אחת השאלות הגדולות בחקר התפתחות הגלקסיות נוגעת לגורלן של גלקסיות ענק ביקום המוקדם. לפי המודלים המקובלים, בתקופה שבה היקום היה צעיר יחסית, גלקסיות היו אמורות להיות בשיא פעילותן - לצבור חומר, לגדול במהירות ולהמשיך לייצר כוכבים בקצב גבוה. אלא שבפועל, אסטרונומים מצאו לא מעט גלקסיות שכבר באותה תקופה נראו "מתות", כלומר כאלה שבהן יצירת הכוכבים כמעט ונפסקה. כעת, שילוב תצפיות בין טלסקופ החלל ג'יימס ווב למערך הטלסקופים ALMA מציג פתרון לתעלומה: "רוח גלקטית" עצמתית המעיפה גז מתוך הגלקסיות ומרוקנת את חומרי הגלם שלהן.
ביקום המודרני, גלקסיות שאינן מייצרות כוכבים חדשות הן חיזיון נפוץ, אך הימצאותן בכמויות גדולות כל כך דווקא בעידן הקוסמי המוקדם הפתיעה את קהילת המדע. המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Monthly Notices of the Royal Astronomical Society: Letters, הצליח לתעד את התופעה בזמן אמת בגלקסיה מרוחקת בשם CRISTAL-02, כפי שהיא נראתה כמיליארד שנים בלבד לאחר המפץ הגדול.
התצפיות המשותפות של שני הטלסקופים המובילים חשפו כי הגלקסיה המדוברת נמצאת בעיצומו של נחשול צמיחה מהיר, ומייצרת כוכבים בקצב כפול מגלקסיות דומות מאותו העידן. אולם במקביל, המדענים זיהו זרם עצום של גז קר שנפלט ממנה החוצה אל המרחב הבין-גלקטי במהירות גבוהה. על פי הנתונים, הרוח הגלקטית הזו מעיפה חומרים מהגלקסיה בקצב שהוא כפול מקצב יצירת הכוכבים שלה. בקצב הנוכחי, הגלקסיה עלולה להתרוקן לחלוטין מתוכן ולהפוך ל"מתה" בתוך פחות מ-50 מיליון שנים.
הסיבה להתפרצות הרוח העצמתית הזו נעוצה במבנה של CRISTAL-02. התברר כי לא מדובר בגוף בודד, אלא במערכת המורכבת ממספר גלקסיות שנמצאות בשלבי מיזוג סופיים. במהלך התנגשויות קוסמיות מסוג זה, כמויות אדירות של גז נדחפות לעבר המרכז הגלקטי, מה שמצית תחילה יצירת כוכבים מוגברת. כאשר הכוכבים הגדולים ביותר שנוצרו מגיעים לסוף חייהם, הם מתפוצצים כסופרנובות עצמתיות ומחוללים רוחות הדוחפות את שאריות הגז החוצה.
מאחר שהתצפיות מראות כי כמעט מחצית מגלקסיות הענק ביקום המוקדם קיימו אינטראקציה הדוקה עם גלקסיות שכנות, החוקרים מעריכים כי מנגנון השמדה עצמית זה היה נפוץ מאוד. המיזוגים והרוחות שבאו בעקבותיהם גרמו לגלקסיות הגדולות ביותר של היקום הקדום לחיות מהר ולמות צעירות, והותירו אחריהן את האוכלוסייה המסתורית של הגלקסיות המתות שהפתיעה את האסטרונומים.