TerraPower, חברת החשמל הגרעיני של ביל גייטס סוף־סוף קיבלה את מה שכל הזנק אנרגיה חולם עליו: אור ירוק מהממשל הפדרלי. ועדת הפיקוח הגרעינית של ארה"ב (NRC) אישרה לה היתר בנייה לכור הנטריום החדש שלה בקמרר במדינת וויומינג - פרויקט שממותג כדור הבא של גרעין אמריקאי, עם קירור נתרן ומערכת אגירת אנרגיה שמאפשרת להקפיץ תפוקה כשצריך.
על הנייר, זה נראה כמו קאמבק מתוק לענף שמתקשה להרים פרויקטים בזמן ובתקציב. הכור מתוכנן להספק נומינלי של כ-345 מגה־ואט, ובשעות שיא להגיע עד 500 מגה־ואט בעזרת האגירה. הפעלה מסחרית מדוברת בתחילת שנות ה-30, ובחלק מהדיווחים מדברים על תחילת הפעלה ב-2031.
רק שיש פרט אחד קטן שמפריע - הדלק.
כור הנטריום מתוכנן לעבוד על אורניום דל העשרה (HALEU) - זהו דלק שמועשר יותר מהמקובל בכורים מסורתיים, אבל ברמת העשרה נמוכה יותר מנשק גרעיני, ונחשב חיוני להרבה מהעיצובים המתקדמים. הבעיה: בכמויות מסחריות, כיום הכתובת היחידה לדלק הגרעיני המתקדם היא רוסיה - דרך תאגיד הגרעין Rosatom וחברות הבת שלו. מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה TerraPower בעצמה אמרה בפומבי שדלק רוסי פשוט לא בא בחשבון - מסיבות מוסריות, מסחריות וגם פוליטיות. וכאן הסיפור מסתבך: יש אישור לבנות, יש אתר, יש בטון - אבל אין ודאות שתהיה שרשרת אספקה שתאפשר לתדלק את הכור.
הממשל מודע לבור הזה, ומשרד האנרגיה האמריקאי מפעיל תוכניות שנועדו לגשר על המחסור ב-אורניום דל העשרה, כולל פתרון ביניים שנשמע לקוח מספר מדע בדיוני: דילול אורניום מרמות טוהר של נשק גרעיני לגרסאות מועשרות פחות, שמתאימות לכורים מהסוג הזה. זה יכול להספיק כדי "להטעין" כור ראשון, אבל כבסיס שוטף לתעשייה שלמה? זה לא בדיוק מודל יציב. TerraPower מצדה, מחפשת חלופות ושיתופי פעולה מחוץ לרוסיה, כולל מהלכים עם שחקנים בינלאומיים כמו ASP Isotopes מדרום אפריקה - אבל כרגע מדובר על הצהרת כוונות ולא דלק גרעיני מוכן לשימוש.
כל תעשיית הכורים המתקדמים בארצות הברית יושבת על אותו צוואר בקבוק: בלי אורניום דל העשרה מקומי בהיקפים משמעותיים, גם הכורים הכי משוכללים לא יגיעו להגשמת התכלית שלהם: ייצור חשמל ידידותי לסביבה בהיקפים גדולים.