שנתיים לאחר שחללית של נאס"א התרסקה במכוון על הירח האסטרואידי דימורפוס, נתונים חדשים מגלים שההישג גדול בהרבה ממה שחשבו בתחילה. על פי המחקר החדש של ה-JPL (המעבדה להנעה סילונית), ההתנגשות לא רק שינתה את האופן שבו הירח הקטן מקיף את האסטרואיד הגדול שלו, אלא הסיטה את המערכת כולה ממסלולה הקבוע סביב השמש.
מדובר בנקודת מפנה בהיסטוריה של חקר החלל: זו הפעם הראשונה שבה המין האנושי מצליח לשנות באופן פיזי ומדיד את נתיב התנועה של עצם טבעי במערכת השמש. המשימה, שזכתה לשם DART, נועדה לבדוק אם אנחנו מסוגלים להגן על כדור הארץ מפני אסטרואידים מסוכנים באמצעות "דחיפה" שתסיט אותם ממסלול התנגשות. כעת, הממצאים מאשרים שהשיטה עובדת.
הנתונים שנאספו מראים כי המהירות של האסטרואיד השתנתה בשיעור זעיר של סנטימטרים בודדים לשעה. למרות שזה נשמע מעט, בעולם האסטרונומיה מדובר בשינוי דרמטי. "לאורך זמן, שינוי כל כך קטן בתנועה של אסטרואיד יכול להיות ההבדל בין פגיעה של סלע חלל ענקי בכדור הארץ לבין החטאה שלו", הסביר ראיל מקאדיה, מוביל המחקר ב-JPL (המעבדה להנעה סילונית).
הניסוי הוכיח שההתנגשות היתה אפקטיבית במיוחד. דימורפוס, שרוחבו כ-170 מטרים, נדחף למסלול קרוב יותר לאסטרואיד הגדול "דידימוס", מה שקיצר את זמן ההקפה שלו בכ-33 דקות. אולם עוצמת המכה הייתה חזקה מספיק כדי לתת דחיפה לכל המבנה הזה יחד, ולהזיז אותו מהמסלול שבו הוא נע סביב השמש כבר מיליוני שנים.
ההצלחה של DART מעניקה למדענים כלי מעשי ראשון מסוגו להגנה פלנטרית. היכולת לשנות את המסלול של גרם שמימי בדיוק כזה מאפשרת לאנושות להתכונן לאיומים עתידיים, ולהבטיח שאם יתגלה אסטרואיד בנתיב מסוכן לכיוון הבית, תהיה לנו דרך מוכחת להרחיק אותו מאיתנו בבטחה.