בעיר האיראנית שארוד, עלו שתי נשים לבמה ונופפו בחיג'אב שלהן מעל לראשן, כשהן מוקפות במאות מפגינים. האירוע תועד בווידאו ופורסם בחשבון האינסטגרם 1500tsavir שפרסם עשרות סרטונים כשאלפי מפגינים הפגינו במה שכונה מחאת החיג'אב, בעקבות מותה של מאסה אמיני שנרצחה על ידי משטרת הצניעות האיראנית ב-2022. בתגובה לפרסומים האלה, סגרה הממשלה האיראנית את הגישה החיצונית לאינטרנט. כעת, במחאות הנוכחיות, המשטר האיראני מתנדנד, ומשטרת הצניעות שאז לא היססה לירות במפגינות לא נראית בשטח, כשהמחאות נגד המשטר על רקע הכלכלה ויוקר המחיה התפשטו לכל המחוזות באיראן. דבר אחד לא השתנה: אמש (חמישי) ניתקה הממשלה את המדינה מרשת האינטרנט העולמית, ואף קראה לאזרחים למחוק את וואטסאפ ממכשיריהם.
"כיבוי של שירותי האינטרנט הסלולרי הפך להיות הפעולה השגורה של הממשלה האיראנית כשהיא מתמודד עם אי שקט אזרחי", אמר אז ל-WIRED דאג מאדורי, מנהל ניטור האינטרנט בחברת קנטיק. "אנשים השתמשו בשירותים האלה כדי לשתף סרטונים של המחאות ופעולת הנגד של הממשלה, כך שהם הפכו למטרה של צנזורה ממשלתית", הסביר מאדורי.
וזה אולי בתמצית ההתנהלות של ממשל האייתוללות האיראני מול אזרחיו ברשת האינטרנט: שליטה מוחלטת בזרימת המידע, שמתבצעת בכמה כלים. ניתוק המדינה מרשת האינטרנט והשבתה כוללת של שירותי האינטרנט הנייד והנייח (במחאה הנוכחית נותקה גם רשת הטלפון) משיגה עבור המשטר האיסלאמי הקיצוני כמה מטרות: היא מונעת שיתוף תכנים של אלימות כלפי מפגינים באיראן ומחוצה לה כך שהעולם רואה מה נעשה במדינה לבני אדם ואיך פוגעים בהם ובזכויותיהם, היא משבשת התארגנויות למחאות שנסמכות לא פעם על תקשורת אינטרנטית וכמובן, מונעת מאזרחי המדינה לדעת מה קורה בעולם, מה כותבים על מצבם ובכלל, מאפשרת למשטר שליטה בתודעה הציבורית.
את המטרות האלה משיגים בכמה אמצעים: הראשון והמרכזי שבהם, שליטה על תשתית האינטרנט במדינה. דרך "חברת תשתית התקשורת (TIC), שהיא חברה ממשלתית הנמצאת תחת משרד התקשורת והטכנולוגיה האיראני, המשטר באיראן שולט שליטה מוחלטת בחיבור לרשת האינטרנט העולמית. באיראן פועלות לכאורה שלוש מפעילות סלולר עצמאיות, אבל הגדולה שבהן, MCI, נמכרה לגוף עסקי המקושר למשמרות המהפכה.
האמצעי השני הוא צנזורה מחמירה וסינון תכנים, שהיא בדיוק לפי "ספר ההפעלה" של האינטרנט במדינות טוטאליטריות אחרות כמו סין. לאיראן יש את ה-SCC, "המועצה העליונה למרחב הסייבר", שמיישם את מדיניות הממשלה לגבי האינטרנט. מתחתיו, פועלת ועדת צנזורה המחליטה על "תכנים פליליים", או בשמה המלא "הוועדה להחלטות על מקרים של תוכן פלילי" (CDICC). הוועדה, שבראשה עומד התובע הכללי של איראן, יכולה לחייב, בחוק, ספקיות אינטרנט לסנן תכנים שהיא מגדירה כפליליים, כולל ענישה על אי ציות. באיראן יש היסטוריה ארוכה גם של מעצר מפעילי אתרי אינטרנט פעילים ועיתונאים המקדמים תוכן "אסור" והיסטוריה של צנזורה, ואפילו דו"ח של האו"ם שטוען כי הממשלה האיראנית הרעילה, במתכוון, 1200 נערות בית ספר, חלקן קשורות למחאות ולפרסום תכני מחאה ברשת. בקיצור, האיראנים אינם בוחלים בדבר.
לצד מעצר פיזי של פעילים וכליאה שלהם, הממשלה מפעילה גם אמצעי מעקב וצנזורה טכנולוגיים עמוקים אחרי תכנים, כמו חסימת שירותים וסינון תכנים, לעתים לפי צורך נקודתי ועד חסימה מוחלטת של שירותי מסרים ורשתות חברתיות כמו וואטסאפ, טוויטר או אינסטגרם, האטה מכוונת של מהירות הגלישה וגם מה שנקרא Deep Packet Inspection, כלומר בחינה של "חבילות המידע" העוברות ברשת - בעיקר כדי לחסום ניסיונות עקיפה של הצנזורה הרשתית בעזרת שירותי VPN ואחרים.
לצד אלה, הממשלה האיראנית בנתה ה-National Information Network או NIN בקיצור, שהיא רשת אינטרנט פנים-מדינתית, בדומה למה שנעשה ברוסיה או בסין, הכוללת אתרי שירותים כמו אתרי בנקים, רשויות מקומיות וגופים אחרים, כאשר, כמובן, כל הרשת הזו נמצאת בפיקוח ממשלתי והיא כאילו מהווה תחליף עבור האזרח האיראני הקטן לאינטרנט העולמית. ההפרדה הזו, כמובן, מאפשרת לממשל לנתק את המדינה מהאינטרנט העולמית תוך שימור האשליה שהכל תקין.
אבל לא הכל תקין באיראן, והמחאות המתפשטות, על אף שעדיין לא הגיעו להיקף של מחאת החיג'אב או "המהפכה הירוקה" ב-2009, נראה שהפעם עלולות להפיל את המשטר הדכאני. ואולי הפעם, העם האיראני יזכה סוף סוף למשטר חופשי - ולאינטרנט חופשי, כמקובל במדינות דמוקרטיות בעולם.