חשבתם פעם איך האינטרנט עובדת? כלומר, כולנו יודעים ברמה העקרונית איך האינטרנט עובדת, ושמדובר ברשת של מחשבים המחוברים ביניהם בכל העולם, אבל האם פעם עצרתם לחשוב ממש איך זה נעשה בפועל? סביר להניח שרבים מכם יענו על השאלה הזו בלא, והגיוני שכך - האינטרנט הפכה למה שמכונה "תשתית טבעית", מהסוג שלא חושבים עליה והיא מובנת מאליו כמו חשמל או ביוב - עד שהיא מפסיקה לעבוד.
אז האינטרנט מחוברת ברשת סבוכה מאוד של כבלים אופטיים עם קיבולת של מאות טרהביט בשנייה ויותר שעוברת בחלקה הלא מבוטל בים, אבל גם ביבשה. פעם ישראל הייתה מחוברת דרך הים התיכון עם כבל בודד, שנקרא אז Med-1 וכיום הוא בכלל בבעלות של טלקום איטליה - אבל כיום המציאות היא שונה: ישראל לבדה, מחוברת דרך הים התיכון לאירופה עם שלושה כבלים עיקריים שמגבים זה את זה, Med-1 לשעבר, כבל עצמאי של בזק בינלאומי וכבל נוסף בבעלות חברה בשם אקסלרה.
בנוסף, ישראל מחוברת מזרחה, דרך כבלים יבשתיים בירדן, לאיחוד האמירויות ומשם למדינות במזרח.
עכשיו, הצרכים שלנו, הישראלים צנועים. ישראל מייצרת וצורכת כיום רק כמה עשרות טרהביטים/שניה, קיבולת שהכבלים הקיימים נושאים עליהם בקלות. וכן, זה כולל את כל סרטוני היוטיוב, והטיקטוק והתכנים שאתם רואים בהזרמה, וכל המשחקים שאתם מזרימים בדיסקורד. אבל מה קורה כשמוסיפים למשוואה גם את כל מהפכת ה-AI, והרצון לחבר בין יבשות ומרכזי נתונים של ענקיות הטכנולוגיה כמו גוגל, אמזון, מיקרוסופט שנמצאים באסיה ובחצי האי ערב לאירופה וארצות הברית? כאן העסק הופך להיות סבוך הרבה יותר. באופן מפתיע, מי שהופכת בימים אלה לשחקנית עם חשיבות גלובלית היא דווקא בזק שלנו. ישבתי לשיחה עם תומר ראב"ד, יושב ראש קבוצת בזק (שבה חברות גם פלאפון, בזק בינלאומי ויס), על החשיבות הגיאופוליטית של הכבלים ועל העתיד.
"כל הדבר הזה שנקרא הייטק, מגזר עסקי, מגזר ביטחוני, הכל - AI, חוות שרתים, בנקים - הכל מתחיל ונגמר במערכת הכבלים הזו", אומר ראב"ד. "אין פקודת מסחר ואין כפתור שאתה לוחץ עליו במחשב או בטלפון, ואין אפליקציה ואין שירות ממשלתי שלא רץ על הדבר הזה שנקרא כבלים בינלאומיים, מהגוגל ובאמת ועד חוות השרתים והקוונטום הכי מתקדמות. בסוף בזק היא המנוע שעליו יושבת כל המדינה, שכל קטר ההייטק וכל המגזר הפיננסי והעסקי והביטחוני נשען עלינו. אבל זה לא רק בישראל. בסוף הכבלים האלה פרוסים בעצם, מחברים בין יבשות, ובתוך היבשת זה נע בדרך כלל מתחת לאדמה, עמוק מתחת לאדמה בתוך היבשת".
"כל האינטרנט שהיום עובר בין אירופה לאסיה עובר בעצם על שמונה כבלים תאומים, שפוגשים מאירופה לאסיה בעצם בתעלת סואץ, מצרים, עוברים את תעלת סואץ, את כל הים האדום, כמה וכמה מה שנקרא פיצולים שנוגעים בסעודיה גם בדרך, בסוף עוברים דרך באב אל-מנדב למטה, שמפורסם בימינו, ומשם ממשיכים למזרח - סעודיה, עומאן, קטאר, נסיכויות, הודו, סינגפור וכולי", מסביר יושב ראש קבוצת בזק.
ומה מסתבר? שיש צווארי בקבוק בתעבורה האדירה הזו, ואחד מהם הוא תעלת סואץ אצל המצרים. "יש לא מעט תקלות בגלל ספינות שנתקעות, כי כבר צפוף שם, אין מקום, במצרים בגלל כמות הכבלים, שמעבירים היום את כל התעבורה, את כל המאות טרות - בערך 300 טרהביט לשנייה שמשרתים את המזרח התיכון היום, עוברים בתעלת סואץ", מספר ראב"ד. "כבר לפני עשור הבינו, בעיקר החברות הגדולות, גוגל הייתה הראשונה להבין - שצריך שרידות, צריך גיבוי. עוד לפני הצמיחה של ה-AI והתעבורה הגדולה, צריך למצוא עוד נתיב כדי לחבר את היבשות האלה. וכשאתה חושב על הגיאוגרפיה - אוקיי, איך מגיעים מאירופה לאסיה? דרך היבשה? טורקיה? רוסיה? מורכב, הרים, לך תפרוס שם כבלים מתחת לאדמה. סוריה ולבנון - אין תשתית שתומכת בזה, ונשארת...ישראל".
"אז כבר לפני עשור, בזק עוד הייתה בחיתולים באירוע הזה, גוגל הבינה שצריך... שהדרך היחידה לעקוף את המיצר הזה ואת הים האדום עם כל בעיותיו והצפיפות שבו, ולייצר שרידות ובעצם נתיב נוסף - היא ישראל. אז זה היה בקטנה", והוא מרחיב:
"ישראל היא הנקודה היחידה שבה אפשר להגיע להודו בעצם. אם אתה רוצה לחבר את איטליה לנסיכויות, איטליה לסעודיה, איטליה להודו, צרפת להודו - כשאתה חושב על נתיב המעבר אחרי שסיימת את הים התיכון, אתה חייב למצוא גיבוי ועוד נתיב חוץ מתעלת סואץ, מצרים, יש מונופול מצרי לכאורה. והנתיב החלופי היחיד, בלי קשר לגיאופוליטיקה כי היא לא משפיעה פה, היא ישראל. ישראל הופכת להיות נתיב אגרה", מתאר ראב"ד את החשיבות של המדינה הקטנה שלנו באופן ציורי.
דרך המשי של האינטרנט
מה שיושב ראש קבוצת בזק בעצם מתאר היא העובדה שישראל הופכת להיות בעצם "דרך המשי" של האינטרנט, אחד החיבורים העיקריים בין אירופה לאסיה, כמו שהייתה דרך המשי ההיסטורית של הסוחרים לפני מאות שנים, אבל בגירסה מודרנית.
"יש כוחות מהאמירויות, כוחות ממדינות המפרציות, שאתה מחבר אותם יבשתית כל הדרך מהאמירויות לישראל. כמובן, אתה קונה קיבולת מחברות אחרות באזור, וזה מגיע, לצורך הדוגמה, עד לחופי הים... הים האדום, בגבול סעודיה-ירדן. אתה קונה מהירדנים את ה-30 קילומטר כדי להגיע מ-חאקל לעקבה, גבול אילת, ומשם תשתית של בזק רצה במספר רגליים לים התיכון. יש לבזק שתי נקודות נחיתה היום בתל אביב, שם נוחתים כבלים בינלאומיים, או של בזק או של המתחרות. ומשם זה רץ עד אירופה - איטליה, ספרד, צרפת. ובזק מחברת את זה לאורך כל הדרך", מספר לנו ראב"ד.
"וזה משהו שלא היה קיים בעצם בעבר, והוא משנה לגמרי את המציאות האזורית. ההבנה שגיאופוליטיקה או לא גיאופוליטיקה - בזק וישראל הופכים לנתיב הקריטי לכל תעבורת המידע הבינלאומית.
זה אירוע שהוא אסטרטגי באמת ברמה הכי גבוהה, כי בסוף, אתה יודע, זה הרבה יותר קריטי מאנרגיה והרבה יותר קריטי מפיננסיים, כי לכל דבר כזה יש תחליף. לעולם שלנו, בפתח שהמפרציות והודו משקיעים טריליונים, הלכה למעשה, בחוות שרתים, כפי שתיארת, ובחיבוריות - הם לא יכולים להרשות לעצמם שלא יהיה גיבוי. לפני חצי שנה, תאונה, ספינה נתקעה בכבל בים האדום, הכל פורסם, ונפל הענן בסעודיה. הענן של מיקרוסופט בסעודיה נפל.
הסיפור הוא שחייב להיות גיבוי. בעולם האינטרנט, עכשיו טרור או תאונה, תקלה - אין דבר כזה בעולם האינטרנט באופן כללי, גם כשאנחנו מחברים לכוח או עיר או מדינה, תמיד זה מגיע משני נקודות. תמיד. אין דבר כזה שאין גיבוי", הוא מסביר.
ומה לגבי העתיד? "אנחנו הבנו שדבר ראשון בתוך ישראל אנחנו צריכים לעבות את הרשת ולהכין אותה לעולם החדש. זה התחיל מההבנה שאנחנו יודעים היום לפרוס סיבים ולהגיע לבית אב עם 25 ו-50 ג'יגה לבית, והתשתית מוכנה לזה. תגיד לי אתה מתי צריך 50 ג'יגה לבית, וכבר אנחנו מוכנים לזה. אבל התשתית הזו מוכנה להעביר לא רק את המאות טרה-בייט שישראל תצטרך, אלא את האלפי טרה-בייט (בנקודה הזו הסברתי לראב"ד שהוא מדבר על פטהביט/שניה - נ.ל.), גם בעוד 20 שנה, אנחנו מדברים על עשרות פטהביט/שניה שיכולים לעבור היום בישראל. מה חסר? ועל זה בדיוק אנחנו עובדים. יש לנו כבר תשתית אחת, שזה הכבל הקיים, שמשתמשים במה שהוא יכול לעשות כדי לעזור לחיבור הבין-יבשתי, ולהפוך להיות באמת הנתיב... תעלת סואץ הדיגיטלית או נתיב המשי האזורי. בזק היא המפתח לאירוע הזה, היחיד, בתוך ישראל. והכרזנו בעצם, כשקוראים את ההודעה המלאה, הכרזנו בעצם על שלושה כבלים, לא אחד. אחד עם מספרים, עם שותף איטלקי, שכבר הודענו גם על השקעה של 250 מיליון שקל בכבל הראשון, שינחת באיטליה".
"גם גוגל ומייקרוסופט ואנבידיה ואמזון, כולם לקוחות שלנו גלובלית, ואנחנו מחברים אותם לאירופה ולאסיה. כדי להגיע מהודו, דרך האמירויות, מסעודיה... מסעודיה לאירופה, בנתיב חלופי, יש רק פתרון אחד היום וזה ישראל. אלא אם בונים על סוריה - שאני מקווה מאוד שעוד עשור ישקמו בה תשתיות והיא תהיה רלוונטית. היום ישראל היא הפיתרון". מסכם ראב"ד.
אולי באמת האינטרנט והתשתית שלה הן המפתח הנדרש לשלום אזורי ולקץ המלחמות?
איפה מאסק?
בנקודה הזו בשיחה החלטתי קצת להקשות על יושב ראש בזק. מעבר לחלופות יבשתיות אחרות עמו טורקיה, האמירויות וסוריה - יש כמובן גם את התשתית שלא רצה על כבלים - התשתית הלוויינית, במיוחד פרויקט סטארלינק של חברת SpaceX שבבעלות אילון מאסק ויוזמות דומות גם מצד הבעלים של אמזון, ג'ף בזוס עם חברת בלו אוריג'ין שלו ואחרות. למה בעצם צריך כבלים אם יש לוויינים?
"בוא נעשה שנייה סדר בעולם הזה שנקרא חלופות לסיבים, ונתחיל מהסוף. אין חלופה לסיבים אופטיים, ואין חלופה להעברת מידע במהירות האור", קובע בפסקנות ראב"ד. "הסיפור הלווייני הוא פתרון נקודתי, מאוד מאוד מאוד מוגבל, ואני גם ארחיב עליו בנתונים, שבסוף נועד לפתור בעיקר במדינות מאוד מאוד גדולות, פתרונות לאזורים מרוחקים עם מעט תושבים בפריפריה. שנית, הוא יכול בעולמות הסלולר, בחירום, לספק פתרונות מאוד מאוד נקודתיים. הוא בטח לא נועד לשיח שעד עכשיו קיימנו, לספק ג'יגה או עשרות ג'יגה או מאות ג'יגה של פתרונות במהירויות שמה שמניע את השוק העסקי והטכנולוגי בשום צורה, והוא פתרון ולעולם יהיה פתרון נחות, כי בסוף הוא מבוסס תדרים - ולא מהירות האור (כמו בסיב אופטי - נ.ל.)".
"לא תוכל להחליף תדרים כמה מתקדמים שלא יהיו, קצת קצת פרופורציות. הלוויינים החדשים של סטארלינק, כשיהיה בפריסה מלאה עוד שבע שנים, יהיו מסוגלים לספק מהירות ג'יגה סימטרית, ל-40 בתי אב ביישוב של קילומטר רבוע. אוקיי? ליישוב. אולי לקיבוץ קטן בגולן בעוד שבע שנים. הם לעולם לא יהיו פתרון למרכזי הערים איפה ש-85% מאוכלוסיית העולם נמצאת, לעולם לא יהיו פתרון לשוק העסקי, הוא יכול להיות פתרון לשרידות נקודתית, לגיבוי וכולי", מבטל יושב ראש בזק את האיום העסקי מלמעלה.
"לשוק הפרטי ב-15% או 13% בארצות הברית שמוגדר פריפריה, ונורא יקר לפרוס סיב, אז הוא פתרון מצוין, שנותן לך 100, 500 (מגהביט/שניה) ובסוף גם ייתן ג'יגה, זה אחלה, בסדר? אבל שנות אור מהדיון עליו דיברנו ובטח מהירות האור, מרחק מהירות האור מלתת את הפתרון שסיבים נותנים. ולכן זה משהו שלעולם לא יחליף את הסיבים. אני לא אגיד מה יקרה בעוד 50 שנה אם ימצאו להעביר דרכים להעביר פוטונים באוויר...אבל בגלל שהסיבים זה רק עניין של מגברים וכרטיסי רשת לעלות מג'יגה בייט ל-50 או ל-100 לבית אב, התשתית הזאת קשה יהיה מאוד לקרוא לה מיותרת, כמו בנחושת בעשור של השנים הקרובות.
"עכשיו הצרכים של הורדה והעלאה, הם משתנים. אין ספק שאנחנו רואים ביקושים לקצבי העלאה יותר גבוהים מ-100, ולכן כבר 20% מהמכירות שלנו, אנחנו שואפים להגיע, אנחנו חושבים שנגיע ל-50% ב-2029, מהמכר שיהיה יותר מג'יגה בהורדה ו-10% מזה בהעלאה. זה מגיע גם מאיכות התוכן וגם כמו שאמרת מעולמות ה-AI, למרות שבקצה, אצל לקוח הקצה, זה קצת פחות בא לידי ביטוי, זה בא יותר לידי ביטוי בשרתים, בסדר? בכוח המחשוב, איפה שבעצם נעשה העיבוד של ה-AI. ככל שיש טכנולוגיות שיותר ויותר בקצה, אז גם מהירות ההורדה פחות נדרשת", מסביר יושב הראש.
"אבל אין ספק שכיום לאור הצריכה המוגברת ולאור הרצון לראות תכנים באיכות גבוהה ולהיות מחובר בכל מקום, גם בסלולר וגם בקווי, אז בקרוב נגיע מאוד מהר לצרכים של 500 (מגהביט/שניה) פלוס. תראה, בסוף ההיסטוריה חמש שנים אחורה, כשהתחלנו עם ג'יגה אמרו למה צריך ג'יגה? ואף אחד לא קונה ג'יגה. ו-90% קנו רק 300 מגה, אז היום 95% קונים ג'יגה ויותר, וזה ממשיך להתקדם במהירות האור", מסכם ראב"ד.