מכונות קפה אוטומטיות מלאות, אלה שטוחנות את הפולים, חולטות ומקציפות חלב בלחיצת כפתור - כבר מזמן אינן נחלתן הבלעדית של דלונגי, פיליפס או ג'ורה. בשנים האחרונות מגיעות לשוק לא מעט מכונות קפה של יצרנים סיניים, שנמכרות תחת מותגים אחרים. Mira, מותג הבית של בנדא מגנטיק, היא דוגמה טובה לכך: ה-Mira BTB-203 מיוצרת בידי החברה הסינית Shanghai Baolutong, ונמכרת בעולם גם תחת שמות אחרים. קיבלתי אותה לסקירה, ובדקתי האם מכונה אוטומטית של מותג פרטי יכולה לעמוד מול הגדולים. התשובה, כמו שתגלו, קצת מורכבת.
עיצוב ומבנה
נתחיל מהמובן מאליו: ה-Mira BTB-203 היא מכונה גדולה. היא תופסת לא מעט מקום על השיש, ואם המטבח שלכם הוא מטבח ישראלי ממוצע, שבו כל סנטימטר של משטח עבודה נלחם על חייו, היא תתפוס לכם הרבה מקום. למעשה, היא יותר בנויה לשמש כמכונה משרדית. הגוף עשוי ברובו פלסטיק עם נגיעות של ציפוי כרום פה ושם כמו מכסי התאים של המים והפולים שנמצאים בראש המכונה, ומגש הטפטופים, שאליו גם מתחבר מקציף החלב, שתיכף נרחיב עליו כי הוא סיפור בפני עצמו.
מה שכן, בחזית יש מסך מגע, והוא דווקא נקודת האור של העיצוב. הוא ברור, מגיב היטב, ומציג בזמן ההכנה את הכמות, את החוזק ואת התקדמות החליטה והכל בעברית שוטפת. תפריט המשקאות כולל את כל החשודים המיידיים - אספרסו, דאבל אספרסו, אמריקנו, קפוצ'ינו, לאטה מקיאטו ועוד - והמעבר ביניהם פשוט ואינטואיטיבי. מיכל הפולים כאמור, יושב בחלק העליון של המכונה, ובתוכו חוגה לכיוון דרגת הטחינה, שאגיע אליה בהמשך.
מערכת החלב מבוססת על מקציף נתיק שמתחבר לנחיר הקיטור בחזית (כן, נחיר, מה אתם צוחקים?), ושואב חלב דרך צינור ממיכל חיצוני - קרטון חלב או כד. זה פתרון פשוט, מוכר ממכונות בטווח המחירים הנמוך יותר, ובגדול הוא עושה את העבודה. אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה הגדולה של המכונה.
במכונה אוטומטית, מגירת הפסולת - זו שאוספת את "עוגיות" הקפה הדחוס אחרי כל חליטה - היא החלק שתגיעו אליו הכי הרבה. ב-Mira BTB-203 היא נשלפת מחזית המכונה, ולפי המדריך מתמלאת אחרי כתריסר מנות. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היא שהמקציף, כשהוא מחובר, חוסם את הדרך. כדי לרוקן את הפסולת צריך קודם לנתק את המקציף, רק אז לשלוף את המגירה ולרוקן אותה, ובסוף להחזיר הכל למקומו. בכל פעם מחדש.
זה אולי נשמע כמו טרחה קטנה, אבל זו טרחה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ובעיניי מדובר בטעות תכנון ממשק בסיסית. קשה לי להבין איך אף אחד בדרך לא עצר ושאל את השאלה הפשוטה: מה קורה כשהמשתמש צריך לרוקן את המגירה?
ועוד נקודה שכדאי לדעת: המכונה מבצעת שטיפה במים של מנגנון החליטה עם כל הדלקה ועם כל כיבוי. זה נוהג מקובל במכונות אוטומטיות, ונועד לשמור על ניקיון המערכת, אבל כאן כמות המים שהולכת לאיבוד בשטיפות האלה גדולה ומורגשת. בקיצור, מכונה בזבזנית.
איכות הקפה: בינונית, גם אחרי כוונון
איך הקפה? ובכן, סביר. לא יותר מזה. וחשוב לי לציין שלא הסתפקתי בהגדרות ברירת המחדל: שיחקתי עם החוזק - יש שלוש דרגות, חלש, רגיל וחזק - ועם הטמפרטורה, שאפשר לקבוע לגבוהה, בינונית או נמוכה, וגם כמויות הקפה שנחלטות. השתמשתי גם בפולים טריים ואיכותיים, כדי לא להאשים את המכונה במה שאינו באשמתה, והתוצאה נשארה פחות או יותר זהה: חליטה בינונית, בלי עושר הטעמים והריבוד שהייתם מצפים להם ממכונה שטוחנת פולים טריים לפני כל כוס. גם הקרמה לא הייתה מרשימה.
חלק מהבעיה נעוץ כנראה בחוגת הטחינה. היא אמנם מאפשרת לנוע בין טחינה דקה לגסה, אבל אינה מאפשרת בחירה מדויקת של עובי הטחינה, וכך קשה מאוד לכייל את המכונה לפולים שבחרתם. וכשאי אפשר לכוונן את הטחינה כמו שצריך, גם הפולים הטובים ביותר לא יצילו את הכוס. מי שקונה מכונה אוטומטית עם מטחנה מובנית עושה את זה בדיוק כדי לקבל קפה טוב יותר מקפסולה, ובמבחן הזה ה-Mira BTB-203 לא ממש עומדת. משקאות החלב והמשקאות הארוכים קצת מצילים את המצב והאיכות שלהם קצת יותר טובה מאספרסו פשוט, אבל עדיין, לא מדובר בקפה עשיר ואיכותי מאוד.
השורה התחתונה
על הנייר, ה-Mira BTB-203 מציעה את כל מה שמחפשים במכונה אוטומטית: מטחנה מובנית, מסך מגע נוח, מגוון משקאות ומקציף חלב. אבל פה בדיוק ההבדל בין מכונה זולה מסין לבין מכונות עיליות: הקפה בינוני, הכוונון מוגבל, והתכנון הלא חכם, הופך את ריקון הפסולת לטקס קבוע של פירוק והרכבה. מנגד, המסך נוח והתפעול היומיומי פשוט.
במחיר של כ-1,500 שקלים מדובר במכונה אוטומטית בסיסית. כמכונה ביתית אני סבור שיש אופציות טובות יותר בשוק ברמת המחיר הזו, אבל היא כן יכולה להתאים כמכונה משרדית לעסק קטן שרוצה בכל זאת לספק ללקוחות ולעובדים שלו קפה סביר, עם ממשק פשוט שלא כולל התעסקות. למי שצריך לנקות את המכונה, תהיה יותר התעסקות.
Mira BTB-203
ציון: 7.5