בלוג על הסכין

הסערה עליה אדווח הפעם כבר שככה. היא זעזעה את הבלוגוספירה הישראלית במהלך חודש אוגוסט האחרון, החודש של אייזק. מדובר היה במיזם: ניסיון ליצור בלוג שלא היה כמוהו קודם, שיעורר הרבה רעש. הפרוייקט הצליח, לדברי אביו, שאמר בסופו: "האיכות היא בעיני המתבונן. ההוכחה היא בקאונטר". והקאונטר (מד הצפייה) של אייזק הגיע לכמות מרשימה של יותר מעשרת אלפים כניסות בחודש, וזאת למרות שלא השתמש בכלים הפרובוקטיבים בהם משמשים בלוגרים אחרים בדרך כלל, כלומר סקס, אלימות ורכילות.

אייזק היה הרבה יותר מתוחכם. הבלוג שלו אופיין במספר גדול מאד של פוסטים קצרים (דרך טובה להיכנס לרשימת ה"עודכנו לאחרונה" במסך הכניסה הראשי של ישראבלוג), שנונים כתער ומצחיקים מאד. ביסודם, הושפעו הפוסטים מבלוג מפורסם הקרוי the dullest blog in the world ("הבלוג הכי משעמם בעולם"). זהו בלוג שהוא פארודיה מבריקה על בלוגרים (בדרך כלל בני גיל ההתבגרות) שמנהלים מה שקרוי "יומני צחצוח שיניים": קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, יצאתי מהבית וכו'. הפארודיה לקחה את הדיווח הבנאלי של הבלוגרים לקיצוניות מצחיקה. כך למשל, קטע (בתרגום עבדכם) שנקרא "לפתוח את הדלת הקדמית":

"באתי הביתה והייתי צריך לפתוח את הדלת כדי להיכנס אל הבית. בדקתי את הכיס השמאלי אבל המפתחות שלי לא היו שם. בדקתי את הכיס הימני ומצאתי שהמפתחות שם. עכשיו יכולתי לפתוח את הדלת".

לאייזק היו פוסטים מהסוג הזה. למשל, תחת הכותרת "אני לא יכול לכתוב פוסט עכשיו" נכתב: "אני ישן עכשיו". אייזק לקח את הפארודיה לכיוון כתיבה תמציתית נוסח עוזי וייל, ולעיתים, במיטבו, נוסח קטעי זן מקושקשים. כך למשל בפוסט שכותרתו "יש דברים שאי אפשר לתאר אותם" לא נכתב כלום בתוכן.

סממן נוסף שאיפיין את אייזק הוא האימרה "מעניין מאד מה שאמרת", שלוותה באייקון הפרצוף הלאקוני עם הפה ישר הזוית של ישראבלוג. את האמירה הלגלגנית הזאת השאיר אייזק בכמה מהבלוגים מהמובילים בישראבלוג וברשימות. פעולה זו, יותר מכל, הגדילה את כמות המבקרים באתר שלו, ואף יצרה סערה בביצת הבלוגים. בלוגרים אימצו את סגנון התגובה הלאקוני הזה, והחלו לחקות את סגנון הפוסטים. בלוגרים רבים עסקו בניחוש זהותו של מי שעומד מאחורי אייזק, בעוד אחרים ניתחו את המשמעות של הבלוג שלו, ואת מניעיו הסמויים. חלקם יצאו בתוקף כנגד מה שחשבו שהוא מסמל, וחלקם תמכו בהתלהבות.

בשיאה של הסערה פרץ ריב מתוקשר בין שני בלוגרים באתר "רשימות", דרור פויר ואלכס אפשטיין: הריב אמנם לא עסק ישירות באייזק, אבל נאחז גם בדמותו. אפשטיין אימץ כביכול את גישתו הצינית של אייזק, וכיוון אותה נגד נושא קרוב לליבו של פויר, קריוקי. היה שמח, למרות שהויכוח לא מיצה את הפוטנציאל שבו. פויר אף ניהל עם אייזק ראיון אינטרנטי.


יוצרי אייזק הציבו בבלוג רשימה, שעקבה אחרי הסערה, תחת הכותרת : "השערות על אייזק". בנוסף, ולמרבה המסתורין, הוצב בבלוג קישור לחנות וירטואלית שמכרה חולצות וספלים של אייזק, עם הכיתוב: "מעניין מאד מה שאמרת". אודה שעד היום אינני יודע אם החנות היתה אמת או בדיה.

לאחר חודש של פעילות, חתמו יוצרי אייזק את הפרוייקט בסיום כפול: תחילה חיברו פוסט ניצחון שבו חשפו טפח (וכיסו טפחיים) מהסיבות ליצירת אייזק (התערבות שתוך חודש אפשר להגיע ל- 10000 כניסות), ובעיקר לגלגו על הסערה שחולל הבלוג שלהם:

"קטונו מלחדור לנבכי הנפש של האייזקופיל הממוצע, אם יש כזה. מילדות בנות שתיים עשרה שאוצר המלים שלהן מסתכם ב"פחחחחחחחחחחח" וסימני קריאה, ועד לכותבים אינטלקטואלים עד כדי כך שבוודאי שהם זקוקים לצוואר שוורצנגר רק כדי להחזיק את ראשם ובתוכו מוחם הכבד בתנוחה זקופה. "יז'י קוזינסקי" או כל סממן אינטלקטואלי אחר, הם מפטירים בארשת חשיבות עצמית, נונשלנטים עד כדי כך שהם צריכים לכתוב את זה לא רק בתגובות, אלא גם אצלהם בבלוג. ואחרים, חקרנים בלתי נלאים, מבוססים עד אין קץ בביצת הבלוג, מנסים לדלות פרטים ולהצליב הצלבות: "מי זה באמת איזק? איפה הוא עוד כותב? אני כבר אשיג ממנו אימייל / הכרה / תגובה". ואין להם קץ, ואין להם קוין אדומים. ההוכחה היא בקאונטר".

לאחר מכן חשפו יוצרי אייזק את עצמם, והתגלו כחבורת בלוגרים משובחת במיוחד: אביו של אייזיק הוא לופוסו; האמא היא stm עליה נכתב כאן לאחרונה; והאבא הוא אריקון, שגם עליו כבר כתבתי. ונדמה שיותר מהכל, פרוייקט אייזק הוכיח בסופו של דבר כי הבלוגוספירה הישראלית היא מקום חי ושוקק, שאפשר, בעזרת כישרון ומקוריות, לעורר בו סערות והתרגשות. גם כאלו שאינן כרוכות בסקס, או שלא ברור בדיוק מה ניסו להביע.