פאן, הומור או רגרסיה? הצד האפל של הסלנג בטיקטוק

טיקטוק ומאגר הסלנג הבלתי נגמר שלה מכניסים לחיינו כמעט בכל יום מונחים חדשים. חלקם מושפעים מטרנדים חולפים, ואחרים משתרשים והופכים לחלק מהשפה היומיומית שלנו. אבל מאחורי כמה מהמונחים הצעירים והקלילים מסתתרת בעיה מוכרת: שוביניזם. דווקא הדור הצעיר, שמתגאה בקידום שוויון ובתיקון חברתי, מוכיח עד כמה הסטריאוטיפים הישנים עדיין מושרשים עמוק בשפה שלנו.

קחו לדוגמה את המונח Girl Math, שהפך לוויראלי וזלג מזמן מחוץ לגבולות טיקטוק, במיוחד עכשיו, בעיצומו של חודש ההנחות וטירוף הקניות של נובמבר.

הרעיון לכאורה פשוט וקליל: אם קיבלת החזר כספי על מוצר שכבר שכחת מקיומו, הפריט החדש שתקני באותו הכסף הוא עכשיו "בחינם". הוצאות במזומן? גם הן לא באמת נחשבות. קנית פריט לבוש יקר במבצעי הבלאק פריידי? הוא כמעט בחינם, כי מספר הפעמים שתלבשי אותו מתקזז עם העלות.

בשורה התחתונה, מדובר בדרך יצירתית להצדיק החלטות כלכליות לא בהכרח הגיוניות. רק שבמקום לקרוא לזה תירוץ לקניות, קוראים לזה "מתמטיקה של בנות", והופכים את החישוב הלקוי לתכונה מגדרית. גם גברים רבים קונים דברים שהם לא צריכים ומצדיקים לעצמם הוצאות מיותרות. אז למה דווקא נשים זוכות לתואר הזה?

סלנג צורם לא פחות הוא Girl Dinner. חיפוש מהיר בטיקטוק יעלה צלחות אוכל מאולתרות להפליא: כמה שקדים וקוביות גבינה, מגש ענבים ושוקולד, או קרקר בודד עם נקניק.

המושג הזה מככב ברשת כבר כמה שנים, ולכאורה מדובר בבדיחה על ארוחות מאולתרות של נשים שאין להן כוח לבשל. אלא שחלק מהסרטונים מציגים כמויות מזון קטנות במיוחד כארוחת ערב שלמה, ומעלים שאלות על המסרים שמועברים לצופות צעירות ועל היחס לאוכל ולדימוי גוף.

אבל מעבר לכך, שוב עולה השאלה: למה דווקא נשים? הרי גם גברים מסתפקים לפעמים בכמה נשנושים במקום ארוחה מסודרת. ובכל זאת, התופעה מקבלת שם נשי והופכת לעוד התנהגות שמזוהה עם מגדר מסוים.

בשיא המונדיאל טיקטוק התמלאה בסרטונים על הטורניר. לצד קטעים מהמגרש הופיעו סרטוני הסבר על מבנה הקבוצות, שלבי התחרות והדרך לגמר. אלא שלצדם עלו גם סרטונים עם הכותרת "World Cup explained for the girls", כלומר "המונדיאל מוסבר לבנות".

בסרטונים האלה הושוו קבוצות ושחקנים לדמויות מסרטים כמו "ילדות רעות" ו"לא רק בלונדינית", או לזמרים כמו טיילור סוויפט ובאד באני. אחד הסרטונים הוויראליים נפתח בהסבר שלפיו, בדומה לתוכנית הריאליטי "אי האהבה", יש משחק כמעט בכל יום, ובהמשך השווה את נבחרת ברזיל לרג'ינה ג'ורג' מ"ילדות רעות".

אין שום בעיה להסביר כדורגל באמצעות תרבות פופולרית, אבל למה ההסברים האלה מיועדים דווקא "לבנות"? כאילו נשים לא יכולות להבין את אחד מענפי הספורט הנצפים בעולם בלי שישוו אותו קודם לתחום שנחשב נשי.

הזלזול הזה כל כך מוטמע בשפה שלנו, שלפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב אליו.

אפשר לטעון שאין למונחים האלה משמעות כפולה, ושהכול נעשה בהומור. אפשר גם להגיד שרבים מהם נוצרו דווקא בידי נשים, שפשוט גילו שהן לא היחידות שמחשבות ככה, אוכלות ככה או לא מבינות בספורט, ומצאו מכנה משותף שאפשר לצחוק עליו.

אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה. המושגים האלה הופכים לחלק מהשפה שלנו, והרבה מהם מופצים בידי נשים בעצמן, בלי לעצור ולחשוב על המשמעות שלהם.

באינטרנט הכול קורה במהירות ובקלות דעת. בדיחה נזרקת אל תוך האלגוריתם, צוברת צפיות, הופכת לטרנד ולעיתים נשארת איתנו הרבה אחרי שהסרטון המקורי נשכח. אנחנו לא תמיד חושבים על המילים שאנחנו מקלידים, משתפים ולבסוף גם אומרים בקול, או על המשמעות שהן מקבלות כשהן הופכות לחלק מהשיח.

השוביניזם הזה מגיע גם מתוך דור שמבקש לתקן את חוסר השוויון, והוא כל כך מנורמל שלעיתים דווקא נשים הן אלה שממשיכות להפיץ אותו.

המאבק על מקום שווה לנשים בחברה לא מסתיים בפוליטיקה או במקומות העבודה. הוא חלק מחיי היומיום שלנו, מהשפה שלנו ואפילו מהטיקטוק. יש משמעות למילים שאנחנו בוחרים, וגם לבדיחות שאנחנו משתפים.

אז לפני שהטרנד הבא הופך לחלק מהשפה שלנו, אולי כדאי לשאול: האם אנחנו באמת צוחקות על הסטריאוטיפ, או פשוט ממשיכות להפיץ אותו?