הקורונה הבאה? בינה מלאכותית כבר מצליחה ליצור וירוסים חדשים

אם סרטי מדע בדיוני לימדו אותנו משהו, כנראה שזה לא לתת לבינה מלאכותית להתחיל לתכנן יצורים ביולוגיים בעצמה. אלא שהעתיד הזה כבר מתחיל להגיע למעבדה: מחקר שפורסם בכתב העת Science, ועליו דיווח הניו יורק טיימס, מתאר כיצד חוקרים השתמשו במודלי בינה מלאכותית כדי לתכנן וירוסים חדשים שמסוגלים להדביק חיידקים ולהתרבות בתוכם.

החדשות הטובות הן שהחוקרים נקטו אמצעי זהירות והגבילו במכוון את הניסוי לווירוסים שאינם מסוגלים להדביק בני אדם, בעלי חיים, צמחים או פטריות. מעבר לכך, לטכנולוגיה כזו עשויים להיות שימושים משמעותיים בתחומים כמו טיפול גנטי, חקר גנומים ופיתוח כלים חדשים נגד חיידקים מזיקים.

החדשות הפחות טובות הן שהיכולת עצמה כבר קיימת.

החוקרים ממכון Arc בפאלו אלטו ומאוניברסיטת סטנפורד השתמשו במודלים Evo 1 ו-Evo 2. העיקרון שמאחוריהם מזכיר במידה מסוימת מודלי שפה גדולים כמו ChatGPT או Claude, אבל במקום ללמוד מספרים, אתרי אינטרנט וטקסטים, המודלים האלה למדו רצפים גנטיים.

המערכת אומנה על טריליוני נוקלאוטידים - אבני הבניין של ה-DNA - ובדרך הזו למדה למעשה את ה"דקדוק" של הקוד הגנטי. לצורך הניסוי הנוכחי, החוקרים המשיכו לאמן את המודלים על כ-15 אלף וירוסים ממשפחה שאליה משתייך Phi X-174, וירוס זעיר שמדביק חיידקי E. coli בלבד.

מכאן הגיע השלב שבו הדברים הופכים למעניינים הרבה יותר - וגם מעט מטרידים.

Evo יצר כ-700 אלף הצעות לווירוסים חדשים. החוקרים סיננו מתוכן את 285 המועמדים שנראו המבטיחים ביותר, ייצרו את ה-DNA שלהם והחדירו אותו לחיידקים. התוצאה: 16 מהעיצובים שיצרה הבינה המלאכותית הפכו לווירוסים מתפקדים. ולא מדובר רק ביצירות שהצליחו לשרוד בקושי. לפי המחקר, הווירוסים החדשים היו בני קיימא לפחות כמו Phi X-174, וחלקם אף התרבו מהר יותר.

כאן המחקר מפסיק להיות רק הישג טכנולוגי מסקרן והופך לשאלה הרבה יותר גדולה על הגבול שבין יכולת מדעית לסיכון. בדומה לכלים אחרים של בינה מלאכותית - ואולי אפילו לטכנולוגיות כמו אנרגיה גרעינית - אותה יכולת יכולה להוביל לתוצאות שונות לחלוטין בהתאם למי שמחזיק בה ולמטרה שלשמה היא מופעלת.

בצד החיובי, וירוסים שתוכננו באמצעות AI עשויים לסייע בשיפור טיפולים גנטיים, לאפשר לחוקרים להבין טוב יותר כיצד גנומים פועלים ולספק כלים חדשים לתקיפת חיידקים מזיקים. בסביבה מפוקחת, עם מגבלות ברורות וכללי בטיחות, מדובר בטכנולוגיה שעשויה לפתוח אפשרויות חדשות בביוטכנולוגיה.

אלא שיש גם צד שני.

מחקרים כבר הראו שצ'אטבוטים רגילים מסוגלים לספק מידע מדאיג בכל הנוגע לתכנון נשק ביולוגי. מודל שלא רק מסביר כיצד מערכות ביולוגיות עובדות, אלא מסוגל לתכנן רצפים גנטיים חדשים, מעלה את רמת הסיכון. ככל שהמערכות האלה יהפכו מתקדמות יותר, עולה גם החשש שבעתיד הן יוכלו לשמש לתכנון גורמים ביולוגיים מסוכנים בהרבה.

המחקר הנוכחי לא עשה זאת. להפך: החוקרים הגבילו במפורש את העבודה לווירוסים שמדביקים חיידקים והוציאו מתחום הניסוי גורמים שמסוגלים לפגוע בבני אדם, בבעלי חיים, בצמחים או בפטריות. אבל עצם ההצלחה מדגימה עד כמה מהר הגבול הטכנולוגי מתקדם.

וזו אולי השאלה החשובה באמת שעולה מהניסוי. המדע עצמו אינו טוב או רע, וגם היכולת לתכנן וירוסים באמצעות בינה מלאכותית אינה בהכרח דבר שצריך לעצור. אבל ברגע שבו AI עובר מלתאר מערכות ביולוגיות ליכולת ממשית לתכנן אותן, כבר קשה להסתפק בתקווה שהטכנולוגיה תמיד תישאר בידיים הנכונות.

המודלים מתקדמים במהירות. עכשיו נותר לראות אם מנגנוני הפיקוח וההגנה יצליחו להתקדם באותו הקצב.