בלוג על הסכין

"אני בת 31 וחצי, רווקה. Late Bloomer של ממש בכל מה שקשור למין השני. היו לי שניים וחצי חברים 'רשמיים', עוד שניים וחצי קשרים משמעותיים אבל לא 'רשמיים', עוד חצי קשר חצי רשמי, עוד כמה 'קשרונים' ועוד כ-150 בליינד דייטס בין לבין. עד היום שכבתי עם קצת יותר מ-20 בחורים".

בבלוג שלה מפרטת ארטמיס רשימה של 155 בחורים, איתם היתה כנראה בסוג של קשר. הרשימה "אינה שלמה ומושלמת" לא רק מפני שנשכחו ממנה שמות. ארטמיס מבהירה: "עם מאות (אם לא אלפים) דיברתי (וירטואלית או טלפונית)". הקשרים המיניים מדורגים בכוכביות, מכוכבית אחת ל"נשיקה" ועד לחמש כוכביות ל"שכבנו + קשר קשר". מהרשימה אנחנו למדים שבנוסף על עשרים הבחורים עמם התנתה ארטמיס אהבים, יש כ-17 בחורים עמם קיימה קשרים מיניים בדרגות שונות. "הבלוגר האלמוני מישרא(בלוג)", החותם את הרשימה, אינו זוכה אפילו לחצי כוכבית כיוון שכל שזכה לו הוא לישון לצידה בלילה (כאשר נואש מלשלוח ידיים ונרדם).

אין אני בא חלילה לקבול על הרגליה החופשיים של העלמה ארטמיס בתחומים שבינה לבינו. לא ולא!
היא עצמה כותבת היטב, ודומה שכדאי לקרוא את הבלוג שלה. היא שנונה, מצחיקה וייתכן שאף מקסימה. יתרה מכך, ארטמיס מודעת לבעיה שבהתנהגות שלה, שהיא עצמה מכנה "חולנית". מה שאטיח – אם אמנם יוטחו פה דברים – אינו מכוון נגדה אלא נגד התופעה שהתנהגותה מייצגת, תופעה שלמרבה צערי פגשתי גם פגשתי, בעיקר באפלת תקופת הפגישות העיוורות בחיי.

ארטמיס עצמה תספר טוב ממני איך מפתחים טכניקות סינון ומשכללים אותן עד שמגיעים להישג של פגישת 60 בחורים תוך חצי שנה, בביתה הפרטי ("השכנים לא הבינו איך לילדה טובה כמוני יש מכון ליווי משגשג"). הפגישה הוגבלה לזמן של מחצית שעה (לכל אחד, לא לכולם ביחד), שהספיק לעלמה ארטמיס להבין אם לפניה גבר חלומותיה, או חלילה חדל אישים הראוי להיבעט מיד החוצה.

יש לא מעט אופטימיות, שלא לאמר נאיביות, ברעיון שאפשר לרכוש באתר הכרויות באינטרנט רשימת אהבות. זו דוגמה אופיינית להתנהגות צרכנית הנופלת קורבן למנגנון שיווקי של שטיפת מוח, הכולל לא רק פרסומות, אנשי שווק וכו', אלא גם מה שקרוי "תעשיית הבידור": סרטים הוליוודיים, טלוויזיה מסחרית וכאלה. רוצה לומר, מה שאנשים מחפשים ברשת אינו אנשים אחרים, אלא מערכת דימויים שהושתלה במוחם על ידי תעשיה מו?נעת רייטינג.

רעיון מטריד עוד יותר הוא רעיון הסינון. ההנחה כאן היא שמכיוון שכל אדם הוא מוצר (שבא לענות על הצורך באהבה ובריגושים), אפשר בקלות לתת בו סימנים מזהים, כגון רשימת התכונות שנהוג למלא באתרי ההיכרויות. סימנים אלו מקלים עלינו לסנן זבל, או בלשונה של ארטמיס: "נהייתי אלופה בלבור את הבר מתבן הצ'אטים. נפגשתי משם עם המיטב שבמיטב". העניין הוא שאנשים – בניגוד אולי למוצרים - אינם ניתנים לדירוג בקלות כזאת. האיש הדוחה שאתה פוגש כל יום במשרד יכול יום אחד לאמר לך את המשפט שישנה את חייך. יותר מזה: לדעתי, אף אחד לא ניתן באמת לסינון. המודחק תמיד חוזר. מה שסיננת אינו אלא האני המודחק שלך - כמו שלמדו חלוצי הציונות כשהגלות הכפופה קמה לתחייה מול עיניהם, בדמות בחורי הישיבות או הגבר הישראלי החדש והרגיש (הרגיש בעיקר לאינטרסים שלו).

התמסרות לפגישות עיוורות אינה אלא התמסרות עיוורת לגורל המונע בידי כוחות השוק. התנערות מדפוס שכזה עשויה להיות צעד בדרך לחופש אמיתי, לא כזה של פרסומות.