בלוג על הסכין

"חרא של בלוג", כשמו כן הוא, מהווה באמת סוג של חרא של בלוג. החתום עליו הוא חרמן בן 38, נשוי פלוס ילד, עם תחושת שליחות לשתף את העולם במחשבות שלו לפני, אחרי ובזמן ההליכה לשירותים. רונן, האיש מאחורי היומן, הוא פריק אינטרנט מזדקן עם רעיון מקורי, אבל כישרון הכתיבה הלא מספק שלו, בצירוף גלים של טיפשות, הופכים את הבלוג למוצר בינוני.

"...שמתי לב שלאחרונה כאשר אני הולך להתרוקן, אני מסביר לעצמי כי אני הולך לאסוף חומר, או לעשות תחקיר. מין ביטוי יפה כזה במקום 'ללכת להסריח', או 'ללכת לחרבן'. באופן כללי אני מאוד אוהב להיות מנומס בשיחות עם עצמי. 'האם אדוני ירצה להשתמש בנייר הצהוב או הלבן?', 'מה אדוני מעוניין לעשות עכשיו? כבד או קל?', 'האם אדוני מעוניין להציץ בתוצרת'?".

התחום העיקרי שמעניין את רונן הוא סקס. זה, כמובן, דבר טוב כשלעצמו, אך הבעיה כאן היא ההתייחסות הילדותית שלו לנושא, שנובעת מחוסר ניסיון ברור. רונן נוטה לזרוק אל האוויר שאלות שתשובותיהן הפסיקו לעניין את הגבר הממוצע אחרי קרי הלילה הראשון.

" מתחקיר שערכתי בקרב כל מכרותי מסתבר שבאמת הגודל קובע או יותר נכון לומר, הרוחב קובע מאוד. מסתבר שהאובססיה הגברית לגודל הזין מוצדקת, הן באמת אוהבות אותו גדול. כי כמה שהאשה לא תגיד 'חמודי, מה שיש לך מספיק לי בהחלט', או 'לא הגודל חשוב, אלא הטכניקה', או, הגרוע מכל, 'אתה יודע שהעיקר זה האופי', בסופו של דבר הן/אתן מעדיפות אותו במידות של אקסטרה לארג' ואם אפשר אז גם אקסטרה אקסטרה לארג'".

רונן עושה שירות גדול למין האנושי ולמין הנשי עם פינת הסקס היומית. הנ"ל החליט שבנות צריכות חומר אירוטי לפורקן עצמי והוא מספק בפינה שלו תמונות של אנשים חסונים שרק תאוותם בידם. אותי זה קצת הפתיע לאור העובדה שבעשר שנות גלישה הצלחתי להימנע די בעקביות מלפגוש ברשת את פיני הגדול. בין יתר פינותיו הקבועות של הבלוג יש גם ניתוח אקטואליה (מההתנקשות בבניו של סאדם חוסיין עד הקלטת הלוהטת של מיכל ינאי), פינת חדשות-כאילו העונה לשם "מרק ברווז צהוב" והטלנובלה של רונן "ניגובי החיים".

"…מצד שני עיתון הבוקר היה מדכא במיוחד. בעל רצח את אשתו והתאבד. נערה בת שבע עשרה נרצחה בטעות על רקע סכסוך עבריינים. אבטלה, אבטלה, אבטלה. הפוליטיקה מעצבנת יותר מתמיד. האם זה פלא שעל רקע חדשות כאלו יצא לי משהו שקרוב לשלשול?".

השיא בבלוג של רונן, וסביר להניח שגם של חייו הפרטיים, הוא סיפור ספק-אמיתי-ספק-פנטזיה על תאומות נמפומניות בנות 18 מהקומה הראשונה בבניין. קצת מוזר, בהנחה שהנ"ל נושק לגיל 40 ומתוחזק באשה וילד.

"'ממממ...', הנחתי את השפופרת מוצף בשאלות בלתי ברורות. איך גבר בן שלושים ושמונה מפתה זוג תאומות בנות שמונה עשרה? מהם סיכויי ההצלחה שלי? ובכלל, איך מתחילים עם בחורות היום? הרי לא עשיתי את זה חמש עשרה שנה לפחות. ונניח שאצליח לפתות אותן, עינת (אשתו) תסכים? אני בכלל צריך לשאול אותה את זה? ואם כן, אז איפה נעשה את זה? המון המון שאלות ואף לא תשובה אחת הגיונית".

את השיא של סיפור התאומות מהווה מציצה בלתי נשכחת מהאחות שירלי, שהגיעה אחרי שהוא סיפר לה שהוא יודע שהיא היתה באורגיה עם חבר, ערן האלכוהוליסט, שהוא הכיר באחד ממפגשי הפורומים של אנשים מהרשת.

"… פתאום חשבתי שעד כמה שזה ישמע מגוחך, המתוקה הצעירה הזו שאיתי ככל הנראה מנוסה הרבה יותר ממני ביחסים בינאישיים. עם כמה נשים הייתי? הפעם הראשונה שעשיתי את זה היתה אחרי הצבא, אחר כך היתה לי חברה קבועה למשך שנתיים. שנה עשיתי ביד. עוד אחת במשך חודש. ביקור חד פעמי ומגעיל אצל זונה, ועינתי... כמעט בתול... אבל לא עוד".

התגובות של רונן מגיעות בעיקר משלוש קוראות קבועות (תהילה, שירי וליאור) , שבאופן קבוע נהנות מ"היציאות המבריקות" שלו. הבלוג לא זכה עד היום למספר רב של מבקרים (וכנראה בצדק) אבל היתרון שלו מתמרכז כנראה בנורה אדומה שהוא אמור להדליק לאלה שנחשפים אליו: אנשים כאלה חיים ובועטים. ראו הוזהרתם.