ה-Galaxy S26 Ultra מביא שדרוגים שקטים שהופכים אותו לאנדרואיד הטוב ביותר

המסע שלי עם ה-Galaxy S26 Ultra החדש של סמסונג התחיל בסן פרנסיסקו, לשם החברה הטיסה אותי כדי לראות את ההכרזה על מכשיר הדגל החדש. משם המשכתי ישירות לברצלונה לתערוכת ה-MWC 2026, אבל אז הכל השתנה. המלחמה שפרצה תפסה אותי בחו"ל, ומצאתי את עצמי תקוע בעיר זרה כשהראש שלי נמצא חצי בארץ בחשש עמוק, וחצי בתוך הטלפון שלא עזב לי את היד לרגע.

כמו בכל שנה, גם הפעם הגלקסי הפך למכשיר הראשי שלי בתקופת הבדיקה. אבל הפעם השימוש בו היה אינטנסיבי הרבה יותר מהרגיל. בין שיחות למשפחה, עדכוני חדשות בלתי פוסקים, ניווט בעיר זרה וצילומים מהתערוכה, הוא היה איתי כל הזמן. אבל רק עכשיו, כשחזרתי הביתה וישבתי סוף סוף לכתוב עליו ביקורת בצורה מסודרת ובראש קצת יותר רגוע, הבנתי משהו מעניין: במבט ראשון אפשר לחשוב שמדובר כמעט באותו מכשיר שסמסונג מוכרת כבר כמה שנים. העיצוב כמעט לא השתנה, וגם מערך המצלמות בגב נראה מוכר מאוד. אבל אחרי תקופה לא קצרה שבה השתמשתי בו כמכשיר הראשי שלי, מתברר שמתחת למראה הזה מסתתרים כמה שדרוגים קטנים וחכמים שלא קופצים מיד לעין. ודווקא בגלל זה, בניגוד לכמה דורות קודמים שבהם השינויים הרגישו קטנים מדי, יש מצב שה-S26 Ultra הוא אחד מדגמי האולטרה הטובים ביותר שסמסונג הוציאה בשנים האחרונות.

אם מסתכלים על ה-Galaxy S26 Ultra ליד הדגם של השנה שעברה, קשה מאוד להבחין בהבדלים. סמסונג כמעט לא שינתה את השפה העיצובית של הסדרה: אותו גב נקי עם העדשות הבולטות, אותה צורה כללית מוכרת. מי שראה את ה-S24 או ה-S25 Ultra כנראה ירגיש מיד בבית גם כאן.

אחד השינויים המעניינים דווקא מסתתר בחומרים. אחרי שני דורות עם מסגרת טיטניום, סמסונג חזרה השנה לאלומיניום (כן, כמו אפל). בחברה מסבירים שזה מאפשר התאמה טובה יותר בין צבע המסגרת לבין זכוכית ה-Gorilla Armor 2 בחזית ובגב. בפועל, לפחות ביחידת הבדיקה השחורה שלי, קשה מאוד להבחין בזה בעין.

מעבר לכך סמסונג גם הורידה קצת משקל וקצת עובי. ה-S26 Ultra מגיע לעובי של 7.9 מ"מ ומשקל של 214 גרם, לעומת 8.2 מ"מ ו-218 גרם בדגם הקודם. על הנייר זה נשמע כמו שיפור, אבל בשימוש יומיומי ההבדל כמעט בלתי מורגש. כמו בדורות הקודמים, גם כאן יש מקום ייעודי ל-S-Pen בתוך גוף המכשיר. העט עצמו כמעט זהה לחלוטין לזה של השנה שעברה, בלי שינויים פונקציונליים. כן יש שינוי קטן ומעט משעשע: בגלל שהפינות של הטלפון יותר מעוגלות, פתאום יש "כיוון נכון" להכניס את העט.

השדרוג הכי מעניין ב-Galaxy S26 Ultra דווקא מגיע מהמסך. על הנייר מדובר כמעט באותו פאנל כמו בשנה שעברה: מסך 6.9 אינץ', קצב רענון משתנה עד 120Hz, בהירות שמגיעה עד 2600 ניט ורזולוציה של ‎3120×1440. אבל השנה סמסונג הוסיפה פיצ'ר חדש שנקרא Privacy Display, והוא כנראה החידוש הכי משמעותי בדגם הזה.

הרעיון עצמו מוכר לכולנו ממדבקות פרטיות למסך - כאלה שמכהות את התצוגה כשמסתכלים עליה מהצד כדי שאנשים לידכם לא יראו מה קורה על המסך. הבעיה היא שאני אישית אף פעם לא השתמשתי בהן. הן כמעט תמיד הורסות את איכות התצוגה, מכהות את המסך ופוגעות בחוויית הצפייה שהיצרנית ניסתה לבנות.

כאן סמסונג ניסתה לפתור בדיוק את זה. במקום מדבקה פיזית על המסך, מדובר בפתרון שמוטמע בתוך התצוגה עצמה. בלחיצה אחת אפשר להפעיל את מצב הפרטיות, ואז למי שמסתכל ישירות על המסך הכול נראה רגיל לגמרי - אבל כל מי שמנסה להציץ מהצד יראה מסך שמתחיל לדהות לאפור ואפילו כמעט לשחור. זה עובד גם מהצדדים וגם מלמעלה או מלמטה, כך שבפועל קשה מאוד לראות מה מופיע על המסך אם אתם לא מחזיקים את הטלפון מול העיניים.

מאחורי הקלעים זה עובד באמצעות שני סוגים של תת-פיקסלים במסך, צרים ורחבים. כשמצב הפרטיות מופעל, חלק מהם פשוט נכבים וכך זוויות הצפייה מצטמצמות. יש אפילו מצב מחמיר יותר שנקרא Maximum Privacy, שבו המסך כמעט נעלם לחלוטין למי שמסתכל מהצד.

מה שיפה כאן הוא שסמסונג גם נתנה לזה לא מעט שליטה. אפשר להדליק או לכבות את הפיצ'ר בלחיצה, אבל גם להגדיר שהוא יפעל אוטומטית במקומות מסוימים או רק באפליקציות ספציפיות - למשל באפליקציית הבנק או בגלריית התמונות. הוא אפילו יכול להסתיר רק חלקים מהמסך, כמו שדה סיסמה בזמן הקלדה או אזור ההתראות.

אבל כמו הרבה פתרונות הנדסיים מעניינים, גם כאן יש פשרות. מאחורי הקלעים המסך מורכב משני סוגים של פיקסלים: כאלה עם זווית צפייה רחבה וכאלה עם זווית צרה שמבוססים על עדשת מיקוד קטנה. כשמצב הפרטיות מופעל, הפיקסלים הרחבים נכבים - מה שאומר שבפועל חצי מהפיקסלים במסך מפסיקים לעבוד. התוצאה היא שהרזולוציה האפקטיבית נחתכת בערך בחצי, וטקסטים קטנים או פרטים עדינים יכולים להיראות מעט פחות חדים. גם הבהירות המרבית יורדת קצת בזמן שהפיצ'ר פעיל.

כמו בכל דור חדש, גם כאן מגיע שדרוג למעבד. ה-Galaxy S26 Ultra מופעל על ידי Snapdragon 8 Elite Gen 5 for Galaxy, יחד עם ‎12GB או ‎16GB RAM ועד ‎1TB אחסון. כבר ראינו את הגרסה הרגילה של השבב הזה במכשירים אחרים, והיא מצוינת, אבל הגרסה של סמסונג מגיעה עם אופטימיזציות נוספות - בעיקר סביב מעבד הבינה המלאכותית.

מבחינת מספרים יבשים, יש כאן שיפור יפה לעומת השנה שעברה. המעבד המרכזי חזק בערך בכ-19%, המעבד הגרפי מקבל קפיצה של כ-24%, ובעיקר יש שדרוג גדול למעבד ה-AI - ה-NPU - שמציע בערך 39% יותר כוח עיבוד לדברים שקשורים לבינה מלאכותית. בפועל זה מתרגם למכשיר שמרגיש מהיר בצורה קיצונית, אבל צריך לומר ביושר: גם הדגם הקודם היה כזה. בשלב הזה, זה פחות שדרוג שמרגישים ביום-יום ויותר הבטחה לעוד כוח לעתיד.

כדי לשמור על הביצועים האלה לאורך זמן, סמסונג גם עיצבה מחדש את מערכת הקירור. תא האידוי (Vapor Chamber) קיבל מבנה חדש שמותאם לעיצוב הדק יותר של המכשיר, במטרה לפזר חום בצורה יעילה יותר בזמן עומס (כן, גם כאן זה משהו שכבר ראינו באייפון 17 פרו).

גם בגזרת הטעינה יש שיפור קטן. דגם ה-Ultra תומך עכשיו בטעינה של עד 60W, לעומת 45W בעבר. זה לא מהפך גדול, אבל כן מקצר קצת את הזמן עד שהסוללה חוזרת לאחוזים גבוהים.

איפה שסמסונג באמת מנסה למנף את הכוח הזה הוא כמובן ב-AI. החברה ממשיכה להוסיף עוד ועוד כלים מבוססי בינה מלאכותית - מעריכת תמונות מתקדמת שמאפשרת להסיר אובייקטים או להוסיף אלמנטים חדשים בעזרת טקסט, דרך כלים ליצירת גרפיקה כמו מדבקות וטפטים, ועד סינון שיחות חכם יותר וסורק מסמכים משופר.

אבל יש כאן גם צד שני: רוב הפיצ'רים האלה כבר קיימים בצורה כזו או אחרת אצל המתחרים. הם עובדים טוב, והם בהחלט שימושיים - אבל בעולם של מכשירי דגל ב-2026, הם כבר מרגישים פחות כמו "וואו" ויותר כמו סט היכולות הבסיסי שמצפים לקבל בטלפון יקר.

גם בגזרת המצלמות, מי שמסתכל על ה-Galaxy S26 Ultra מבחוץ עלול לחשוב שלא השתנה הרבה. מערך העדשות בגב נראה כמעט זהה לדור הקודם, עם אותו סידור מוכר של המצלמות. השינוי העיצובי היחיד הוא טבעות מעט שונות סביב העדשות ועוד שכבה קטנה שמוסיפה להן קצת עומק. זה לא משהו שתשימו לב אליו מיד, אבל הוא כן נותן למערך המצלמות מראה מעט מעודכן.

גם מבחינת החומרה, סמסונג לא החליפה השנה את החיישנים עצמם. עדיין מדובר באותה מערכת מוכרת עם מצלמה ראשית של ‎200MP, טלפוטו ‎5X של ‎50MP, טלפוטו ‎3X של ‎10MP, מצלמה רחבה של ‎50MP וסלפי של ‎12MP. אבל כן יש שינוי אחד חשוב: מפתחי הצמצם של חלק מהמצלמות גדלו, במיוחד במצלמה הראשית שעברה מ-f/1.7 ל-f/1.4. זה אולי נשמע כמו שינוי קטן במספרים, אבל בפועל המשמעות היא שהחיישן מסוגל להכניס הרבה יותר אור.

וזה בדיוק המקום שבו השיפור מורגש. התמונות שמתקבלות מהמצלמה הראשית פשוט טובות יותר, במיוחד בתנאי תאורה פחות אידיאליים. צילום לילה נראה בהיר ונקי יותר, עם פחות רעש דיגיטלי ויותר פרטים - בלי להיראות מלאכותי. גם בצילום רגיל במהלך היום יש תחושה שהמצלמה מצליחה לשמור על יותר מידע באזורים כהים ובהירים.

בגזרת הווידאו, סמסונג הוסיפה מייצב מרשים - בלחיצה על פיצ'ר "ייצוב מיוחד עם נעילה אופקית", המצלמה נשארת יציבה לחלוטין גם בתזוזות חריפות. למעשה, המייצב מאפשר לסובב או להפוך את המכשיר לגמרי תוך כדי תנועה, בזמן שהתמונה עצמה נשארת מקובעת במקומה ללא כל תזוזה. וזה מטורף.
לצפייה בתמונות באיכות מלאה לחצו כאן

זה גם משהו ששמענו לא מעט במהלך ימי ההכרזה. לא רק אני התרשמתי מהתוצאות, אלא גם לא מעט עיתונאים ויוצרי תוכן שהיו במשלחת של סמסונג מצאו את עצמם מתלהבים מאיכות התמונות שהטלפון הזה מפיק. למרות שמדובר בשדרוג יחסית צנוע על הנייר, בפועל הוא מצליח לשפר מערכת צילום שכבר הייתה מצוינת גם כך.

כמו בתחומים אחרים במכשיר, גם כאן סמסונג משלבת יותר ויותר כלי AI בתוך חוויית הצילום. פיצ'ר בשם Photo Assist מאפשר לערוך תמונות ישירות מהגלריה - להסיר אובייקטים, לתקן השתקפויות ואפילו ליצור אלמנטים חדשים בעזרת טקסט. זו טכנולוגיה מרשימה, גם אם לפעמים היא מעלה את השאלה עד כמה התמונה שאנחנו רואים עדיין משקפת בדיוק את הרגע שצולם.

את ה-Galaxy S26 Ultra קיבלתי לידיים מיד אחרי אירוע ההכרזה של סמסונג בסן פרנסיסקו. זה היה בשעות הצהריים, וכשהדלקתי אותו בפעם הראשונה הסוללה עמדה על בערך 60%. מתוך סקרנות החלטתי לא לחבר אותו למטען בכלל ולראות כמה רחוק הוא מגיע. בפועל, הפעם הראשונה שהטלפון פגש מטען הייתה רק למחרת בבוקר.

זה לא היה שימוש רגיל במיוחד. בין ניווט בעיר, צילום, הודעות, שיחות ועדכוני חדשות בלתי פוסקים, הטלפון עבד כמעט בלי הפסקה. כך שהעובדה שהוא הצליח להחזיק עד הבוקר הייתה התחלה די מרשימה.

בשגרה של הימים שאחר כך, השימוש שלי היה די אינטנסיבי, ובמצב כזה מצאתי את עצמי מטעין אותו בדרך כלל פעם ביום, בערב. כלומר מהבוקר עד סוף היום הוא החזיק בלי בעיה, וגם אז לרוב נשארתי עם בערך 40% סוללה לפני שחיברתי אותו למטען.

בסופו של דבר, זה לא נתון שובר שיאים, אבל זה בהחלט חיי סוללה טובים מאוד למכשיר עם מסך גדול כזה והרבה כוח עיבוד. וגם צריך לזכור דבר אחד: סוללות נשחקות עם הזמן. לכן העובדה שהטלפון מצליח לשמור על מרווח כזה של אחוזים גם ביום שימוש עמוס היא סימן טוב לאיך שהוא יתפקד גם אחרי חודשים של שימוש.

אחרי יותר משבועיים עם ה-Galaxy S26 Ultra, קשה לומר שמדובר במהפכה. זה לא אחד מאותם דורות שבהם סמסונג מנסה לעשות מהלך גדול ולשנות את כל מה שאנחנו מכירים. במקום זה, מדובר בעוד צעד קטן קדימה - אבל כזה שמלטש כמעט כל חלק במכשיר.

העיצוב מוכר מאוד, מערכת המצלמות דומה לזו של השנה שעברה, וגם רוב השדרוגים נמצאים מתחת לפני השטח. אבל כשמחברים את הכול יחד - המסך המעולה עם פיצ'ר הפרטיות החדש, הביצועים החזקים, שיפורי הצילום והחוויה הכללית - מתקבל מכשיר שמרגיש פשוט שלם יותר.

סמסונג כמובן ממשיכה לדחוף חזק גם לכיוון הבינה המלאכותית, עם לא מעט כלים חדשים. חלק מהם שימושיים, חלק מהם עדיין מרגישים כמו ניסויים לראות מה יתפוס. ובכלל, בעולם שבו חשוב יותר מתמיד לקבל תמונות וסרטונים אמיתיים מהטלפון שלנו, כל התחום הזה של AI בתוך התמונות קצת מעורר שאלות.

אבל גם אם שמים את זה בצד, התמונה הכוללת די ברורה: ה-Galaxy S26 Ultra לא מנסה להדהים עם שינוי אחד גדול. הוא פשוט משתפר בעוד ועוד פרטים קטנים. ובסוף, כשמסתכלים על כל החבילה - זה כנראה מכשיר האנדרואיד הטוב ביותר שאפשר לקנות כרגע. לא בגלל טריק אחד מרשים, אלא בגלל שהוא עושה כמעט הכול טוב מאוד.