"אני יבוא" ו"שתי שקל": האקדמיה ללשון מציגה את עשר המכות של העברית

בעוד שעם ישראל מתכונן לציין את עשר המכות המקראיות, באקדמיה ללשון עברית החליטו להפנות את הזרקור למכות מסוג אחר לגמרי - אלו שפוגעות מדי יום בשפה העברית. ברשימה חדשה שפרסמה האקדמיה, הוגדרו עשרה שיבושי לשון שגורים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהסלנג הישראלי, למרות היותם שגויים מיסודם. המסר ברור: הגיע הזמן לבער את החמץ גם מהדיבור והכתיבה שלנו.

אחת המכות הכואבות ביותר ברשימה נוגעת להטיית הפועל בזמן עתיד. הביטוי "אני יבוא" הפך למכת מדינה של ממש, למרות הכלל הפשוט: בגוף ראשון עתיד, האות התחילית חייבת להיות אל"ף. לכן, התקין הוא "אני אבוא", ולא "יבוא". לצידה מככבת טעות המספרים הנצחית: "שתי שקל". מאחר ששקל הוא שם עצם בזכר, עלינו לומר "שני שקלים". האקדמיה אף מחדדת כי אפילו שם הרשימה עצמה כפוף לכללים הללו - יש לומר "עשר המכות" (בנקבה, עבור מכה) ולא "עשרת המכות".

גם בתחום המקצועי והמשפטי נרשמו שיבושים. הכינוי "אורחת דין" הוא טעות הגייה נפוצה; הדרך הנכונה לבטא את המקצוע היא "עורכת דין", בשתי תנועות e. בנוסף, האקדמיה יוצאת נגד השימוש במילה "אותכם", ומזכירה כי הצורה התקינה היא "אתכם", ללא הו"ו המיותרת.

בתחום הלבוש, נראה שהישראלים התרגלו ללבוש רק חצי מהבגד. המילה "מכנס" מתארת למעשה רק מחצית מהפריט, בעוד שהבגד השלם נקרא "מכנסיים". שיבוש נוסף שזוכה לתיקון הוא "יושן" - פועל שאינו קיים בצורתו זו. הצורות התקניות הן "ישן" לזכר ו"ישנה" לנקבה. גם בתחום התנועה, "להוזיז" היא צורה שגויה, והפועל התקין הוא "להזיז".

המלחמה בביטויים המיותרים נמשכת עם המילה "ממזמן". המילה התקינה היא "מזמן", ואם מבקשים להדגיש שמדובר בזמן רב מאוד, ההמלצה היא פשוט לכפול את המילה: "מזמן מזמן". האקדמיה גם עוצרת את השימוש בביטוי "שנית כול". בעוד ש"ראשית כול" הוא ביטוי הגיוני, הרי ש"שנית כול" אינו מחזיק מים מבחינה לוגית ואין לו מקום בשפה.

סוגרת את הרשימה אחת הטעויות הנפוצות ביותר בכתיבה רשמית ומשפטית: השימוש בביטוי "במידה ו". לפי האקדמיה, הביטוי הנכון הוא "במידה ש-", וגם זאת רק כאשר קיים עניין ממשי של מידה או כמות. בכל מקרה אחר של התניה, המילה הפשוטה והנכונה ביותר היא "אם".