כמעט 50 שנה אחרי ששוגרה לחלל, וויאג'ר 2 עדיין לא מוכנה לפרוש. נאס"א ביצעה לאחרונה שורה של שינויים במערכות הגשושית הוותיקה, במהלך שזכה לשם "המפץ הגדול" (Big Bang), ובכך הצליחה לקנות לה לפחות שנה נוספת של פעילות מדעית - הישג לא קטן עבור חללית שפועלת ברציפות מאז 1977 ונמצאת כיום בחלל הבין-כוכבי.
הבעיה המרכזית של וויאג'ר 2 היא לא המרחק, אלא החשמל. מקור האנרגיה שלה הוא גנרטור רדיואיזוטופי תרמו-חשמלי, שממיר חום הנוצר מהתפרקות פלוטוניום לחשמל. אלא שככל שחולפות השנים, תפוקת המערכת הולכת ופוחתת. לפי נאס"א, הגשושית מאבדת מדי שנה כ-4 וואט של הספק זמין.
כשהיא יצאה לדרך ב-1977 היו על סיפונה עשרה מכשירים מדעיים פעילים. כיום נותרו רק שלושה. לאורך השנים נאלצה נאס"א לכבות בהדרגה מערכות ומכשירים כדי לחסוך באנרגיה ולהאריך את חיי המשימה. ללא השינוי האחרון, הסוכנות הייתה נאלצת לכבות מכשיר מדעי נוסף כבר בהמשך השנה.
כאן נכנס לתמונה מבצע "המפץ הגדול". במסגרת המהלך כיבתה נאס"א כמה התקנים שצרכו חשמל בו-זמנית והחליפה אותם בחלופות שדורשות פחות אנרגיה. במקביל, המהנדסים היו צריכים לוודא שהשינויים לא יורידו את הטמפרטורה בחללית לרמה שתפגע ביכולת שלה להמשיך לפעול.
המהלך הצליח, ולפי נאס"א שלושת המכשירים המדעיים שנותרו פעילים בוויאג'ר 2 יוכלו להמשיך לעבוד לפחות עד השנה הבאה.
וויאג'ר 2 שוגרה כשבועיים לפני אחותה התאומה, וויאג'ר 1, כחלק ממשימה שנועדה לחקור את ענקי הגז של מערכת השמש. היא הגיעה לצדק ב-1979, ובמהלך העשור שלאחר מכן הספיקה לבקר בכל ענקי הגז במערכת השמש.
ב-2018 חצתה הגשושית את גבול ההליוספירה - הבועה העצומה שיוצרת השמש סביב עצמה וכוכבי הלכת - ונכנסה לחלל הבין-כוכבי. מאז היא ממשיכה לשלוח לכדור הארץ נתונים על הצפיפות והטמפרטורה של הפלזמה שמחוץ להליוספירה.
אחרי כמעט חצי מאה, הסיפור של וויאג'ר 2 הפך גם למרוץ מתמשך נגד הזמן ונגד אספקת החשמל ההולכת ונחלשת. נאס"א כבר כיבתה את רוב הכלים שאיתם יצאה הגשושית לדרך, אבל כל עוד נותר מספיק כוח לשלושת המכשירים האחרונים, אחת ממשימות החלל הוותיקות בהיסטוריה ממשיכה לעשות בדיוק את מה שנשלחה לעשות: למדוד, לאסוף נתונים ולשלוח אותם הביתה.