יוטיובר הטכנולוגיה הבריטי ארון רופש מייני, המוכר בשם Mrwhosetheboss, פרסם סרטון יוצא דופן שבו הוא מנתח שני סמארטפונים נדירים שהוברחו מצפון קוריאה, וחושף דרכם כיצד המשטר משתמש בטכנולוגיה ככלי פיקוח, צנזורה ושליטה תודעתית על אזרחיו. מדובר בשני מכשירים פעילים לחלוטין, דבר חריג במדינה שבה הגישה לעולם החיצון כמעט ואינה קיימת, ושבה אפילו שליחת הודעת טקסט החוצה נחשבת למשימה כמעט בלתי אפשרית.
המכשירים שנבדקו הם Han 701, טלפון מוזל, ו-Sam Taes 8, מכשיר דגל שהושק בצפון קוריאה ב-2023 ונמכר במחיר המתקרב ל-1,000 דולר. לפי מייני, כמעט ואין מידע פומבי על המכשירים הללו, עד כדי כך שחיפוש שמם ברשת אינו מניב תוצאות כלל. לדבריו, כבר בשימוש הראשוני מתברר כי הסמארטפון הוא חלק בלתי נפרד ממנגנון התעמולה, שנועד לשכנע אזרחים בעליונותה המוסרית, הצבאית והחברתית של צפון קוריאה על פני הדרום.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מנגנון הצנזורה המובנה במקלדת. כאשר המשתמש מקליד את המילה "נמהאן", הכינוי המקובל לדרום קוריאה, היא מתוקנת אוטומטית ל"מדינת בובות". ניסיונות לכתוב "רפובליקת קוריאה" נמחקים לחלוטין ומוחלפים בכוכביות. במכשיר המתקדם יותר, אפילו המונח "צפון קוריאה" אינו מאושר, והמשתמש נדרש להשתמש בשם ההיסטורי "ג'וסון". שמו של מנהיג המדינה, קים ג'ונג און, מודגש אוטומטית בכל אפליקציה, בעוד שסלנג דרום קוריאני מתוקן לניסוחים רשמיים המאושרים על ידי המשטר.
הגישה לאינטרנט חופשי אינה קיימת כלל. למרות שממשק המערכת דומה לאנדרואיד סטנדרטי וכולל לכאורה כפתור Wi-Fi, הפונקציה אינה פעילה. במקום זאת, קיים חיבור בשם "Mirae", המחייב הזדהות באמצעות תעודה ממשלתית וכרטיס SIM פיזי, ומוביל לרשת פנימית מצומצמת בלבד. רשת זו כוללת חדשות ממשלתיות, אפליקציות ותכנים שעברו אישור מוקדם, במהירויות נמוכות במיוחד. מייני מסביר כי מדובר בפשרה מחושבת: המשטר אינו יכול לאפשר אינטרנט פתוח, אך גם אינו יכול להשאיר את האזרחים ללא טכנולוגיה כלל.
אגב, גם אפליקציית המפות המובנית משקפת זאת, כאשר היא אינה מציגה קו גבול ברור בין צפון ודרום קוריאה ואינה מאפשרת התרחקות מתצוגת המדינה עצמה.
המכשירים עצמם מיושנים יחסית, ומריצים גרסאות אנדרואיד ישנות בכחמש שנים. עיצובם מזכיר באופן בולט סמארטפונים של Huawei, כולל סמלים, אייקונים ואפילו חומרי קידום שהועתקו לכאורה ממכשירים אחרים. רבות מהאפליקציות מותקנות מראש ונראות כהעתקים גסים של תוכנות מערביות, כולל חיקויים ל-Microsoft Word, Google Maps ומשחקי כדורגל המשתמשים בדימויים של שחקנים בינלאומיים, לעיתים תוך הסרת דמויות דרום קוריאניות בולטות.
תכני הבידור ברשת הפנימית כוללים סרטים וסדרות מרוסיה והודו, אך כמעט ללא תוכן אמריקאי או דרום קוריאני. לפי ההסבר, מדובר בתרבות שנתפסת כ"אקזוטית אך לא מאיימת". במקביל, קיימות אפליקציות רשמיות רבות המוקדשות לביוגרפיות של מנהיגי המדינה, חוקים, הדרכה אזרחית ואפילו "היגיון בריא", שנועדו להטמיע תפיסת עולם אחידה ולדכא אינדיבידואליות.
התקנת אפליקציות חדשות אפשרית רק לאחר ביקור פיזי בחנות ממשלתית, שם נדרש אישור להפעלתן. יתרה מכך, אפליקציות פועלות במודל של תוקף מוגבל, ודורשות תשלום מחודש לאחר מספר חודשים, גם במדינה שבה ההכנסה הממוצעת לנפש נמוכה במיוחד. אך מעל לכל אלה פועלת שכבת מעקב סמויה בשם Red Flag, המובנית עמוק במערכת ההפעלה. התוכנה חותמת כל קובץ, תמונה ואפליקציה, חוסמת תוכן שאינו מאושר, ומבצעת צילומי מסך תקופתיים שאינם ניתנים למחיקה או לצפייה.
לפי דיווחים של עריקים וארגוני זכויות אדם, צפייה או הפצה של תכנים דרום קוריאניים עלולה להוביל לעונשים חמורים, עד כדי עונש מוות. על רקע זה, הסרטון מציג תמונה מטרידה של טכנולוגיה שאינה כלי לחופש, אלא אמצעי ליצירת בועה דיגיטלית סגורה, שבה כל מילה, תמונה ולחיצה מחזקות נרטיב אחד ברור: המשטר צודק, העולם החיצון מסוכן, והכול נמצא תחת מעקב.