אריקון, סלב של סקס ואלימות בבלוגוספירה

הבלוגר שבו אעסוק הפעם אינו זקוק להמלצתי. הקאונטר של אריקון מראה כי הוא אחד הפופולריים בישראבלוג, ולכן גם התלבטתי אם שווה בכלל לכתוב עליו. בסופו של דבר, חשבתי, נראה לי שכדאי, שכן כך המעטים שעוד לא מכירים אותו יזכו להכיר צד של הבלוגוספירה שאולי עדיין לא ראו. אריקון בועט בקוראים שלו, והבעיטות שלו מדויקות מספיק כדי לגרום לשונאיו לחזור אליו שוב, כדי לשנוא אותו שוב.

למשל, המגיבה אורית כותבת ב- 10/6: "אתה עתודאי, לא? נחנח עם בטחון עצמי בריצפה שמנסה להיות גבר מאחורי כינוי ברשת...". ואריקון מגיב: "האגו שלי בריל-לייף מנופח בדיוק כמו שהוא בבלוג. ואת יכולה למצוץ לי. בעצם לא... לא הייתי נוגע בך עם מקל ומשקפי רתכים, כי את מכוערת ודאבה, ואת יודעת את זה, אז את מנסה לפצות על כך בהתקפה חסרת בסיס עלי. למישהי כמוך אין סיכוי איתי, מה לעשות. תעריצי אותי מרחוק, אין ברירה". מגיב אחר, המכנה עצמו "אין אלהים" יוצא להגנת אורית: "אתה רשע מרושע! אם היא באמת דאבה ומכוערת ויודעת שאין לה סיכוי איתך אזי קיים סיכוי סביר ששברת אותה לגמרי עכשיו".

כך קורה שהאקשן בחלון התגובות גדול לא פחות מאשר בבלוג עצמו. אורית, אגב, חזרה להגיב לבלוג, וספגה עוד חבטות מאריקון וממעריציו. מעריצים? כן. לאריקון יש, לצד שונאים, גם לא מעט מעריצים. חלקם חברים שלו מהעולם האמיתי, אותם הוא מעודד לפתוח בלוגים משל עצמם. למעשה, האווירה בבלוג שלו הפכה, עם הזמן, לתערובת מוזרה של משפחתיות אינטימית, אליה משתרבבים איים קטנים של שנאה מצד קומץ מגיבים.

הרוב הגדול של הבלוגרים מתקשים לפעול לאורך זמן. חלקם מתחיל בהתלהבות ופורש בשיא, לעיתים תוך העלמת הבלוג (כך נעלמו כמה מהבלוגים הפופולריים ביותר, כמו "פרוזאק להמונים" של ליה) . חלקם ממעט בכתיבת פוסטים חדשים. חלקם פותח בלוגים חדשים בכינויים חדשים. אבל אריקון, יחיד ומיוחד, מצליח להחזיק את הבלוג שלו פעיל, קדחתני ומושקע, וממציא עצמו מחדש, בין השאר ע"י הגלגולים הבלתי פוסקים שעובר העיצוב של הבלוג, הרשימות בצד, ואף פורמט הבלוג. השינוי הגדול ביותר היה הפיכת הבלוג לסיפור בהמשכים בשם "מרתף 26" במהלך חודש אוגוסט. הניסוי נפסק באמצע ואריקון נימק זאת כך:

"התגעגעתי לישראבלוג. למלחמות הקטנות, לריבים עם הקוראים המטומטמים - ואגב, אם חשת נעלב/ת למקרא 'הקוראים המטומטמים' כנראה שאתה אחד מהם".

מבחינתי, הדימוי החזק ביותר שיצר אריקון הוא זה של הקזנובה מרבה הזיונים. אולי היום כבר לא רבים מהקוראים זוכרים את רשימת "אחוזי עמידה היעדים ביעדים" שהיתה לאריקון בצד שמאל של הבלוג, בינהם "לזיין 100 בנות - 29%, 5 יזיזות בוזמנית - 40%".

אגב, האחוזים עלו מאוד במהלך החודשים מאז הרשימה בצד פסקה מלהתפרסם (בינואר 2003), שכן אריקון קנה לו מעריצות לא מעטות מקוראות הבלוג, וחלקן יצר איתו קשר אינטימי. באותה תקופה כלל הבלוג הרבה תאורי סקס והצהרות בוטות, שגרמו לתגובות אלימות מצד קוראים וקוראות, ולתגובות נגד מצד אריקון. וכך, בשילוב מרתק של סקס ואלימות, תפס לעצמו הבלוג את מקומו בקדמת הבמה, ללא שימוש בכלים הרגילים של לינקוק (לינק הדדי בין שני בלוגים) ותגובות בבלוגים אחרים. באותה תקופה (דצמבר 2002) גילה אריקון לקוראיו:

"כשהייתי קטן הייתי ילד שמן (...) הייתי ילד שמן ושנוא. כנראה בגלל שהייתי יותר חכם משאר הילדים. לא שיחקתי איתם כדורגל. היתה לי מעבדת כימיה. בטח יש לך פוסטר של מולקולה, היו צוחקים עלי מדי פעם. פעם בחודש הייתי מתחיל לבכות בלילה... אמא הייתה אומרת לי- חכה, הן עוד יעמדו אצלך בתור. אז נכון. הן עומדות. רק מה, אז זה לא עזר לי".

מעט אחר כך החל אריקון ב"פרוייקט הספר": "הספר הזה יעזור לאלפי חנונים דביקים להפוך לכוכבי מין. כי אין מה לעשות - ידע הוא כוח". בספר נידונו והומלצו נושאים כגון שימוש נכון בטלפון ("הטלפון נועד למטרה אחת - קביעת הפגישה הבאה. בשום פנים ואופן אל תגלוש לנושאי שיחה אחרים. אל תנהל שיחות נפש..."), כשהנחת היסוד ברורה: "משחק החיזור בין גבר לאישה הוא מלחמה".

אריקון אכן מצליח לשכנע שסוד המאהב המוצלח הוא לחימה בלתי נלאית, אבל הוא הרבה יותר זה. הרבה יותר מילד דחוי שהפך מיזנטרופ, או זיין הנוקם את ילדותו הדחויה: מדובר באדם מבריק, סקרן ורחב אופקים, שמטולטל תדיר בין אופוריה מגלומנית לתחושות יאוש וניכור. חיפושו אחר הכיבוש הבא מזכיר – השוואה שהוא עצמו העלה – את דמותו של צזאר מ"זכרון דברים" של שבתאי, הנערץ עליו.

"אני מרגיש מנותק מעצמי. מביט בעצמי, בגוף שלי, מהצד. רואה אותי מלמעלה, עומד ליד המיטה בחזה חשוף, שחקן בהצגה, ראשי מורכן, צופה ב"חוב??תית" כורעת על המיטה מולי, שפתיה צמודות לי לזין וידיה מפשילות את מכנסי. רואה את עיני סוקרות אותה במבט אטום. גבה הערום, התחת הדשן. כפות הרגלים הקטנות מקופלות תחתיה, אצבעותיה מזדקרות מהסדין הכחול כהה בזוויות מוזרות. שפתיה מוצצות לי את הזין, ורודות וצמודות, כמו שפתיים ורודות של דג".