אחרי שנים של הדגמות מעבדה, מיקרוסופט הצליחה להעביר את פרויקט סיליקה שלב: מחקר מקיף של הצוות פורסם בכתב העת המדעי Nature ומציג מערכת אחסון מידע על גבי זכוכית שמתקרבת לסטנדרט הנדסי ולא רק להוכחת היתכנות.
הרעיון הבסיסי נשאר זהה: לייזרים אולטרה־מהירים צורבים בתוך נפח הזכוכית מבנים מיקרוסקופיים שמייצגים מידע. הקריאה מתבצעת באמצעים אופטיים, והפענוח נעזר באלגוריתמים מתקדמים. אלא שהמאמר החדש כבר לא מדבר רק על "זה עובד", אלא על מערכת שלמה - כתיבה, קריאה, ניהול שגיאות ואינטגרציה תפעולית.
אחד החידושים המשמעותיים הוא המעבר לעבודה גם עם זכוכית בורוסיליקט - חומר נפוץ וזול יותר מסיליקה טהורה. זה אולי נשמע שולי, אבל זה הבדל מהותי בין ניסוי אקדמי לפתרון שניתן לייצר בקנה מידה תעשייתי.
בנוסף, החוקרים מדווחים על שיפורים במנגנוני הכתיבה ובמערכת הקריאה. במקום מערכים מורכבים של חיישנים, הקריאה נעשית פשוטה ויעילה יותר, תוך שימוש במצלמה ובאלגוריתמים שמפענחים את הדפוסים שנוצרו בתוך החומר. גם כאן ניכרת מגמה ברורה: להפוך את העסק לפחות ניסויי ויותר מוצרי.
מבחינת מיקרוסופט, שמפעילה תשתיות ענן נרחבות הזקוקות לאחסון מאסיבי ובזול, הכיוון ברור. אחסון ארכיוני לטווח ארוך - "אחסון קר" - הוא שוק ענק וצומח. כיום הוא נשען בעיקר על אמצעים מגנטיים, טכנולוגיה ותיקה אך מוגבלת שדורשת תחזוקה והחלפה מחזורית. זכוכית, לעומת זאת, מציעה עמידות גבוהה במיוחד לחום, מים, קרינה ופגעי זמן.
הדיווחים בתקשורת הטכנולוגית מדגישים גם את בדיקות העמידות המואצות שבוצעו למדיה החדשה, שמטרתן להעריך שרידות ארוכת טווח. הרעיון הוא לייצר מדיה פסיבית כמעט לחלוטין - כזו שאינה דורשת חשמל כדי לשמר את המידע ואינה מתכלה כמו אמצעים מגנטיים.
ובכל זאת, צריך לשמור על פרופורציות. פרסום בנייצ'ר הוא אולי חותמת איכות מדעית, אבל לא מוצר מסחרי יציב. מהירות כתיבה, עלויות מערכת, והתאמה למרכזי נתונים קיימים - כל אלה עדיין מהווים אתגר.
מה שכן ברור הוא שמיקרוסופט ממשיכה להשקיע בפרויקט הזה שהחל לפני כמה שנים טובות, בעקביות, וכבר לא מדובר בגימיק עתידני. אם הטכנולוגיה תבשיל, היא עשויה לשנות את הדרך שבה כל העולם מאחסן מידע.