ענף הבנייה הוא מהגדולים בעולם, אבל גם אחד האיטיים באימוץ טכנולוגיות. לפי מקינזי, בין השנים 2000 ל-2022 הפריון בענף השתפר בקצב נמוך משמעותית מזה של התעשייה והכלכלה הכללית. במקביל, בשנים האחרונות נכנסות לענף טכנולוגיות שמנסות לשנות את התמונה: מערכות תכנון מתקדמות, בינה מלאכותית, אוטומציה והדפסת בטון בתלת-ממד.
אחד השינויים הבולטים הוא המעבר מתוכנית שמראה כיצד הבית ייראה למודל דיגיטלי שמכיל מידע על מה שנדרש כדי לבנות אותו. מערכות BIM מאפשרות לאדריכלים, מהנדסים וקבלנים לעבוד על מודל משותף, ובמערכות מתקדמות יותר ניתן לחבר לתכנון גם נתונים על כמויות, עלויות ולוחות זמנים. השלב הבא הוא לחבר את המידע הזה גם למי שבונה את הבית.
אחת הדוגמאות מגיעה מקבוצת קפלניקוב הישראלית, שמתמחה בטכנולוגיות הדפסת בטון בתלת-ממד ופיתחה לאחרונה את Laycon Builder. השם Laycon מחבר בין Layers, שכבות ההדפסה, לבין Construction. הכלי מאפשר להגדיר את מאפייני הבית, לבחור מפרט ורמות גמר ולקבל אומדן של עלויות הבנייה בהתאם לבחירות.
הצורך נובע מבעיה מוכרת בענף. אפשר לקבל כיום הדמיה מפורטת מאוד של הבית עוד לפני שהעבודות מתחילות, אבל הרבה יותר קשה לדעת מה תהיה העלות הסופית שלו. שינוי בחלונות, בריצוף, במטבח, בשטח או ברמת הגמר יכול להשפיע משמעותית על התקציב, ולא תמיד ההשפעה הזאת ברורה בזמן קבלת ההחלטה.
החיבור בין תכנון לתמחור הוא רק חלק מהשינוי. בהדפסת בטון בתלת-ממד המידע הדיגיטלי עובר גם לשלב הייצור. מודל שתוכנן במחשב עובר למערכת שמנתחת אותו, פורסת אותו לשכבות ומייצרת את מסלולי ההדפסה. משם מועברות ההוראות למדפסת, שמניחה את תרכובת הבטון שכבה אחר שכבה בהתאם לתכנון. הקובץ הדיגיטלי, במילים אחרות, כבר לא רק מתאר את המבנה - אלא הופך להוראות ייצור.
זה מקרב את הבנייה לעולמות הייצור המתקדם. בתעשיית הרכב, למשל, החיבור בין תכנון ממוחשב לייצור אוטומטי קיים כבר שנים. בבנייה המעבר מורכב יותר, בין היתר משום שכל פרויקט שונה, תנאי השטח משתנים וחלק גדול מהעבודה עדיין מתבצע באתר.
המשמעות היא גם כלכלית. מחקר של מקינזי מצא כי במשך שני עשורים פריון העבודה בענף הבנייה העולמי צמח בכ-1% בשנה בממוצע, לעומת 2.8% בכלל הכלכלה ו-3.6% בתעשייה. מחקר עדכני יותר של החברה מצא שבין 2000 ל-2022 השיפור המצטבר בפריון הבנייה הסתכם בכ-10% בלבד, לעומת 50% בכלל הכלכלה ו-90% בתעשייה. במציאות של מחסור בכוח אדם ועלויות ביצוע גבוהות, אוטומציה כבר אינה רק סיפור טכנולוגי - היא הופכת לשאלה כלכלית.
גם הבינה המלאכותית צפויה להעמיק את השינוי. ככל שמערכות בנייה צוברות מידע על תוכניות, מפרטים, כמויות ועלויות, ניתן להשתמש בו כדי להשוות חלופות ולזהות כבר בשלב התכנון החלטות שעלולות לייקר את הפרויקט. בהמשך, מערכות כאלה עשויות לעבוד גם בכיוון ההפוך: לקבל תקציב, שטח ודרישות ולהציע חלופות תכנון שמתאימות למסגרת שנקבעה.
"השינוי המעניין הוא לא טכנולוגיה אחת אלא החיבור ביניהן", אומר יוחנן קפלניקוב. "אם אפשר לתכנן בית בצורה דיגיטלית, להבין מוקדם יותר את העלויות שלו ובהמשך להעביר חלק מהתכנון ישירות למערכות ייצור והדפסת בטון, אנחנו מתחילים לדבר על דרך אחרת לבנות".
החזון הזה עשוי לקבל בישראל ביטוי רחב יותר מבית בודד או מפרויקט נקודתי. בקבוצת קפלניקוב כבר מתקיימים מגעים עם יזמים סביב האפשרות להקים בנגב ובגליל פרויקטים של התיישבות חדשה, ובהם יישובים וקהילות במודל קיבוצי, תוך שילוב הדפסת בטון בתלת-ממד כחלק משיטת הבנייה. הרעיון הוא להשתמש בטכנולוגיה לא רק כדי להאיץ את הביצוע, אלא גם כדי לאפשר הקמה יעילה של עשרות ומאות יחידות דיור, המבוססות על מערכת בנייה משותפת אך אינן חייבות להיות העתקים זהים זו של זו.
דווקא בפרויקטים מרובי יחידות עשוי להופיע יתרון נוסף של הבנייה הדיגיטלית: היכולת לעבור מסטנדרטיזציה קשיחה להתאמה אישית בקנה מידה גדול. מאחר שהמבנה מתוכנן ומיוצר מתוך מודל דיגיטלי, ניתן להתאים במהירות יחסית קירות, חללים ופרטי תכנון לצרכים, להעדפות ולסגנון של כל לקוח, מבלי לוותר על היתרונות של תהליך מתועש וחוזר. כך פרויקט של עשרות בתים יכול להתבסס על אותה מערכת טכנולוגית, אך לאפשר לכל בית לקבל אופי משלו - ולהפוך את המבנה מחלק מסדרה לחותם אישי של מי שעתיד לגור בו.
אחרי שהדיגיטציה שינתה את הבנקאות, המסחר והתעשייה, היא מגיעה גם לבטון. הפעם התוצאה שלה לא נשארת על המסך. היא הופכת לקיר.