למה ישראלים מחפשים את המושג אקרוסטיכון?

בסוף השבוע האחרון חלה עליה חדה בחיפוש אחרי המושג אקרוסטיכון בוויקיפדיה, עם 7000 חיפושים עבור המונח הספרותי הזניח בדרך כלל. למי שלא זוכר את החומר משיעורי ספרות, אקרוסטיכון היא צורת כתיבה לירית, המופיעה גם בתנ"ך, שבה נכתבת מילה לאורך טקסט, כאשר האות הראשונה בכל שורה מרכיבה אותה. הסיבה לזינוק הפתאומי בחיפושים היא פרשה המתחוללת בימים האחרונים ברשתות החברתיות כמו פייסבוק ואיקס (לשעבר טוויטר).

ביום ששי האחרון, חשפה עמיתתנו לי נעים מחדשות 12 מתלוננת נוספת נגד החשוד באונס של שי-לי עטרי, בשם נעמה שחר שהתראיינה בפנים גלויות. שי-לי עטרי היא שורדת טבח ה-7 באוקטובר ואלמנתו של יהב וינר, שנפל אז בקרב מול המחבלים. התיק הפלילי נגד החשוד בתקיפתה של עטרי, שנסגר במקור מחוסר ראיות, נפתח מחדש בעקבות המאבק הציבורי שלה בעניין.

ואיך כל זה קשור למושג אקרוסטיכון? שמו של החשוד בתקיפות המיניות נכון לכרגע, אסור בפרסום תחת צו, והשבוע יכריע בית המשפט העליון האם לחשוף את שמו. כדי לעקוף את צו איסור הפרסום, החלו גולשים ברשתות החברתיות לפרסם את שמו של החשוד תוך שהם משתמשים בצורת הכתיבה האמורה כדי להימנע מהפרה ישירה של הצו תוך אזכור של המושג הספרותי. מי שלא זכר את רעיון האקרוסטיכון משיעורי ספרות, רץ כמובן לוויקיפדיה לברר את משמעות המילה ומכאן העלייה בחיפושים.

הסיפור הזה מעלה מחדש את הדיון ביעילותם של צווי איסור פרסום בעידן הרשתות החברתיות, את הזכות של חשודים בפלילים לשמור על שמם הטוב כל עוד לא הורשעו בדין, כמו גם את הבעייתיות שבזיהוי שגוי:

שני שמות התרוצצו בצורה זו ברשתות, ומן הסתם, אחד מהם חף מפשע, והואשם דה פקטו על לא עוול בכפו. ומאידך, את הצורך בהגנה על הציבור מפני תוקפים, במיוחד על ציבור הנשים במקרה של תקיפה מינית והשימוש הקרימינלי בסם אונס - שפוגע בזיכרון של הנאנסת, ומקשה על העמדה לדין. בית המשפט העליון יצטרך להכריע בסוגיית חשיפת שמו של החשוד במעשה באופן רשמי, ומעניין לראות האם השופטים יידרשו גם לעניין השיח ברשתות החברתיות.