מיליון אנשים ביקרו בשבוע האחרון במקדש בודהיסטי שאין לו כתובת, אין בו נזירים ואי אפשר להגיע אליו ברגל. למעשה, הוא בכלל לא קיים מחוץ למסך המחשב. ובכל זאת, אנשים מכל רחבי אסיה מגיעים אליו כדי להשתחוות מול פסל בודהה, להתפלל, להאזין למוזיקה או פשוט לשבת קצת בשקט. מה שהופך את הסיפור למוזר עוד יותר הוא שהמקדש הזה נולד בתוך חצי שעה, בעזרת בינה מלאכותית, ומי שבנה אותו בכלל לא יודע לתכנת.
מאחורי התופעה עומד פארק ג'ין-וון, צעיר דרום קוריאני בן 26, בוגר לימודי ספרות אנגלית שמחפש עבודה. פארק לא תכנן להקים אתר שימשוך מאות אלפי אנשים, ובטח שלא ליצור תופעת רשת. הוא פשוט היה מותש מחיפושי העבודה ורצה ללכת למקדש כדי לנקות קצת את הראש. אלא שלא היה לו כוח לצאת מהבית, אז הוא החליט לבנות אחד בעצמו.
בעזרת Codex, כלי התכנות מבוסס הבינה המלאכותית של OpenAI, הוא יצר את הגרסה הראשונית של האתר בתוך כ-30 דקות, לדבריו. התוצאה היא Sansa, מקדש בודהיסטי וירטואלי שבו כל מבקר מקבל דמות קטנה של נזיר ויכול להצטרף לאחרים לפעילויות שונות.
באתם להתפלל? קחו מספר
פארק העלה את האתר לאוויר ב-26 באוקטובר ושיתף אותו ברשתות החברתיות. בתוך שלושה ימים בלבד כבר נרשמו בו כ-600 אלף מבקרים, ולפי דיווח בעיתון הקוריאני ג'ונגאנג, המספר הגיע לכמיליון בתוך שבוע. הנתונים נמסרו לתקשורת הקוריאנית ולא אומתו באופן עצמאי.
בהתחלה היו במקדש רק 20 כריות ישיבה וירטואליות. אבל ככל שהשמועה התפשטה, פארק נאלץ להוסיף עוד ועוד מקומות. בהמשך כבר נפתחו עשרות אולמות תפילה עם אלפי כריות, ובשעות העומס נוצרו אפילו תורים לכניסה. גם השרתים לא תמיד הצליחו לעמוד בקצב.
ומה בדיוק עושים במקדש שלא באמת קיים? אפשר להשתחוות מול פסל בודהה, לגלגל מחרוזת תפילה 108 פעמים, להאזין למזמורים בודהיסטיים ואפילו לרקוד לצלילי מוזיקה. מי שלא מתחשק לו לעשות שום דבר יכול פשוט לשבת לצד המבקרים האחרים. אין צורך להירשם, אין שיחות צ'אט ואין חובה לתקשר עם אף אחד.
האתר הפך לפופולרי במיוחד בדרום קוריאה, אבל במהרה הגיע גם למדינות נוספות באסיה. פארק סיפר לסוכנות הידיעות יונהפ כי בלילה אחד בלבד נכנסו אליו כ-50 אלף מבקרים מטייוואן.
בלי מתכנתים, בלי תקציב ובלי שנים של פיתוח
מעבר לסיפור המשעשע, ההצלחה של Sansa מדגימה עד כמה הבינה המלאכותית משנה את הדרך שבה יוצרים מוצרים דיגיטליים. פארק לא נזקק לצוות מתכנתים או לניסיון קודם בפיתוח תוכנה. במקום לכתוב בעצמו את הקוד, הוא הסביר ל-Codex מה הוא רוצה לבנות, והכלי יצר עבורו את הגרסה הראשונית.
השיטה הזאת מכונה Vibe Coding, והיא מאפשרת גם לאנשים שלא למדו תכנות ליצור אתרים ואפליקציות באמצעות הוראות בשפה רגילה. זה לא אומר שכל אחד יכול להקים שירות מורכב ומצליח בחצי שעה, אבל במקרה של פארק, זה הספיק כדי להוציא רעיון קטן לדרך.
הוא המשיך לשפר את האתר גם אחרי ההשקה. לדבריו, הוספת פעולות חדשות, כמו השתחוות או שימוש במחרוזת תפילה, יכולה להימשך כעשר דקות בלבד בעזרת AI.
וההצלחה כבר מדבקת. לפי דיווח שפורסם הבוקר (שני) ב-Asia Business Daily, בעקבות Sansa נוצרו כ-300 מרחבים וירטואליים דומים, בהם קתדרלה, מסלול עלייה לרגל בהשראת הקמינו דה סנטיאגו ומקומות מפגש שבהם אפשר לשבת יחד מול מדורה וירטואלית.
יש כאן גם אירוניה לא קטנה. במשך שנים חברות טכנולוגיה, ובראשן מטא, השקיעו מיליארדים בניסיון לשכנע אותנו לבלות בעולמות וירטואליים. עכשיו צעיר מובטל מדרום קוריאה, עם כלי AI ורעיון שנולד מעייפות, הצליח למשוך המוני מבקרים לעולם קטן שבנה בעצמו.
ואולי כולנו פשוט צריכים קצת שקט?
הפרט המפתיע ביותר בסיפור הוא שפארק עצמו בכלל אינו בודהיסט. הוא לא ניסה להפיץ דת, להקים קהילה רוחנית או לפתח עסק. הוא בסך הכול רצה מקום לנוח בו.
בריאיון לסוכנות הידיעות יונהפ סיפר כי הופתע מהתגובות ומהמספר העצום של אנשים שנכנסו לאתר. מבחינתו, ההצלחה מלמדת משהו על העייפות והשחיקה שאנשים רבים מרגישים, ועל הרצון למצוא מקום שבו אפשר פשוט להיות, גם אם מדובר בכמה פיקסלים על מסך.
ואולי זה מה שהופך את Sansa למעניין כל כך: דווקא בתקופה שבה הבינה המלאכותית מבטיחה לעשות בשבילנו הכול מהר יותר, אחד השימושים הוויראליים שלה הוא מקום שבו אנשים נכנסים כדי לא לעשות כמעט שום דבר.
רוצים לראות על מה המהומה? היכנסו למקדש הווירטואלי Sansa.