מהשמיים - לרצפה: בדקנו את השואב-שוטף של DJI, וגילינו שהוא יותר מגימיק

מבין כל החברות שאפשר היה לדמיין שייכנסו לשוק השואבים הרובוטיים, DJI כנראה לא הייתה אחת מהאופציות. במשך שנים היא ביססה את עצמה בעולם הרחפנים והצילום, עם דגש על ניווט מדויק, חיישנים מתקדמים ושליטה בתנועה - אבל תמיד הרחק מהרצפה של הסלון הביתי. אלא שעכשיו, המהלך הזה הופך לרשמי גם כאן: החברה השיקה את סדרת ה-DJI Romo באירופה ובישראל, כמה חודשים אחרי הופעת הבכורה שלה בסין, ובכך נכנסת לראשונה לתחום הרובוטיקה הביתית.

את השואב קיבלנו לסקירה מבנדא, היבואנית הרשמית של DJI בישראל, וכבר מההתחלה חשוב לדייק - יחידת הבדיקה שלנו היא דגם ה-P, הדגם הבכיר בסדרה. לצד דגמי A ו-S, זהו הדגם שמרכז את מירב היכולות והפיצ'רים ש-DJI מביאה איתה לקטגוריה הזו, עם דגש ברור על טכנולוגיות ניווט וחישה שמגיעות ישירות מה-DNA של החברה.

על הנייר, זה נשמע כמו כניסה מרשימה לקטגוריה צפופה ותחרותית במיוחד - אבל גם כזו שמגיעה עם תג מחיר גבוה (5,300 שקלים) שמציב אותה ישירות מול השחקנים החזקים ביותר בשוק. יצאנו לבדוק איך זה עובד בפועל, והאם DJI באמת מצליחה להביא משהו אחר - או פשוט מצטרפת למשחק הקיים.

כבר ממבט ראשון, ה-DJI Romo לא נראה כמו עוד שואב-שוטף רובוטי סטנדרטי. יחידת הסקירה שקיבלתי היא דגם ה-P, הדגם הבכיר בסדרה, וזה גם היחיד שמגיע עם רובוט ותחנת עגינה שקופים כמעט לחלוטין. זו לא רק בחירה עיצובית, אלא הצהרה.

כי בניגוד כמעט לכל שואב אחר שבדקתי, שמנסה להיטמע בבית ולהיעלם בפינה, כאן קורה בדיוק ההפך. תחנת העגינה גדולה, בולטת, ואי אפשר להתעלם ממנה. בדירה מרווחת כמו שלי זה פחות מפריע - יש לה איפה לעמוד בלי להשתלט על החלל - אבל זה עדיין מוצר שצריך לקחת בחשבון איפה הוא יושב, ולא כזה ש"נעלם" ליד הקיר.

ומה שמיוחד כאן הוא לא רק הגודל, אלא מה שרואים. או יותר נכון - מה שלא מוסתר. DJI בחרה לחשוף כמעט הכל: שקית האבק, המנגנונים, וכל מערך המיכלים. במקום להסתיר את המורכבות, היא מוצגת כאן לראווה, וזה נותן תחושה קצת אחרת - יותר של מכשיר לגיקים טכנולוגיים כמוני מאשר עוד מוצר לבית.

כאמור, גם השואב עצמו ממשיך את אותו קו עיצובי. החלק העליון עם האלמנטים החצי שקופים, יחד עם מערך החיישנים והמצלמות בחזית, מרגישים כמו המשך ישיר לעולם שממנו DJI מגיעה. זה לא נראה כמו שואב "קלאסי", אלא כמו מוצר שצמח מתוך עולם הרחפנים - רק שהפעם הוא נשאר קרוב לרצפה.

אחד המקומות שבהם הכי הרגשתי ש-DJI מביאה משהו אחר לשולחן הוא בניווט. זה לא עוד "עוד רובוט שיודע להסתובב בבית", אלא מערכת שמרגישה הרבה יותר קרובה למה שהחברה עושה בעולם הרחפנים. השילוב בין חיישני ראייה רחבה לבין LiDAR מתרגם את עצמו למיפוי מהיר מאוד - תוך פחות מחמש דקות הבית כבר היה ממופה בצורה מלאה, כולל חלוקה ברורה לאזורים. (ואסכם את החוויה עם האפליקציה של DJI במשפט: מהטובות שיצאתי לפגוש בעולם השואבים).

ברוב השימושים, הזיהוי מדויק ועקבי. השואב יודע לזהות שטיחים ולהימנע משטיפה עליהם, תוך שהוא ממשיך לנקות סביבם בלי בעיה. זה אולי נשמע בסיסי, אבל בפועל לא כל המתחרים מצליחים לעשות את זה בצורה חלקה, במיוחד בסביבות מורכבות יותר.

איפה שזה נהיה מרשים באמת זה בהתנהגות בזמן אמת. פיזרתי על הרצפה צעצועים של החתולים - כאלה שרוב השואבים פשוט בולעים, נתקעים עליהם או גוררים אותם איתם - וה-Romo פשוט זיהה ועקף אותם בקלות. בלי היסוסים, בלי להיתקע ובלי ליצור בלגן חדש תוך כדי הניקיון. זו רמת מודעות לסביבה שלא יצא לי לפגוש עד היום.

גם במצבים פחות אידיאליים הוא מתמודד בצורה יוצאת דופן. הזזתי אותו פיזית למקום אחר בזמן שהוא עבד - תרחיש שבדרך כלל מבלבל שואבים רובוטיים וגורם להם להסתובב במקום או לעצור. כאן זה לא קרה. הוא הצליח למקם את עצמו מחדש כמעט מיד ולהמשיך לנקות מאותה נקודה, בלי דרמה ובלי עיכובים.

אותו דבר קרה גם כשעצרתי אותו באמצע ניקיון והפעלתי מחדש. במקום להתחיל "לחפש את עצמו" או להתמהמה - הוא פשוט ידע איפה הוא נמצא והמשיך את העבודה כאילו לא הייתה הפסקה. זו התנהגות שמרגישה הרבה יותר קרובה למכשיר שמבין את הסביבה שלו, ולא רק מגיב אליה.

מנגד, ה-Romo יודע להתמודד עם הפרשי גובה, כמו אלה שבכניסה לממ"ד, אם יש לכם כזה בבית (ברוח התקופה) ואפילו לטפס מדרגות או ספים - אבל זה לא תמיד קורה בצורה חלקה בניסיון הראשון. לי זה לקח כמה ניסיונות.

כמו כמעט כל שואב-שוטף בקטגוריית הפרימיום, גם ה-Romo P מגיע עם תחנת עגינה שעושה בדיוק את מה שמצפים ממנה - לא מנסה להמציא את הקטגוריה מחדש, אלא פשוט לבצע אותה כמו שצריך. היא מרוקנת את מיכל האבק, ממלאת מים, שוטפת ומייבשת את הפדים, ובפועל מאפשרת לרובוט לעבוד לאורך זמן בלי יותר מדי התערבות מצדכם.

הסטאפ כאן מוכר: מיכל מים נקיים, מיכל מים מלוכלכים וגם מיכל ייעודי לסבון. הכל נגיש וברור, ובמיוחד בדגם השקוף - אין באמת מקום לניחושים. רואים מיד מה מצב המים, מה צריך מילוי ומה צריך ריקון, וזה הופך את התחזוקה לפשוטה יותר ביומיום, גם אם פחות "נקייה" ויזואלית למי שפחות מתחבר לזה.

DJI כן מנסה לבדל את עצמה בעיקר דרך מנגנון הניקוי העצמי. גם כאן זה לא רעיון חדש, אבל היישום כולל שטיפה בלחץ מים יחסית גבוה, עם ניקוז רחב שאמור למנוע הצטברות לכלוך. בפועל, התחנה נשארת נקייה יחסית לאורך זמן, והפדים יוצאים מהשטיפה במצב טוב, בלי להיכנס מהר למעגל של ריחות או לכלוך שנדבק.

החברה מדברת על עד 200 ימים של שימוש ללא תחזוקה שוטפת, וכרגיל עם מספרים כאלה - צריך לקחת את זה בפרופורציה. זה לא אומר שאפשר לשכוח מהתחנה לגמרי, אלא יותר שההתעסקות יורדת משמעותית. עדיין צריך למלא מים ולרוקן את המיכל המלוכלך, אבל זה קורה בתדירות נמוכה יותר לעומת דגמים פשוטים.

בסופו של דבר, זו תחנת עגינה שעושה את מה שהיא אמורה לעשות - לא יותר, לא פחות - אבל כן בצורה נוחה, נגישה ועם כמה נגיעות קטנות שהופכות את השימוש היומיומי לפחות מעיק.

בכל מה שקשור לביצועים בפועל, ה-DJI Romo מצליח ברוב הזמן לספק את הסחורה - אבל לא בלי כמה הסתייגויות. על רצפות, הוא מתמודד היטב עם לכלוך יומיומי, אבק וחלקיקים קטנים, במיוחד כשעוברים למצבי שאיבה חזקים יותר. עוצמת השאיבה כאן מגיעה עד 25,000 פסקל - זה לא הנתון הכי גבוה שראינו בשוק, אבל בפועל זה בהחלט מספיק, והשאיבה מרגישה מצוינת בשימוש יומיומי. בשילוב עם מערך המברשות הכפול הוא מצליח לאסוף שיער, אבק ולכלוך בצורה יעילה גם באזורים עם תנועה גבוהה יותר בבית.

גם השטיפה מספקת תוצאה טובה מאוד בשימוש שוטף - ואפילו יש כאן יתרון מעניין שלא תמיד מדברים עליו. בניגוד למגמה של לא מעט יצרניות שעברו למברשות רולר לשטיפה, כאלה שנוטות עם הזמן להשאיר סימנים על הרצפה ככל שהן נשחקות, DJI לא רצה להעתיק. כאן מקבלים שני פדים עגולים שמסתובבים ומקרצפים את הרצפה בצורה אחידה יותר. בפועל, זה אומר שהניקוי מרגיש עדין יותר - אבל גם נקי יותר לעין, בלי אותם "שבילים" או סימנים שמתחילים להופיע אחרי כמה חודשי שימוש ברולרים. זה אולי נשמע כמו פרט קטן, אבל ביום-יום זה הבדל שמרגישים.

המטליות עצמן נשארות לחות לאורך זמן, והיכולת של המערכת לווסת מים ולשלב חומר ניקוי נותנת תחושה של ניקוי אחיד ולא מריחה. זה עובד טוב במיוחד בתחזוקה יומיומית, כשפשוט רוצים לשמור על רצפה נקייה בלי להתעסק יותר מדי.

אחד היתרונות הבולטים כאן הוא הניקוי ההיקפי. הזרועות הנשלפות בצד, יחד עם האלגוריתמים של DJI, מאפשרות לו להגיע לפינות ולקצוות בצורה הרבה יותר אפקטיבית מרוב המתחרים. זה לא מושלם בכל מצב, אבל כן מורגש שיש כאן ניסיון אמיתי לפתור את אחת הבעיות הקלאסיות של שואבים רובוטיים.

בשטיחים, הביצועים טובים - במיוחד כשמדובר בפרווה של חתולים, שה-Romo הצליח לאסוף בצורה מרשימה יחסית. עם זאת, כדי להגיע לתוצאה נקייה באמת, ברוב המקרים הוא נדרש לשני מעברים לפחות. זה לא חריג לקטגוריה, אבל כן משהו שצריך לקחת בחשבון אם יש לכם הרבה שטיחים בבית.

עוד נקודה שחשוב להזכיר היא הרעש. בזמן שאיבה הוא לא חריג במיוחד, גם במצבים החזקים יותר, אבל תחנת העגינה כבר מורגשת הרבה יותר - בעיקר בזמן ריקון האבק או בתהליכי שטיפה וייבוש של המטליות. זה חלק מהמחיר של מערכת אוטומטית מלאה, אבל כן משהו ששומעים, במיוחד כשהמחזור נמשך זמן.

השורה התחתונה במקרה של ה-DJI Romo P לא חד-משמעית - וזה דווקא חלק מהעניין. מצד אחד, מדובר בשואב שמביא גישה קצת אחרת לשוק, בעיקר בכל מה שקשור לניווט, חיישנים והתנהגות בזמן אמת. הוא מרגיש מדויק, חכם, וכזה שבאמת אפשר לסמוך עליו שיסתדר לבד ברוב הסיטואציות בבית.

אבל לצד זה, יש גם חסרונות שצריך לקחת בחשבון. הראשון הוא המחיר - סביב 5,300 שקלים, תג מחיר שכבר מכניס אותו לטריטוריה שבה אפשר למצוא דגמים מתקדמים יותר, או לפחות כאלה שמציעים חבילה שלמה יותר בלי פשרות מסוימות. זה לא מוצר שמכוון למי שמחפש "תמורה מקסימלית לכסף", אלא יותר למי שמתחבר לגישה של DJI.

הנקודה השנייה היא נושא המעבר בין אזורים. ה-Romo יודע להתמודד עם הפרשי גובה, ואפילו לטפס מדרגות או ספים - אבל כאמור זה לא תמיד קורה בצורה חלקה בניסיון הראשון. היו מקרים שבהם הוא פשוט ויתר, ורק אחרי ניסיון נוסף, עם קצת "התעקשות", הוא הצליח להשלים את המעבר. זה עובד, אבל לא תמיד אינטואיטיבי.

ועדיין, יש כאן אלמנט שקשה להתעלם ממנו: מדובר במוצר של DJI. חברה עם מוניטין חזק מאוד בכל מה שקשור לטכנולוגיה, חיישנים ודיוק - וזה מורגש גם כאן. זה לא עוד שואב גנרי שמנסה להידמות למתחרים, אלא מוצר עם זהות ברורה. בשורה התחתונה, זו לא בחירה אוטומטית לכל אחד - אלא מוצר שמכוון לקהל מאוד מסוים.