יותר על יצוא טכנולוגיות בעלות שימוש כפול (אזרחי וצבאי), חיזוק מנגנוני הבקרה על השקעות זרות בתשתיות, והגנה על המחקר האקדמי והטכנולוגי בתחומים רגישים לביטחון הלאומי.
3. הצעד השלישי, והשאפתני ביותר, הוא הקמת "פרויקט תל אביב" - גרסה ישראלית לפרויקט מנהטן האמריקאי, שריכז את מיטב המדענים, המהנדסים והמשאבים הפיננסיים של האומה למען מטרה אסטרטגית של פיתוח נשק גרעיני לפני גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. בדומה, על ישראל לפעול כדי לרכז את מיטב המוחות בהנדסת חומרים וננו־טכנולוגיה במטרה לפתח שיטות לייצור חומרים קריטיים לתעשיית ההיי־טק העולמית: ניאודימיום, קובלט, גרמניום וטרנטיום הם חומרים קריטיים המשמשים בייצור מגנטים חזקים, שבבים, סיבים אופטיים וחיישנים - רכיבים חיוניים בטלפונים חכמים, רכבים חשמליים ומערכות נשק מתקדמות כמו טילים מונחים, מערכות ראייה תרמית וציוד לוחמה אלקטרונית.. שוק זה נשלט כיום כמעט לחלוטין בידי סין, שבנתה מונופול בתחום של עיבוד מתכות נדירות ואף משתמשת בו ככלי כפייה גיאו־פוליטי וכלכלי, כפי שעשתה מול יפן ובשנה האחרונה אף מול ארה"ב. לוושינגטון אין מענה אמיתי לדומיננטיות הסינית בתחום, וישראל יכולה להוות שותפה משמעותית לה בפריצת דרך טכנולוגית שתאפשר יציאה מהמבוי הסתום
בשבוע שעבר אירחנו ב"מיינד ישראל" מפגש עם משלחת אמריקאית שכללה בכירים מהתעשייה, האקדמיה ואף מהמגזר הציבורי משתי המדינות. האטרקטיביות הטכנולוגית של ישראל בלטה מאוד אך גם ההבנה שפעילות המגזר הפרטי הישראלי חייבת להיתמך במדיניות ממשלתית נחושה ולכלול את כל המגזרים הרלוונטיים.
מדובר במהלך "משנה משחק" שיחזק דרמטית את נכסיותה של ישראל בעיני וושינגטון, יעמיק את עצמאותה הכלכלית, ויעניק לה מעמד חדש בזירה האזורית והבינלאומית. במאבק העולמי על עתיד הטכנולוגיה, ישראל יכולה להישאר אורחת מכובדת או להפוך לשותפה אסטרטגית חיונית. הבחירה בידיה.
ד"ר אבנר גולוב הוא סגן נשיא מיינד ישראל, כיהן כבכיר במטה לביטחון לאומי