בתחילת מאי זיהו לוויינים של נאס"א התפרצות געשית תת-ימית בים ביסמרק, מול חופי פפואה גינאה החדשה. התמונות שהגיעו מהחלל חשפו עמודי אפר עצומים, שינויי צבע במים ורפסודות של אבן ספוג געשית שצפו על פני הים - תיעוד נדיר של אירוע גיאולוגי פעיל בלב האוקיינוס. אלא שכאשר החוקרים ניסו לנתח לעומק את ההתפרצות, הם נתקלו בבעיה בסיסית: אין באזור מפות מפורטות של קרקעית הים.
היעדר הנתונים מקשה להבין כיצד ההתפרצות שינתה את הקרקעית ומהו המבנה הגעשי האמיתי שנמצא שם. למעשה, החוקרים עדיין לא בטוחים איזה מבנה גיאולוגי בכלל התפרץ. ההערכה המרכזית כרגע היא שהאירוע התרחש לאורך רכס טיטאן, כ-16 קילומטרים מדרום-מזרח לאתר שבו תועדה התפרצות תת-ימית נוספת בשנת 1972.
לדברי ג'ים גארווין, המדען הראשי במרכז גודארד של נאס"א, דווקא חוסר הוודאות הזה מדגיש עד כמה לוויינים מודרניים הפכו לכלי מרכזי בחקר כדור הארץ. "החדשות הטובות הן שיש לנו הזדמנויות עצומות ללמוד ולחקור באמצעות פלטפורמות לוויין ממשלתיות ומסחריות שכבר נמצאות במסלול", אמר גארווין. באמצעות המידע שנאסף מהחלל הצליחו החוקרים לעקוב אחרי גובה עמוד האפר, לזהות התחממות חריגה במים ואפילו לאתר אירועים תרמיים באמצעות מערכת VIIRS שעל גבי הלוויין Suomi NPP.
הנתונים האלה עשויים להעיד שהלבה נמצאת קרוב יחסית לפני המים. "צריך להיות הרבה מאוד חומר חם סמוך לפני השטח כדי ליצור כל כך הרבה חריגות תרמיות", הסביר הוולקנולוג סיימון קארן מאוניברסיטת מישיגן טק. לדבריו, ייתכן שמוקד ההתפרצות רדוד בהרבה ממה שהעריכו עד היום, למרות שמפות הקרקעית הקיימות מצביעות על עומק של מאות מטרים.
כעת נשואות העיניים לשאלה מסקרנת במיוחד: האם מתוך ההתפרצות הזאת ייוולד אי חדש. לפי גארווין, מדובר בתהליך שכמעט לא תועד בזמן אמת באמצעות לוויינים. עדיין לא ברור כמה זמן ההתפרצות תימשך - התפרצות סמוכה ב-1972 נמשכה ארבעה ימים בלבד, בעוד אירוע אחר באזור שהחל ב-1957 נמשך כמעט ארבע שנים.
אם אכן יופיע אי חדש מעל פני הים, החוקרים רואים בכך הזדמנות מחקרית יוצאת דופן. גארווין אף קישר בין האירוע לבין תוכנית ארטמיס של נאס"א לחזרה לירח. לדבריו, אי געש צעיר יכול לשמש מעין מעבדה טבעית לבחינת האופן שבו סביבה חדשה מגיבה למזג אוויר, לבעלי חיים ולנוכחות אנושית. מחקרים כאלה, הוא רומז, עשויים בעתיד לעזור להבין כיצד בני אדם ינסו להקים מושבות על הירח או על מאדים.